תלמוד בבלי מסכת כתובות דף 98:
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
כָּאן שָׁנָה רַבִּי, הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת, כִּדְתַנְיָא: הוֹסִיפוּ לוֹ אַחַת יְתֵירָה, הַכֹּל לַשָּׁלִיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חוֹלְקִין.
וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת! אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: לָא קַשְׁיָא. כָּאן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה, כָּאן בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה — חוֹלְקִין, דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה — הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? שִׁינּוּיָא דְּשַׁנִּינַן שִׁינּוּיָא הוּא.
אִיבַּעְיָא לְהוּ, אֲמַר לֵיהּ: זַבֵּין לִי לִיתְכָּא, וַאֲזַל וְזַבֵּין לֵיהּ כּוֹרָא, מַאי? מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הוּא, וְלִיתְכָּא מִיהָא קָנֵי, אוֹ דִלְמָא מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הוּא, וְלִיתְכָּא נָמֵי לָא קָנֵי?
אָמַר רַב יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבִינָא: תָּא שְׁמַע, אָמַר בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁלוּחוֹ: ״תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה לָאוֹרְחִין״, וְהוּא אוֹמֵר: ״טְלוּ שְׁתַּיִם״, וְהֵן נָטְלוּ שָׁלֹשׁ — כּוּלָּן מָעֲלוּ.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי — מִשּׁוּם הָכִי בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הָוֵי — בַּעַל הַבַּיִת אַמַּאי מָעַל? וְהָתְנַן: הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ — בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ — שָׁלִיחַ מָעַל!
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּאָמַר לְהוּ: ״טְלוּ אַחַת מִדַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאַחַת מִדַּעְתִּי״, וּשְׁקַלוּ אִינְהוּ תְּלָת.
תָּא שְׁמַע: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָנֶה, וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה — מִכְרָהּ בָּטֵל.
מַאי לָאו דְּזַבֵּין שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה וְדִינָר, וּמַאי ״בְּמָנֶה״ — מָנֶה שֶׁלָּהּ. וּמַאי ״אֲפִילּוּ״? אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת ״אַחְזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁים בְּדִינָר מְקַרְקְעֵי״, וְקָתָנֵי: מִכְרָהּ בָּטֵל.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לָא, בִּדְאוֹזֵיל.