ביאור הגר"א חושן משפט 94

כל. ערש"י שם ד"ה מהו וכן הוא פשטא ל' דגמ': שאם היה כו' ואם כו'. מגמ' דקדושין כ"ח ממון שניתנה כו' כנ"ל בסי' שקדם: ויש מי כו' עתוס' שם מ"ט א' ד"ה לכל. פריצב"א כו' וא"כ כ"ש כאן ומה שהתם דנשבע מעיקר התקנה כו' ואפי' לפי' ר"י דדוקא כו' כאן מודה דהוי כשכיר דאינה מן הדין דלכך בדאוריית' לא מפכינן כיון דמן התורה מחוייב: אפי' כו'. שם לפתוח לו וערש"י שם ואפי' לר"ח ה"מ בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאוריית' דכ"ע מגלגלין ובריש ב"מ אתיא מגלגול שבועה דע"א ויליף לעדים ובעדים ב"ד משביעין אותו אע"ג שלא טען וראיה ג"כ מסוטה ועבה"ג: אין מגלגלין כו'. כ"ז קאי אשבועה שניה שרוצה לגלגל אם הוא ודאי או ספק עסמ"ע וכמ"ש בב"מ צ"ז ב' ש"מ מנה לי כו' ואף שחייב ע"י גלגול ע"י שבועה שכדרכה מתה כמ"ש שם צ"ח ב': אבל על כו'. כמ"ש בקדושין כ"ח א' ספק מנלן כו'. ובלבד כו'. ממ"ש בב"מ שם השוכר אמר שכורה כו' והלה אומר א"י פטור ואף שצריך לשבע שכדרכה מתה כנ"ל ובסי' שד"מ ס"ד כ' דבשניהם מגלגלין בין טענת התובע ספק בין טענת הנתבע ספק וכן בסי' ע"ה סט"ו וי"א שכיון שנתחייב כו' ואף ס' הראשונה דשם לא פליג אלא דלא אמרי' בגלגול משואילו"מ אבל מגלגלין וכן בסוף הסי' זה ס"ט טענו מנה כו' ג"כ מטעם זה: (ליקוט) ואפי' כו'. תוס' דקדושין כ"ח א' ד"ה נאמרה כו' והרא"ש אבל הרשב"א שם והר"ן חולקין ע"ז ע' בארוכה (ע"כ): כמו בשבועת. כמ"ש בשבועות מ"ה א' במתני' נתחייב לו שבועה כו' מגלגלין כו'. והטעם דגלגול ילפינן מסוטה וכמו בסוטה שרגלים לדבר שהרי זינתה: מי שנתחייב כו'. ירושלמי סוף שבועות חד ב"נ כו' והביאו הרי"ף שם וע"ש: מהטענו' הודאיו' כו' אבל אם כו'. מ' דקאי אטענה השניה שהוא ספק אבל בנ"י פ' השואל אמתני' דשאלה ושכורה כ' ומיהו ה"מ בגלגול כו' ר"ל דאם טענה הראשונה ספק לא אמרי' מתוך שאיל"מ והביא ממתני' ק' א' הלוקח אומר גדול כו' זכה בגדול וע"כ מטעם גלגול כגון שטען בכסותו ובסיפא זה אומר א"י כו' יחלוקו וכ' וכן הסכימו האחרונים ז"ל ואמרו עוד שיכול ליפטר מלישבע על הגלגולין אם רצה לשלם עיקר התביעה דירושלמי ה"מ בטוענו בריא כו' מ' דקאי אלעיל שטען על טענה הראשונה ספק וכן מ' שם שכ' ומיהו אם לא כו' ואפי' טען אגלגולין א"י כו' מ' דתחלה מיירי שטוען אגלגולין בריא ואפ"ה פטור ונ"ל שהוציאו מירושלמי דפ' המפקיד הל' א' אמר נשבע אני כו' חוששין א"ר יוסי לא כו' והביאו הרי"ף שם והקשה על הירושלמי הנ"ל אבל לס' ניחא ששם עיקר התביעה הוא ספק ומ' שם בירושלמי דאף לת"ק שם אינו חייב לישבע על הגלגולין אם רוצה לשלם דקאמר שם אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בו יד אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועו' אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין מ' דחוששין ג"כ כמו ברישא שמא עיניו נתן בה ולכך צריך לישבע וקמ"ל דצריך לישבע על הכל אף שאין לו עליו אלא שבועה שאינה ברשותו ועוד דחזינן שרצה לשבע רק משום שבועות אחרות חזר בו ואיכא רגלים לדבר שאינה ברשותו ואפ"ה חוששין ור' יוסי משמע שם דפליג על הכל ואף ארישא שאין משביעין אותו משום שמא עיניו נתן בה שאמר שם אר"י לא חייבה אותו שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע אלא שהרי"ף מפ' חוששין אפי' רוצה ליתן לו החפץ עצמו ומילתא אחריתי הוא לענין גלגול כנ"ל ולשון חוששין לא שייך וכן פלוגתא דר' יוסי אין משמע כדבריו: ואפי' כו'. כמ"ש בגמ' ר"פ המפקיד משביעין אותו כו' חיישינן כו' וכ'הרא"ש סוף שבועות דמ"ש בריש ב"מ שלש שבועו' כולם ע"י גלגול שלא פשע בה וכ"כ תוס' בב"מ שם דאל"כ אמאי כשיש רואה פטור דלמא שלח בו יד וע"ש ולפיכך אפי' רוצה לשלם משביעין שכבר נתחייב ע"י גלגול ואפשר לפרש הירושלמי ג"כ על דרך זה שאמרו ראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות ול"ק דברים אחרים מ' שבועו' אחרות על הפקדון עצמו כגון שלא שלח בו יד ושאינה ברשותו וחזר כו' חוששין והוא נכון יותר וז"ש אר"י כו': אם כשנתחייב כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי סוף שבועות הנ"ל אמרי' חד בר נש אזל למידן קמי ר' זירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דיכרין אני חייב לך הא פריעין לך וא"ל ומילת פלן ופלן א"ר זירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע ליה כל דמגלגל עלך התם שתבעו תחלה ומלת פלן ופלן וכ' מ' שם שא"ל לאו תרין דינרין כו' מ' שתבעו עוד דברים אחרים: כשמגלגל עליו כו' אם רוצה כו'. כמ"ש בירושלמי שם שא"ל ר"ז או הב כו' או אשתבע כו'. אע"פ שכבר הודה על הראשונה וא"א לומר דאישתבע על הגלגול לבד קאמר דא"כ אמאי אמר או הב כו' לא היה צ"ל רק אשתבע ליה כל כו' אלא ה"ק ליה דאינך מועיל בשילומך ב' דינרין אלא או הב אז תפטר וא"ל השבע על כולם: אפי' אחר כו'. דבלא"ה א"י לחזור ולישבע כמ"ש בריש פ' הדיינין אם אמר איני נשבע פוטרין אותו וכמ"ש תוס' שם בשם רש"י וכן הסכים הרא"ש שם וע"ל סי' כ"ב ס"ג בהג"ה: שלא כו'. נלמד מירושלמי הנ"ל דשם הודה שחייב ושם אין חילוק בן יצא מב"ד או לא: אם זה כו' אומרים לו כו'. ר"ל הפך השבועה ששבועה של גלגול הפך אומרים לו כו' דא"י להפך הגלגול לבד אם אין תובע רוצה לישבע אלא אומ' שישבע הנתבע על הכל. או השבע כו' אע"פ שיכול להפך שבועת היסת בע"כ של התובע ואין חייב הנתבע שום שבועה מ"מ כאן שעדיין חייב לו שבועה הראשונה יכול לגלגל עליו עדיין השבועה השניה וצריך ע"כ לישבע ואע"ג שאינו חייב לו שבועה בלא גלגול יכול לגלגל עליו כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הל' ה' מנין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שהן ראוין להשביע דברים שאין ראוי להשביע א"ר יוסי בר בון נשמעין מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראויה להשביע את אמר מגלגלין וה"נ מגלגלין משא"כ אם אמר על הטענה הראשונה שישבע התובע וז"ש ואם אמר כו' דלא כסמ"ע ס"ק י"ב וכ"מ בהראב"ד בהשגו' פ"א דטוען ד"ה מי א"א ואם כו' או נאמר לו כו' שהרי אתה חייב לו כו' ר"ל אף לאחר ההיפוך עדיין אתה חייב לו שבועת היסת כמו על הראשונה וכנ"ל ע"ש: טענו מנה כו'. נתבאר בסי' ע"ה סט"ו וכן מ"ש בס"ט טענו מנה כו' נתבאר ג"כ שם ע"ש: יש מי כו' עסמ"ע שכ' דאין כאן פלוגת' וכ"כ בש"ך לעיל סי' ע"ה שם: נתחייב כו'. עש"ך שחלק ע"ז כיון שגלגול הוא מן התורה וכן עיקר: