סיכום
בסכסוך בין עורך דין (התובע) שהועסק להקמת חברה ושותפות לבין מעסיקו (הנתבע). התובע תבע תשלום בסך 7,211 ₪ (כולל מע"מ) עבור עבודתו. הנתבע הסכים שביצע התובע את העבודה כנדרש אך טען שהמחיר גבוה מדי, וטען שהשותף שצד שלישי חייב לו כסף, לכן ניתן להפנות את התובע לגבות מהשותף. בית הדין קבע שעל פי הלכה פסוקה, חייב הנתבע לשלם את חובו מכספו שלו ואינו יכול להפנות את הנושה לאדם שלישי. פסק בית הדין: הנתבע חייב לשלם לתובע 7,461 ₪ (כולל 250 ₪ השתתפות באגרות בית הדין) תוך שלושים יום.
עובדות
הנתבע העסיק את התובע, עורך דין, להקמת חברה וטיפול בהקמת שותפות עם שותף שלישי בשם א'. מוסכם על הצדדים שהתובע ביצע את העבודה לשביעות רצון הנתבע. התובע טען שהודיע על הסכום המבוקש לפני תחילת העבודה (סכום זה שווה למחיר הסטנדרטי שלו, הנמוך ממחירון לשכת עורכי הדין). הנתבע לא זוכר הודעה זו אך אישר שייתכן שהתה כזו ושכח אותה. הנתבע התלבט האם להפנות את התובע לשותף, אשר חייב לו כסף. הנתבע אמר שאם יחוייב לשלם, הוא מוכן לכתוב המחאה על כל הסכום.
החלטה
בית הדין קבע שעל הנתבע חובה לשלם את התובע מכספו שלו. על פי הלכה פסוקה, חייב שדור (חייב) לשלם את חובו מנכסיו שלו ואינו יכול להפנות את הנושה (בעל החוב) לאדם שלישי שחייב לו כסף. לכן, הנתבע לא יכול להפנות את התובע לשותף. בית הדין חייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום המלא של 7,461 ₪ (כולל 250 ₪ השתתפות באגרות בית הדין).
נימוקים
בית הדין הסתמך על הלכה פסוקה המצוטטת ממקורות קדומים (קצות החושן, נתיבות המשפט, ערוך השולחן) הקובעת כי על חייב לשלם מנכסיו שלו ואינו יכול להפנות את הנושה לצד שלישי. על אף שהשותף חייב לנתבע כסף, זה אינו פוטר את הנתבע מחובתו לשלם לתובע. השיקולים של בית הדין כללו גם את העובדה שהנתבע לא טען חוסר כושר תשלום וגם הכמות שהתובע תבע הוא מחיר סטנדרטי בתחום.
טקסט מלא של הפסק ←
בעניין שבין: עו"ד שהועסק בהקמת חברה מזמין עבודתו של העו"ד רקע ועובדות מוסכמות מוסכם על הצדדים שהנתבע (להלן הנתבע) העסיק את התובע (להלן התובע) כעו"ד להקים עבורו חברה ולטפל בהקמת שותפות עם אדם שלישי בשם א' (להלן השותף). השותף המליץ בפני הנתבע על העסקתו של התובע, שבעבר היה סטודנט יחד עם בנו. שני הצדדים גם מודים שהתובע ביצע את העבודה לשביעת רצונו של הנתבע. טענות הצדדים התובע טען שהודיע לנתבע לפני תחילת עבודתו על הסכום שהוא דורש עבור העבודה. הנתבע אמנם לא זוכר הודעה כזו אך הוא מודה שייתכן שהיתה הודעה כזו ושכח אותה. הוא טוען שהמחיר של העבודה נראה לו גבוה מדי. לדברי התובע המחיר הוא המחיר הסטנדרטי שהוא דורש (הוא היה מוכן להציג קבלות שתתמוכנה בכך), והוא פחות ממה שמותר לו לדרוש על פי המחירון המומלץ של לשכת עורכי הדין. הסיבה שהנתבע לא שילם את הסכום שתובע התובע היא כדלהלן: השותף חייב כסף לנתבע, והנתבע התלבט האם מותר לו להפנות את התובע לשותף כדי שזה ישלם את שכר העבודה. מכיוון שהשותף חייב לו כסף והוא חייב לתובע, מדוע שלא יפנה ישירות לשותף? יש לציין שהנתבע לא טען שאין לו כסף לשלם, ואמר שאם יחוייב לשלם הוא מוכן לכתוב "על המקום" המחאה על כל הסכום. התובע תובע סכום של 7,211 ₪ כולל מע"מ. הנתבע הודיע שהוא מוכן לשלם את הסכום אם על פי ההלכה אסור לו לסרב לשלם ובמקום זה להפנות את התובע לשותף. במקרה זה הוא מוכן גם לשלם לתובע 250 ₪ השתתפות באגרת בית הדין. דיון הלכתי הלכה פסוקה היא, שכשיש ללווה נכסים או כסף משלו - עליו לשלם את חובו מכספו, ואינו יכול להפנות את הנושה שלו או את ההוצאה לפועל לאדם שלישי שחייב לו כסף (קצות החושן סי' פו ס"ק ב; נתיבות המשפט סי' פו ס"ק ג; ערוך השולחן חו"מ סי' פו סעיף ה). הנתבע חייב לשלם לתובע 7,461 ₪ תוך שלושים יום ממתן פסק הדין. החלטה הסופית נמסרה לצדדים בעל פה בסיום הדיון שהתקיים בראש חודש שבט תשע"ח, 17 בינואר 2018, ולכן ישלם הנתבע את הסכום הנזכר עד ראש חודש אדר תשע"ח, 16 בפברואר 2018. בזאת באתי על החתום __________________ הרב יהונתן בלס, אב"ד