תלמוד בבלי מסכת סוטה דף 33:

וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״וְעָנְתָה וְאָמְרָה״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאַגְמוֹרֵי לִלְוִיִּם, דְּבִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְלֵילַף ״קוֹל״ מִמֹּשֶׁה? ״עֲנִיָּיה״ ״עֲנִיָּיה״ גְּמִיר, ״קוֹל״ ״קוֹל״ לָא גְּמִיר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה״, ״כָּכָה״, ״עֲנִיָּיה״, וַ״אֲמִירָה״ — אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. ״כֹּה״ — ״כֹּה תְבָרְכוּ״. ״כָּכָה״ דַּחֲלִיצָה. ״עֲנִיָּיה״ וַ״אֲמִירָה״ דִּלְוִיִּם. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מְקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת. ״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — אֵלּוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶם כּוּתִיִּים. ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — סָמוּךְ לַגִּלְגָּל, ״אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ — שְׁכֶם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה״, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן — שְׁכֶם, אַף כָּאן — שְׁכֶם. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי כוּתִיִּים. אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם, וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם, אַף אָנוּ מוֹדִים שֶׁאֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם. אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אַתֶּם בַּמֶּה לְמַדְתֶּום? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״ — סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן, דְּאִי מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, הֲלֹא כְּתִיב: ״וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן״. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. ״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי״, אֶרֶץ חִוִּי הִיא! ״הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הֵן יוֹשְׁבִין! ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶן בָּרִאשׁוֹנָה. ״דֶּרֶךְ״ — בַּדֶּרֶךְ לֵכוּ, וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים. ״הַיּוֹשֵׁב״ — בַּיִּשּׁוּב לֵכוּ, וְלֹא בְּמִדְבָּרוֹת. ״בָּעֲרָבָה״ — בַּעֲרָבָה לֵכוּ, וְלֹא בְּהָרִים וּגְבָעוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכׇל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים, וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם״. בְּכׇל יוֹם וָיוֹם לְוִיִּם נוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַיּוֹם נְשָׂאוּהוּ כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה׳ וְגוֹ׳״. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ כֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּכְשֶׁהֵסֵיבּוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּכְשֶׁהֶחְזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ.