מניעת דיון בבקשה להפחתת מזונות עת שהמבקש מערים קשיים על בירור מצבת נכסיו בהליכי הרכוש

א. לפנינו ערעור – ולמעשה "שניים במחיר אחד" – שכןתחת הכותרתשל ערעור בנוגע להחלטה בדבר חיוב המזונותהוכנס גם ערעור בנוגע למינוי כונסת הנכסים, שמקומו בתיק בפני עצמו והמצריך גם תשלום אגרה בנפרד.מן הדין היה למחוק ערעור זה על הסף מטעם זה בלבד ולהורותלמערערכיאם בדעתו לערער בעניין זהשומהעליולפתוח תיק נפרד ולשלם אגרה כדין, אלא שלפנים משורת הדין, ומאחר שנראה כי אף אם יעשה כן יהיה דין ערעורו להידחות על הסף וכדלהלן,לא מצאתי לנכון להורות כאמור ולהביא את המערער לפתיחה בהליך שידוע מראש כי יהיה הליך סרק ולתשלום אגרה בגינואלא לבאר להלן את הטעם לדחיית הערעור על הסף – לגופו. ב. בעניין המזונות מעלה המערער טענות שונות שייתכן שיש מקום לבחון את חלקן, אלא שבית דין קמא לעת עתה לא הכריע בהן וממילא מקדים הערעור את זמנו, לכאורה. אלא מאי?לטענת המערערבית דין קמא מסרב לבחון את טענותיו ולדון בהן טרם ישלים הוא את שנדרש ממנו בהיבט של המצאת מסמכים לאקטואר בהליך הרכושי. לשיטתו של המערערמדובר בכריכה של עניינים נפרדים, שאין לה הצדקה, ובהענשתובעניין המזונותבגין התנהלותו בעניין אחר. ספק אם טענה ממין זו מקימה זכות ערעור או שאינה יכולה לבוא אלא במסגרת בקשת רשות ערעור, שלא התבקשה. מן העבר האחד אין מדובר בהחלטה סופית בהליך שבעניין המזונות, ולכאורה במבט שמעבר זה אין היא מקימה זכות ערעור; אך מן העבר האחר ייתכן לטעון כי אם ימשיך המערער, ואפשר שזו מגמתו, שלא לשתף פעולה עם האקטואר, תהיה המשמעות כי תביעתו להפחתת המזונות לא תידון כלל ותידחה למעשה גם אם לא להלכה. ברם כך או כךדינו של ערעור זה– לו נראהו כערעור בזכות, או של בקשת רשות הערעור, גם לו הייתה מוגשת או לו נלך עם המערער, שוב, לקולא בהיבט הנוהלי (פרוצדורלי) ונראה את הערעור כבקשה כזו –להידחות משני טעמים: הטעםהאחד הוא כי יש מקום להחלטה שלא ליתן סעד למי שבא לבית הדין כשידיו אינן נקיותובחוסר תוםלב מבקש להימנע משיתוף פעולה בבירור הליך משפטי אחד שנוח לו להשהותו ובה בעת לקדם הליך אחר שנוח לו בקידומו, וכך בעיקר כשייתכן שנוח לו בקידומו של הליך זה דווקא בעת שההליך הקודם מתעכב. הדברים נכונים במשנה תוקף כשיש גם יסוד לכאורי לייחוס חוסר תום לב גם לערעור עצמו, ובענייננו לאחר העיון בתשובה לערעור ובצרופותיה סבור אני כי יש יסוד כזה, שכן בין טיעוני המערער עולה למשל גם הטיעון כי עול תשלומי המזונות כבד משיוכל שאתו גם משום שהוא נושא בתשלומי מזונות אישה בנוסף לתשלום מזונות הקטינים, בעוד למעשה הצדדים גרושים והחיוב במזונות האישה כבר פסק בהתאם להוראת בית דין קמא עצמו בעניין זה. וראה עוד להלן לעניין תום הלב בערעור השני. הטעם האחר הוא משוםשאף לגופו של עניין ואף בניכוי שיקולי תוםלב נראה כי אין כאןלאעילה למתן רשות ערעור ולא את תנאיהסף לערעורעצמו – אף לולי היה ספק בשאלה אם מדובר בהחלטה המקימה זכות ערעור:בתביעה למזונות או להפחתת מזונות נדרש בית הדין להביא בחשבוןבין השאראת יכולותיו הכלכליות של האבמשלם המזונות. אף המערער דנן עצמו מעלה טענות בנושא זה, והללו הן מרכיב מרכזי, אף שלא יחיד, בערעורו.לבחינת היקף נכסיו של האב שבעניינו מתנהל ההליך הרכושי יש כמובן זיקה ישירה לשאלת יכולותיו הכלכליות. לפיכך שעה שהאב מקשה על ניהול ההליך הרכושי שבין הצדדים הרי שהוא עצמו מונעגםבירור צודק של טענותיובעניין המזונותוכובל את ידי בית הדין מלעשות בעניינן דין צדק. עילות הערעור האפשריות הן טעות בהלכה, טעות הנראית לעין בעובדות או בשיקול הדעת או פגם בניהול הדיון המשפיע על תוצאותיו. בענייננו אין המערער מצביע על טעות של בית דין קמא בהלכה, לא על טעות בעובדות, וודאי לא על טעות כזו הנראית לעין, ולו מן הטעם הפשוט שהעובדות טרם התבררו עד תום ובין השאר משום שהמערער מקשה על בירורן במסגרת ההליך הרכושי, ולא על טעות כזו בשיקול הדעת – לרבות בכל הנוגע לשיקול הדעת בנוגע לניהול ההליך – או על פגם בניהול ההליך המשפיע על תוצאותיו, שכן שיקול דעתו של בית הדין בנוגע לניהול ההליך – היינו איניהול הליך המזונות עד שתתברר התמונה בנוגע ליכולותיו הכלכליות של האב המבקש את הפחתת המזונות בטענה כי יכולותיו פחותות מאלה שהיו בבסיס החיוב הקיים, ולמצער עד שהלה ישתף פעולה באופן מלא עם הבירור בעניין זה – שיקול דעת סביר הוא. לא מדובר בהענשתו של האב, במסגרת דיוני המזונות, על התנהלותו בהליכי הרכוש,אלא באידיון בהליכי המזונות כל עוד אין דיון זה יכול למצות את הבירורהנדרש בווכל עוד מי שמונע את הבירור הוא האב עצמו. לו ביקש בית דין קמא לדון בתביעת האב להפחתת המזונות היה נזקק למנות בה עצמה מומחה לבירור יכולותיו כלכליות של האב, מומחה שהיה נדרש לעשות את אותה מלאכה הנעשית בהליכי הרכוש ואינה מגיעה לידי גמר בשל אישיתוף הפעולה של האב, ומעתה ממה נפשך: אם גם במסגרת הליכי המזונות היה האב נוקט באותה גישה עצמה הרי שלא הייתה אפשרות לקבל את תביעתו שעה שהוא מונע את בירורה, ואם שם היה נוקט בדרך אחרת – הרי פתוחה בפניו גם העת הדרך להגיע לתוצאה הרצויה באמצעות שיתוף הפעולה בהליך שכבר החל ושממילא יכול גם להסתיים במועד מוקדם יותר, ההליך הרכושי, ותוצאות הליך זה יהוו תשתית לבירור הנדרש גם בהליך המזונות. מובן מאליו כי אין כל טעם להטריח את בית הדין ואת הצדדים עצמם ולהעמיס עליהם הוצאות נוספות בדמות קיום אותו בירור עצמו – אם נכון האב לשתף פעולה עימו – במסגרת הליך המזונות בנוסף לקיומו במסגרת ההליך הרכושי. דרך המלך היא, וודאי כששני ההליכים נידונים באתה ערכאה, סיום ההליך הרכושי ושימוש בממצאים ובתוצאות שיעלו ממנו לעת ההכרעה בהליך המזונות. ג. אשר למינוי כונסת הנכסים מדובר בהחלטת ביניים מובהקת שללא ספק מצריכה בקשת רשות ערעור, שלא הוגשה. גם כאן יש מקום לפקפק בתוםליבו של המערער שטען בערעורו כי יש כבר כונס נכסים ממונה וניסה להעלים מעימנו כי הלה ביקש להתפטר מתפקידו זה. גם לעצם העניין מחלישה העובדה האמורה את טענת המערער. ככל שיש טענה על כי בית הדין לא נתן החלטה מפורשת המקבלת את בקשתו של כונס הנכסים האמור, או ככל שיש טענה על איבהירות שקיימת – ולדעתי אכן קיימת – בשאלה אם מינויה של באת כוח המשיבה לתפקיד כונסת הנכסים בא במקומו של מינוי הכונס הקיים בכלל או בנוסף לו ותוך החרגה של נכסים מסוימים מהכינוס הקיים ומסירת ניהול כינוסם שלהם בלבד לידי באת כוח המשיבה ככונסת נכסים, הרי שדרך המלך היא בקשת הבהרה מבית דין קמא ולא ערעור. גם הטענה נגד מינויה של באת כוח המשיבה לתפקיד כונסת הנכסים אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בנסיבות העניין – אפילו התבקשה רשות כזו, ולמעשה כאמור לא התבקשה – אכן דרך המלך היא מינוי באי כוח שני הצדדים או מינוי כונס נכסים חיצוני לתיק, אולם לא אחת נוהג בית הדין אחרת כשלשיקול דעתו הדבר נצרך בשל אישיתוף הפעולה של אחד הצדדים העלול להביא, וודאי אם לכאורה כבר מביא, לתקיעת מקלות בגלגלי הכינוס אם זה ייעשה תוך שנדרש לו שיתוף פעולה של בא כוח המייצג את אותו צד המעוניין לעכב את הכינוס או תוך שאותו צד נמנע משיתוף פעולה עם כונס הנכסים החיצוני והלה מתקשה – ויש להניח שקושי דומה יעמוד גם בפני כונס חיצוני אחר – מלנהל הליך כינוס יעיל בתנאים אלה. ד. סוף דבר, דין שני הערעורים – או שתי בקשות רשות הערעור שהיו צריכות להיות מוגשות והמשתמעות מתוך הערעורים – דחייה על הסף. ממילא נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע שהגיש המערער בעניינו של הערעור השני, עניין מינוי כונסת הנכסים. לפנים משורת הדין לא יושתו הפעם הוצאות משפט. ה. פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום כ"ה באב התשפ"א (3.8.2021). הרב שלמה שפירא