תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 72.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וְהָאִידָּנָא הוּא [דְּ]דַלְיוּהּ פָּרְסָאֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: לְהָא גִּיסָא דִפְרָת עַד הֵיכָא? אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? מִשּׁוּם בִּירָם? מְיַיחֲסִי דְּפוּמְבְּדִיתָא מִבִּירָם נָסְבִי.
אָמַר רַב פָּפָּא: כְּמַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין, כָּךְ מַחְלוֹקֶת לְעִנְיַן גִּיטִּין. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: מַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין, אֲבָל לְגִיטִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל עַד אַרְבָּא תִנְיָינָא דְּגִישְׁרָא.
אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: חֲבֵיל יַמָּא – תְּכֵילְתָּא דְבָבֶל. שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא – תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא. רָבִינָא אָמַר: אַף צִיצוֹרָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, חָנָן בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר: חֲבֵיל יַמָּא – תְּכֵילְתָּא דְּבָבֶל, שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא וְצִיצוֹרָא – תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא. אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָאִידָּנָא אִיעָרַבִי בְּהוּ כּוּתָאֵי. וְלָא הִיא, אִיתְּתָא הוּא דִּבְעָא מִינַּיְיהוּ, וְלָא יְהַבוּ לֵיהּ. מַאי חֲבֵיל יַמָּא? אָמַר רַב פָּפָּא: זוֹ פְּרָת דְּבוֹרְסִי.
הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לְהוּ: אֲנָא מִן שׁוֹט מֵישׁוֹט, עָמַד רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: שׁוֹט מֵישׁוֹט בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת. וְכִי בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת, מַאי הָוֵי? אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בֵּין הַנְּהָרוֹת הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין. וְהֵיכָא קָיְימָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵאִיהִי דְקִירָא וּלְעֵיל. וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד מַעְבַּרְתָּא דְגִיזְמָא! אָמַר אַבָּיֵי: רְצוּעָה נָפְקָא.
אָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין. אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, יְבָמָה הִיא דִּנְפַלָה לֵיהּ הָתָם. אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ דִּידִי הִיא? דְּרַב חֲנַנְאֵל הִיא! אֲזוּל שַׁיְילוּהּ לְרַב חֲנַנְאֵל, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב: חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי״, חֲלַח – זוֹ חִלָּזוֹן, חָבוֹר – זוֹ הַדְיָיב, נְהַר גּוֹזָן – זוֹ גִּינְזַק, עָרֵי מָדָי – זוֹ חֲמָדָן וְחַבְרוֹתֶיהָ, וְאָמְרִי לַהּ: זוֹ נִהֲוַונְד וְחַבְרוֹתֶיהָ.
מַאי חַבְרוֹתֶיהָ? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרַךְ מוּשְׁכֵּי חוּסְקֵי וְרוּמְקֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּם לִפְסוּל. קָסָלְקָא דַּעְתָּא: מוּשְׁכֵּי הַיְינוּ מוּשְׁכְּנֵי. וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין! אֶלָּא מוּשְׁכֵּי לְחוּד וּמוּשְׁכְּנֵי לְחוּד.
״וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חִלָּזוֹן, הַדְיָיב, וּנְצִיבִין, שֶׁפְּעָמִים בּוֹלַעְתָּן וּפְעָמִים פּוֹלַטְתָּן.
״וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פָּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב. רַבִּי אַמֵּי כִּי הֲוָה חָזֵי פָּרְסָא דְּרָכֵיב, אָמַר: הַיְינוּ דּוּבָּא נָיְידָא.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְלֵוִי: הַרְאֵנִי פָּרְסִיִּים. אֲמַר לֵיהּ: דּוֹמִים לַחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. הַרְאֵנִי חַבָּרִין. דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה. הַרְאֵנִי יִשְׁמְעֵאלִים. דּוֹמִין לִשְׂעִירִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא. הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
כִּי הֲוָה נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אֲמַר: הוּמַנְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – כּוּלַּהּ עַמּוֹנָאֵי הִיא. מַסְגַּרְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – כּוּלָּהּ דְּמַמְזֵירֵי הִיא. בִּירְקָא אִיכָּא בְּבָבֶל – שְׁנֵי אַחִים יֵשׁ [בָּהּ] שֶׁמַּחֲלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה. בִּירְתָּא דְּסָטְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, דְּאַקְפִּי פִּירָא בִּכְווֹרֵי בְּשַׁבְּתָא וַאֲזֻיל וְצָדוּ בְּהוּ בְּשַׁבְּתָא וְשַׁמְּתִינְהוּ רַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאִישְׁתַּמּוּד. אַקְרָא דְאַגְמָא אִיכָּא בְּבָבֶל – אַדָּא בַּר אַהֲבָה יֵשׁ בָּהּ,