פתחי תשובה על אבן העזר 158
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואין האיש נאמן. עב"ש סק"א שכ' וז"ל ולכאורה נראה בזה"ז דיש חר"ג שלא לישא אשה על אשתו אין עד אחד נאמן שמתה אשתו דהא דבר שנתחזק באיסור הוא ואין עד א' נאמן כמ"ש בי"ד סי' קכ"ז עכ"ל. והנה כאן כתב בלשון דלכאורה נראה כמסתפק בדבר אך לעיל סי' ט"ו סק"כ כתב כן בפשיטות ע"ש ועמ"ש לעיל סי' א' סקי"ד בשם כמה גדולים שחלקו עליו ע"ש עוד:
את אשתו. עבה"ט מ"ש ואם רוצה כו' ועיין בזה בבה"ט לעיל הי' י"ז סקי"ז דהח"מ מסופק בזה ועמ"ש שם סקכ"ו:
וי"א דאין ע"א נאמן. עבה"ט מ"ש הנה כל הפוסקים מקילין כו' עד בעת הדחק ועיגון יש להקל וכן עד מפי עד נאמן. וע' בתשו' נו"ב תניינא סי' קמ"ו שכ' (דבעד מפי עד) אם לדין יש תשובה שבזה אין דברי הרי"ף מכריעים דהרי"ף לא אמר רק שעד א' נאמן אבל עד מפי עד וכן עבד ואשה לא נתבאר בדבריו וא"כ ה"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד (אינו יודע מדוע לא הזכיר דברי הרשב"א שהביא הב"י בבד"ה) ואעפ"כ מי שרוצה לסמוך על הרמב"ם בצירוף האחרונים במקום עיגון כבר יש לו יתד לתלות עליו עכ"ד ע"ש ועיין בנו"ב קמא סי' צ"ג ויובא קצת לקמן סי' קס"ט סי"א כתב שם שדעת הרבה גאונים שהובא במרדכי פ' מ"ח לענין מנין השנים אינהו ג"כ ס"ל כדעת הרא"ש דעד א' ביבמה אינו נאמן וע"ש עוד. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תס"ב. ומ"ש הבה"ט ועיין תשו' מהר"י מינץ כו' עד ובתשובת צ"צ כו' ע' בזה בתשו' עה"ג סי' ס"ז ובתשו' כנ"י סי' מ"ה ובס' קרבן נתנאל ביבמות פ' האשה תניינא אות ך' ועיין בתשו' ברית אברהם סי' ע"ד הובא קצת לעיל סי' קט"ו סקכ"ה: ועיין בשו"ת מנחת עני סי' נ"ב אודות אשה אחת מנשי עניים מארחי ופרחי שמת בעלה בלא ז"ק והיתה שומרת ליבם קטן ומידי עברה דרך עיר אחת נזדמן שם איש אחד שהעיד על יבם קטן הנ"ל כי זנתה אמו וילדתו משך י"ב חדשים ושני שבועות אחר פרידת בעלה ממנה אשר הרחיק נדוד. וע"פ עדות זו התירה מורה אחד להנשא לשוק ופירש טעמו משום דבמחלוקת הפוסקים אי ע"א נאמן ביבמה כבר כתב הכנה"ג דבשעת הדחק לעיגון יש להקל והגם דעד א' דשם מיירי באומר מת יבמך לא כענין דהכא נ"ד הוא כ"ש מהתם דשם היתה אף לדברי העד בחזקת זקוקה לחליצה רק אומר שמת היבם וכאן ע"פ דברי העד לא היתה זקוקה לחליצה כלל כי לדברי העד שהולידה אמו אחר שנה לפרידת הבעל דעת הרמב"ם (שהובא בש"ע לעיל סי' ד' סי"ד) דהוא ודאי ממזר ומותר בממזרת וא"כ כאן אינו אחיו מהאב ואף דבה"ג והרא"ש חולקים דתלינן שבא ע"י שם הנה מלבד שהתו' סוף קדושין מסקי בהדיא דלא תלינן שבא ע"י שם אלא אם היא אומרת כך עוד מסיק בתשו' הריב"ש דהאי דינא דבה"ג הוא דוקא באשה כשירה ולא נשמע עליה פריצות אבל כאן כו'. והרב המחבר האריך לשפוך סוללה על המורה ההוא דלא טב הורה דמ"ש להתיר מכח דעד א' מהני ביבמה באומר מת יבמך וכאן הוי כ"ש כו' הוא טעות דבשלמא התם אין העדות נוגע רק בהיתר היבמה סמכו חז"ל אחזקה דדייקא להאמין לעד א' אבל כאן עדות העד הזה נוגע לדבר שבערוה לפסול את הבן ולאסור את האשה (אם היבם) על בעלה שהיא יושבת תחתיו עדיין בחזקת כשרות דבזה בעינן דוקא שנים ואין עד א' נאמן כו' ועוד אפילו זולת הנגיעה לדבר שבערוה רק להתיר היבמה לחוד ג"כ אין להאמין לעד א' בנ"ד דהא ביבמות ס"פ האשה מבואר הא דעד א' נאמן ביבמה משום דבהדי סברא דמלתא דעביד לגלויי סמכינן אפילו אדיוקא זוטא (עמ"ש לעיל סי' קנ"ו סק"ו) וא"כ התינח מת יבמך דהוי שפיר עביד לגלויי אי אתא גברא וקאי אבל כאן מאי מלתא דעל"ג איכא ובפרט במעשה שהוא יותר מעשר שנים. וגם בגוף הדבר שתלה עצמו המורה הנ"ל בדברי הרמב"ם דאם ילדה אחר יב"ח הולד הוא ממזר ודאי לא ידענא היכן מצא זאת ברמב"ם שהוא ודאי ממזר הגם דמלשון הטור וש"ע לעיל סי' ד' משמע כן וכ"כ המל"מ פט"ו מהא"ב מ"מ הרי הב"ש כתב שם בסקנ"ב דאף להרמב"ם הוא רק ספק ממזר וכ"כ בתשובת נו"ב סי' ד' (הבאתיו שם סכ"ט סקל"ו ועמ"ש שם סקל"ט) ואף אם לו הונח שהרמב"ם יסבור כן מ"מ מי יבוא אחרי הכרעת הש"ע שם דאינו אלא ספק ממזר ובפרט שבה"ג הוא מן החולקים שכל דבריו דברי קבלה. ומה שתלה עצמו המורה בדברי הריב"ש שכ' דהך מלתא דבה"ג אינו אלא באשה כשירה כו' כמדומה שגם הריב"ש לא כ"כ אלא נגד דברי בה"ג שרוצה לסמוך ע"ז אף לקולא אבל מ"מ מידי ספיק' לא נפיק אף בפרוצ' כו' ומלבד כל זה ע"כ לא נחלקו הרמב"ם ובה"ג רק היכא דידעו שהבעל הרחיק נדוד באופן שע"פ הטבע א"א שיהא העובר ממנו אבל היכא דאפשר לבא ע"פ הטבע ודאי כ"ע מודו דלא מפקינן האשה והולד בחזקת כשרות ואין כאן אפי' ספק ממזר וכן מבואר במל"מ פט"ז מה"א והוא פשוט ובנ"ד לא חקר המורה את העד כמה נדוד הרחיק ממנה הבעל ודבר זה מצוי בארחי ופרחי האלו אשר יפרידו זה בכה וזה בכה ופתאום מזדמנים לפונדק אחד וע"כ נראה ברור שהאשה הזאת אסור' להנשא לשוק על משמרתה תעמוד עד אשר יגדל הנער ותקח את חליצתה עכ"ד ע"ש שכ' שהסכימו עמו הגאונים מהר"ש זלמן זצ"ל מווארשא ומהר"ח זצ"ל מלונטשיץ: