תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 165.

אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: רוֹב בְּגָזֵל, וּמִיעוּט בַּעֲרָיוֹת, וְהַכֹּל בְּלָשׁוֹן הָרָע. בְּלָשׁוֹן הָרָע סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ מִנְהַג מְדִינָה? אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי פָּשׁוּט, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עֲבֵיד לִי פָּשׁוּט״, וַאֲזַל עֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר – קְפֵידָא. נְהִיגִי מְקוּשָּׁר, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עֲבֵיד לִי מְקוּשָּׁר״, וַאֲזַל עֲבַד לֵיהּ פָּשׁוּט – קְפֵידָא. כִּי פְּלִיגִי – בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בְּפָשׁוּט וּמְקוּשָּׁר, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עֲבֵיד לִי פָּשׁוּט״, וַאֲזַל עֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר; מָר סָבַר: קְפֵידָא, וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. אָמַר אַבָּיֵי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר – כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי שִׁמְעוֹן – דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי אֶלְעָזָר – דִּתְנַן, הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וְקִיבְּלוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר – פָּסוּל; וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר. מָר סָבַר: קְפֵידָא, וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. [פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד כּוּ׳] בִּשְׁלָמָא מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים, פָּסוּל – אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעָלְמָא כָּשֵׁר – הָכָא נָמֵי כָּשֵׁר; קָא מַשְׁמַע לַן דְּפָסוּל. אֶלָּא פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד – פְּשִׁיטָא! אָמַר אַבָּיֵי: לָא נִצְרְכָא – דַּאֲפִילּוּ עֵד אֶחָד בִּכְתָב, וְעֵד אֶחָד בְּפֶה. אַמֵּימָר אַכְשַׁר בְּעֵד אֶחָד בִּכְתָב וְעֵד אֶחָד עַל פֶּה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: וְהָא דְּאַבָּיֵי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי – כְּלוֹמַר, לָא סְבִירָא לִי. אֶלָּא קַשְׁיָא