תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 98.

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְ״יָשָׁן״ – מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, וּ״מְיוּשָּׁן״ – מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקַנְקַנִּים דְּלוֹקֵחַ, אֲבָל בְּקַנְקַנִּים דְּמוֹכֵר – אָמַר לֵיהּ: הָא חַמְרָךְ וְהָא קַנְקַנָּךְ. וְכִי קַנְקַנִּין דְּמוֹכֵר מַאי הָוֵי? לֵימָא לֵיהּ: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְשַׁהוֹיֵי! לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה. וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְאוֹקֹמַהּ לְמַתְנִיתִין בְּקַנְקַנִּין דְּלוֹקֵחַ – וְדַאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה? לוֹקְמֵהַּ בְּקַנְקְנִּין דְּמוֹכֵר, וּדְלָא אֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה! אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ, דְּקָתָנֵי: אִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת. אַמַּאי? לֵימָא לֵיהּ: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְשַׁהוֹיֵי! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה? שְׁמַע מִינַּהּ. וּפְלִיגָא דְּרַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף – דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: חַמְרָא – מַזָּלָא דְמָרֵיהּ גָּרֵים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְגוֹ׳״ אָמַר רַב מָרִי: הַאי מַאן דִּיהִיר – אֲפִילּוּ אַאִינָשֵׁי בֵיתֵיהּ לָא מִיקַּבַּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ – מַאי ״וְלֹא יִנְוֶה״? בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, וְאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם – אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּתִיב הָכָא: ״וְלֹא יִנְוֶה״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ״. אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּזַבֵּין לֵיהּ חָבִיתָא דְחַמְרָא לְחַנְוָאָה אַדַּעְתָּא לְסַבּוֹיֵיהּ, וּתְקֵיף אַפַּלְגָא אוֹ אַתִּילְּתָא, דִּינָא הוּא דִּמְקַבֵּל לַהּ מִינֵּיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שַׁנִּי בְּבַרְזָא, אֲבָל שַׁנִּי בְּבַרְזָא – לָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא, אֲבָל מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא – לָא. וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּקַבֵּיל חַמְרָא אַדַּעְתָּא דְּמַמְטֵי לֵיהּ לְפַרְווֹתָא דְּ״ווֹל שָׁפָט״, וְאַדְּמָטֵי הָתָם זָל; דִּינָא הוּא דִּמְקַבֵּל לֵיהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֲוָה חַלָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ רַב הִלֵּל לְרַב אָשֵׁי: כִּי הֲוַאן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אֲמַר לַן: חַלָּא לָא, וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ חַלָּא נָמֵי מְקַבֵּל. כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. ״יָשָׁן״ – מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד כּוּ׳.

פסקים קשורים