תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 29.

דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ, וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן״ – מַאי קָאָמַר? אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן; הָכָא נָמֵי – עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן. תִּדַּע, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ, לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״. אֶלָּא אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא מָחֵיל אִינִישׁ, תַּרְתֵּי מָחֵיל, תְּלָת לָא מָחֵיל. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כִּי הָדְרָא אַרְעָא, תִּיהְדַּר לְבַר מִפֵּירֵי! אַלְּמָה אָמַר רַב נַחְמָן: הָדְרָא אַרְעָא וְהָדְרִי פֵּירֵי? אֶלָּא, אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא לָא קָפֵיד אִינִישׁ, תַּרְתֵּי לָא קָפֵיד, תְּלָת קָפֵיד. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כְּגוֹן הָנֵי דְּבֵי בַּר אֶלְיָשִׁיב – דְּקָפְדִי אֲפִילּוּ אַמַּאן דְּחָלֵיף אַמִּיצְרָא דִידְהוּ, הָכִי נָמֵי דִּלְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, אִם כֵּן נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין! אֶלָּא אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא מִיזְדְּהַר אִינִישׁ בִּשְׁטָרֵיהּ, תַּרְתֵּי וּתְלָת מִיזְדְּהַר, טְפֵי לָא מִיזְדְּהַר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לָא תִּיהְוֵי מֶחָאָה, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי מַחֵית בְּאַפַּאי, הֲוָה מִיזְדְהַרְנָא בִּשְׁטָרַאי! דְּאָמַר לֵיהּ: חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְחַבְרָךְ – חַבְרָא אִית לֵיהּ. אָמַר רַב הוּנָא: שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ, הוּא שֶׁאֲכָלָן רְצוּפוֹת. מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם! מַהוּ דְּתֵימָא, ״מִיּוֹם לְיוֹם״ לְאַפּוֹקֵי מְקוּטָּעוֹת – וּלְעוֹלָם אֲפִילּוּ מְפוּזָּרוֹת; קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַב חָמָא: וּמוֹדֵי רַב הוּנָא בְּאַתְרֵי דְּמוֹבְרִי בָּאגֵי. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא דְּמוֹבַר וְאִיכָּא דְּלָא מוֹבַר – וְהַאי גַּבְרָא מוֹבְרַהּ; מַהוּ דְּתֵימָא, אֲמַר לֵיהּ: אִם אִיתָא דְּדִידָךְ הֲוַאי, אִיבְּעִי לָךְ לְמִיזְרְעַהּ; קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲמַר לֵיהּ: חֲדָא אַרְעָא בְּכוּלֵּיהּ בָּאגָא – לָא מָצֵינָא לִינְטַר. וְאִי נָמֵי, בְּהָכִי נִיחָא לִי – דְּעָבְדָא טְפֵי. תְּנַן: חֶזְקַת הַבָּתִּים. וְהָא בָּתִּים – דְּבִימָמָא יָדְעִי, בְּלֵילְיָא לָא יָדְעִי! אָמַר אַבָּיֵי: מַאן מַסְהֵיד אַבָּתִּים – שִׁיבָבֵי; שִׁיבָבֵי מִידָּע יָדְעִי בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן דְּאָתוּ בֵּי תְרֵי, וְאָמְרִי: אֲנַן אָגְרִינַן מִינֵּיהּ, וְדָרֵינַן בֵּיהּ תְּלָת שְׁנִין בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: הָנֵי נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן הֵן – דְּאִי לָא אָמְרִי הָכִי, אָמְרִינַן לְהוּ: זִילוּ הַבוּ לֵיהּ אֲגַר בֵּיתָא לְהַאי! אֲמַר לֵיהּ: דַּיָּינֵי דִּשְׁפִילִי הָכִי דָּאיָנִי. מִי לָא עָסְקִינַן כְּגוֹן דִּנְקִיטִי אֲגַר בֵּיתָא וְאָמְרִי: לְמַאן לִיתְּבֵיהּ? אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאִי טָעֵין וְאָמַר: לֵיתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי לְאַסְהוֹדֵי לֵיהּ דְּדָר בֵּיהּ תְּלָת שְׁנֵי בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא – טַעְנְתֵיהּ טַעֲנָה.