עובדות
זוג שהתגרש בבית הדין רבני אזורי אשקלון. בעניין חלוקת הרכוש התקיימו ישיבות רבות, נשמעו טענות הצדדים, ומונה אקטואר לחישוב הזכויות הכספיות. לאחר קבלת חוו"ד של המומחה, התקיימה ישיבה נוספת בה שמע בית הדין את הצדדים בארוכה וניסה לגשר על פערים. החלטת בית הדין ניתנה על ידי אב"ד הקודם (הרב בנימין בארי) עם שני דיינים נוספים, והיא הייתה קצרה מאוד. האשה בקשה הבהרה של ההחלטה משום קוצרה. בעל לשעבר ערער על ההבהרה בטענה שניתנה בחוסר סמכות משום שהרכב בית הדין השתנה. הוא טען כי לא קיבל את החלטת בית הדין הדורשת את תגובתו, אך חומר בתיק הוכיח כי תגובתו נתקבלה בעניין.
החלטה
בית הדין קבע: (1) בבתי דין רבניים, בניגוד לבתי משפט אזרחיים, אין עקרון סופיות דיון מוחלט. עקרון זה כפוף לחובה דתית של הדיין לדון דין אמת, המבוססת על טבע שיטת המשפט העברי כשיטה דתית; (2) הבהרה להחלטה היא בגדר סמכויות בית הדין על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים; (3) שינוי הרכב בית הדין אינו מונע הבהרה, משום שהחלטות ניתנות על ידי המוסד השיפוטי ולא על ידי אנשים מסוימים; (4) בנסיבות העניין, לא היה צורך בשמיעת הצדדים בע"פ לשם הבהרה, אך בית הדין דיבר עם אב"ד ההרכב הקודם שאישר את פירוש ההחלטה; (5) הטענה שלא קיבל את החלטת בית הדין בעניין התגובה נדחתה כטענה שנסתרה בחומר בתיק, והוא נזהר על טענה זו כהטעיה שנועדה להטעות את הערכאות.
נימוקים
בית הדין ביסס את החלטתו על מספר נימוקים: (1) השאלה הפילוסופית בין סופיות דיון לדיון אמת: בחן את ספר "סדר הדין בבתי הדין הרבניים" של פרופ' שוחטמן, המדגיש שבמשפט העברי גובר השיקול של צורך דיון אמת על שיקולים אחרים, משום שהדיין יש לו חובה דתית כלפי שמיא לדון דין אמת; (2) הבהרה ופסקי דין הם החלטות של בית הדין כמוסד שיפוטי, לא של הרכב מסוים. יציאתו של אחד מדיינים לגמלאות אינה משפיעה על סמכות ההבהרה; (3) פסיקת בג"ץ 6250/06 (פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א, 2007) שקבעה שעקרון סופיות הדיון בבתי דין רבניים כפוף לסייגים בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים; (4) בית הדין עיין בפרוטוקול הדיון ובטענות הצדדים בכתב, ודיבר עם אב"ד ההרכב הקודם שאישר את פירוש ההחלטה.
טקסט מלא של הפסק ←
הבהרת החלטה שניתנה בידי הרכב שהשתנה בית הדין האזורי אשקלון בפני כבוד הדיינים: הרב א. אהרן כץ הרב ישי בוכריס הרב אליהו אריאל אדרי ד'' בתמוז התשע"ב חלוקת רכוש – כריכה נושא הדיון: הבהרת החלטה שניתנה בידי הרכב שהשתנה לפני בית הדין החלטת בית הגדול לדון מחדש בטענת האיש, בדבר הבהרה שניתנה ע"י ביה"ד דידן. הצדדים התגרשו בבית הדין ונושא חלוקת הרכוש נידון אף הוא לפני בית הדין. במסגרת חלוקת הרכוש התקיימו ישיבות רבות, נשמעו טענות הצדדים ואף מונה אקטואר על מנת לחשב את הזכויות הכספיות של כל אחד מהם. לאחר קבלת חוו"ד של המומחה שמינה בית הדין, היו לצדדים טענות רבות בענייני הרכוש, כולל גם על חוו"ד של האקטואר ולצורך בירורן נקבעה ישיבה. בישיבה זו שמע בית הדין את הצדדים בארוכה, שוחח עם כל צד בנפרד על מנת לגשר על פערים באמצעות משא ומתן, ומשזה לא עלה יפה, הכריע בית הדין בהכרעה משפטית. החלטה זו של בית הדין ניתנה ע"י אב"ד הקודם, הרב הגאון הרב בנימין בארי שליט"א, ועמו היו שני דיינים המכהנים גם בהרכב הנוכחי. לרגל יציאת האב"ד לגמלאות ולנוכח פסקי הדין הרבים שנצרכו באותה העת, ניתנה החלטה קצרה מאוד בנידון זה. לאחר מכן בקשה האשה שבית הדין יבהיר את החלטתו זו, משום שלדבריה מחמת קוצרה היא אינה בהירה כל הצורך. לאחר קבלת תגובת האיש, החליט בית הדין להעתר למבוקש והבהיר את החלטתו. הבעל לשעבר ערער לבית הדין הגדול על ההבהרה שניתנה מחמת פגמים בתוכן ומחמת חוסר סמכות בנתינתה לדבריו. כאמור לעיל ביה"ד הגדול החזיר את הדיון, בעניין הסמכות להבהרה זו, לבית הדין הנוכחי. בישיבה שקיים בית הדין בנושא ההבהרה טען האיש שהבהרה זו ניתנה בחוסר סמכות וזאת בשל העובדה שהרכב בית הדין שנתן את ההבהרה השתנה מאז שניתנה ההחלטה המקורית, ואף ששני דיינים המכהנים בהרכב שנתן את ההבהרה כיהנו גם בהרכבו הקודם שנתן את ההחלטה, אולם הדיין השלישי התחלף בדיין אחר, ולטענתו עובדה זו מונעת מבית הדין בהרכבו הנוכחי להבהיר החלטה של בית הדין בהרכבו הקודם. בטרם נבוא לדון לגופו של עניין נזקק בית הדין להעיר הערה חמורה ביותר לאיש ולבא-כוחו. טענה שנטענה על ידם לוקה בחוסר אמת עד כדי הטעיית בית הדין האזורי ובית הדין הגדול. במהלך הדיון בשני בתי הדין, טען התובע שהוא לא קיבל את החלטת בית הדין הדורשת את תגובתו לבקשת ההבהרה. לדבריו, מי שקיבל אותה מטעמו הוא בא-כוחו הקודם, וזה לא עדכן אותו על כך, בשל עובדה זו הוא לא הגיב, וההבהרה נחתה עליו כרעם ביום בהיר. להלן ציטוט מתוך דברי ב"כ האיש לפני בית הדין הגדול שורה 52 לפרוטוקול: בעקבות בקשת חברתי להבהרה, מבלי לקבל תגובת מרשי, פתאום התקבלה הבהרה. ובשורה 57 לפרוטוקול: הבקשה להבהרה הוגשה לאחר הדיון, לפני כן הודיע ב"כ מרשי שאינו מייצג אותו, בפועל מרשי לא קיבל העתק הבקשה ולא הגיב עליה. . גם לפני בית הדין דידן טען כך ב"כ האיש וגם בכתבי טענותיו תוכן העניינים מוזכר. בית הדין עיין שוב בכל החומר שבתיק והתברר שלא זו בלבד שההחלטה הדורשת את תגובתו נשלחה בדיוור ישיר אל האיש בעצמו אלא אף תגובתו נמצאת ומרשו באותה העת, עוה"ד גורן, השיב בשמו. תגובתו ניתנה ימים מספר לאחר הגשת הבקשה, והחלטת בית הדין מתאריך 7/9/11 איזכרה בפירוש את תגובת ב"כ הבעל לשעבר וכך נאמר בהחלטה הנ"ל: בית הדין סבור שהתנהלות זו הינה טעות שיצאה מלפני ב"כ האיש שברשלנותו לא עיין די הצורך בתיק בית הדין ולא עיין היטב בהחלטת בית הדין שכאמור מאזכרת בפירוש את תגובת האיש, אולם לגבי האיש עצמו הדברים חמורים שבעתיים. קשה להניח שתגובה כל כך מפורטת שניתנה על ידי עורך דין שנשכר על ידו לשם כך בלבד (עו"ד זה לא היה פעיל בתיק זה) תישכח כאילו לא היתה. מכל מקום, לבית הדין הוגשה תגובה של מיופה כוח מוסמך מטעם האיש, ומשכך תגובת האיש הייתה לפני בית הדין ערב מתן החלטת ההבהרה. דבריו בעניין חוסר תגובתו מעלים חשש כבד כי האיש התכוון להטעות את הערכאות השונות בדבר העובדות המונחות לפניהן. בית הדין יידרש לכך בסופה של החלטה זו. לגופו של עניין: עקרון סופיות הדיון, עיקרון חשוב הוא עד למאוד בבתי המשפט, ובמתן הבהרה להחלטה או לפסק דין יש לכאורה מן הדיון המחודש מבחינה פורמאלית, אשר סותר את עקרון סופיות הדיון. שונה הדבר בבתי הדין הרבניים. בספרו "סדר הדין בבתי הדין הרבניים", כותב פרופ' שוחטמן: עמדתו של המשפט העברי שונה בתכלית, באשר שם שורר דרך כלל העיקרון הרחב, שלפיו יש בידי בעל דין לסתור את דינו, גם לאחר שניתן פסק הדין... במשפט העברי, גובר אפוא השיקול של הצורך לדון דין אמת בין הצדדים, על כל שיקול אחר, אכן גם במסגרת המשפט העברי ישנם חריגים, אבל הכלל הרחב הוא שאין קיימת מניעות בעד בעל דין החפץ להוכיח שפסק הדין שהוצא נגדו, אינו נכון... גישתו השונה של המשפט העברי נובעת מאופיה של שיטת משפט זו כשיטת משפט דתית ומחובתו הדתית של הדיין לדון דין אמת. במילוי תפקידו השיפוטי אין הדיין ממלא רק פונקציה של בורר בסכסוך שבין איש לרעהו, אלא ממלא גם חובה כלפי שמיא... למעשה אפשר לומר, שכל זמן שלא פסק הדיין דין אמת, לא סיים את תפקידו, ולכן אם מתברר שפסק הדין אינו נכון, עליו לסתור את דינו ולחזור ולדון בעניין מחדש כדי שימלא את חובתו כראוי... תכליתו של הנוהל האמור היא להבטיח, במידת האפשר, מניעתו של פסק דין מוטעה, ואולם, את האפשרות שתיפול טעות בפסק הדין אי אפשר למנוע לחלוטין... לתכלית זו נחוץ ההליך של סתירת הדין. ברוח הדברים הללו פסק בית המשפט העליון בבג"ץ 6250/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (2007): להבהרה מעמד מוכר בגדר החלטותיו של בית הדין הרבני. בית דין רבני, שלא כמו בתי המשפט, מוסמך לדון מחדש בתיק שהכריע בו כבר ונתן בו פסק דין. עקרון סופיות הדיון בבתי דין רבניים כפוף לסייגים הקבועים בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, בפרק י"ד שכותרתו "סתירת הדיון ודיון מחדש": עקרון סופיות הדיון אינו שייך במקרה כעין זה, על פי האמור בתקנות הדיון, וכפי שאכן פסק בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. גם שינוי ההרכב אינו משמעותי. החלטות ופסקי דין ניתנים על ידי בית הדין כמוסד שיפוטי וכך גם הבהרות להחלטות ולפסקי דין. יציאתו של אחד מחברי בית הדין לגמלאות, אינה מונעת מבית הדין בהרכבו העדכני להבהיר פסק דין שניתן בהרכב קודם, לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להתייחס לבקשת ההבהרה. זאת ועוד, הרכב בית הדין הנוכחי אכן נתן הבהרה שיש בה כאמור לעיל מן הדיון המחודש, וגם משום כך לא נפל פגם בהבהרה עקב שינוי הרכב בית הדין. בית הדין הנוכחי עיין בפרוטוקול הדיון ובטענות הצדדים בקשר להבהרה שהוגשו בכתב, נשא ונתן בדבר והחליט שזו משמעות ההחלטה. בית הדין סבר שבנסיבות העניין אין צורך בשמיעת הצדדים ובקיום דיון בנוכחותם משום שבעניין הבהרת ההחלטה אין משמעות נוספת לדברי הצדדים שייאמרו בע"פ. למעלה מן הצורך, שוחח ביה"ד עם אב"ד ההרכב בשעתו, וגם הוא אישר שזהו פירוש ההחלטה שניתנה בתחילה. אשר על כן בית הדין נהג בדיוק לפי סמכותו ולפי הצדק הטבעי בה דרש את תגובת האיש, ומשזו ניתנה נשא ונתן בדבר והוחלט על מתן הבהרה ועל תוכנה. יש לזמן את האיש ואת ב"כ לבירור בלשכת הדיינים בדבר הטענה שלא קיבלו את החלטת בית הדין בעניין תגובתם לבקשת האשה בצורך בהבהרה, לאחר בירור זה יחליט בית הדין על המשך ההתנהלות בטעות מצערת זו. ניתן ביום ד' בתמוז התשע"ב (24/06/2012) הרב א.אהרן כץ – אב"ד הרב ישי בוכריס – דיין הרב אליהו אריאל אדרי – דיין