תלמוד בבלי מסכת שבועות דף 43.

״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ״ – כְּלָל, ״כֶּסֶף אוֹ כֵּלִים״ – פְּרָט, ״לִשְׁמֹר״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת – שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין; יָצְאוּ עֲבָדִים – שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת; יָצְאוּ שְׁטָרוֹת – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין, אֵין גּוּפָן מָמוֹן; הֶקְדֵּשׁ – ״רֵעֵהוּ״ כְּתִיב. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ״ – כְּלָל, ״חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה״ – פְּרָט, ״וְכׇל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל כּוּ׳, עַד הֶקְדֵּשׁ – ״רֵעֵהוּ״ כְּתִיב. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּקַרְקַע וְאֵינָן כְּקַרְקַע כּוּ׳. מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: כׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אֵינוֹ כְּקַרְקַע?! אַדְּמִיפַּלְגִי בִּטְעוּנוֹת, לִיפַּלְגִי בִּסְרוּקוֹת! (אֶלָּא) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: הָכָא בַּעֲנָבִים עוֹמְדוֹת לְהִבָּצֵר קָמִיפַּלְגִי; דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל כּוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ ״בַּיִת״ סְתָם, אֲבָל אֲמַר לֵיהּ ״בַּיִת זֶה מָלֵא״ – יְדִיעָא טַעַנְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, אַדְּתָנֵי סֵיפָא: זֶה אוֹמֵר ״עַד הַזִּיז״ וְזֶה אוֹמֵר ״עַד הַחַלּוֹן״ – חַיָּיב; לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּ״בַיִת מָלֵא״, אֲבָל ״בַּיִת זֶה מָלֵא״ – חַיָּיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְעָנֶנּוּ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה שֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, וְיוֹדֶה לוֹ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: ״כּוֹר תְּבוּאָה לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר ״אֵין לְךָ בְּיָדִי״ – פָּטוּר. ״מְנוֹרָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא מְנוֹרָה קְטַנָּה״ – פָּטוּר. ״אֲזוֹרָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא אֲזוֹרָה קְטַנָּה״ – פָּטוּר. אֲבָל אָמַר לוֹ: ״כּוֹר תְּבוּאָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ״ – חַיָּיב. ״מְנוֹרָה בַּת עֶשֶׂר לִיטְרִין יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ״, ״אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא בַּת חָמֵשׁ לִיטְרִין״ – חַיָּיב. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְעָנֶנּוּ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, וְיוֹדֶה לוֹ בְּדָבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן. ״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוֹיֵי ״בַּיִת זֶה מָלֵא״? וּמַאי שְׁנָא מְנוֹרָה גְּדוֹלָה וּמְנוֹרָה קְטַנָּה? מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ! אִי הָכִי, בַּת עֶשֶׂר בַּת חָמֵשׁ נָמֵי – מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ! אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: הָכָא בִּמְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת עָסְקִינַן, דְּקָא מוֹדֶה לֵיהּ מִינַּהּ. אִי הָכִי, אֲזוֹרָה נָמֵי נִיתְנֵי – וְלוֹקְמֵי בִּדְלַיְיפִי! אֶלָּא דְּלַיְיפִי לָא קָתָנֵי; הָכָא נָמֵי – בְּשֶׁל חֻלְיוֹת לָא קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: שָׁאנֵי מְנוֹרָה, הוֹאִיל וְיָכוֹל לְגוֹרְרָהּ וּלְהַעֲמִידָהּ עַל חָמֵשׁ לִיטְרִין. מַתְנִי׳ הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן, אָמַר לוֹ: ״סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא כִּי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה״ – פָּטוּר. ״סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִים הָיָה שָׁוֶה״ – חַיָּיב. ״סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה״ – פָּטוּר. ״סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִּינָרִים הָיָה שָׁוֶה״ – חַיָּיב. וּמִי נִשְׁבָּע? מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה, וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן.