פתחי תשובה על חושן משפט 171

וכן רבים. עסמ"ע סק"ג שכ' האי וכן אינו מדוקדק שאין דמיון לדין שלפניו כו' ועי' בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סימן צ"ג מ"ש בזה. ובנה"מ כתב דהאי וכן ט"ס הוא וצ"ל אכן כו' ע"ש: ואם יוסיף יהיה שלישי הדין עמו כתב בספר דגמ"ר וז"ל שם בתשובת הרא"ש סימן ז' משמע להיפך דדוקא שנעשה מתחלה דף בראש המסיבה כו' ע"ש מלתא בטעמא ודע שבתשובת הרא"ש שם כלל ג' סי' ג' תחלת דבריו וסופם סתרי אהדדי וצריכין ביאור ועכ"פ ממה שכתב בשי' ז' מפורש כמו שכתבתי ואולי בזה יש ליישב גם דבריו בסי' ג' דלא לסתרו אהדדי ובסוף התשובה מיירי דאיכא דף בראש המסיבה לסימן שזה מסיבה ראשונה ואם עתה יקבע חילוק מחיצה נמצא שלא יהיה מקומו של השני במסיבה ראשונה ועכ"פ זה מוכח להדיא היכא דליכא מסיבות חלוקות בדף יכול להוסיף מקום אם אינו ממעט אויר הפנוי בבהכ"נ שאם רוצה ליקח לעצמו מקום פנוי בלא"ה השני יכול למחות שבמה שפנוי בבהכ"נ יד כולם שיה ואין מי שיוכל ליקח עצמו כמבואר שם ברא"ש סימן ז' עכ"ל. ועיין בתשובת חתם סופר חא"מ סימן כ"ו שהזכיר קצת מדברי דגמ"ר הנ"ל במ"ש שדברי תשובת הרא"ש סימן ג' וסימן ז' סותרים זא"ז וגם דבריו בסי' ג' סותרים מיניה וביה וכתב עליו וז"ל ולפע"ד אין כאן סתירה רק הגהה מועטת צריכה והנה בסימן ג' הוה עובדא ב' ישבו זה בצד זה בספסל בלי מחיצה ביניהם ורצה ראובן לעשות מחיצה ולהכניסה לחלקו ושמעון טוען שע"י עשיית המחיצה יהיה ראובן עליון ומושבו של שמעון למטה ממנו ומפסידו ודבר זה נשאל גם לרשב"א ח"ג סימן קנ"ה והשיב בפשיטות שאין שמעון יכול למחות והרא"ש האריך קצת וכתב שאין שום מעלה או ריעותא בתפלה אם הוא במקום זה או במקום זה ואי משים עליית המקומות לענין כבוד היושב עליה לא מצינו בשום מקום שלא יהיה רשאי לעשות בגבולו מפני הפסד שכינו שאינו מגיע לא לגופו ולא לממונו אלא שלא יהא מכובד כ"כ אמנם אם מנהג מקום להעלות בדמים בשביל זה ואלו כשקנו מקומות הללו קנאום בזול וע"י שעושה מחיצה ונתעלה נתייקר מקום מישבו ונפחת מקום שמעון נמצא גורם לו הפסד בממונו אז אין ראובן רשאי לעשות מחיצה אע"פ שעישה בשלו זהו כוונתו בסי' ג' אלא שהוא מוטעה קצת ובסי' ז' מיירי בענין אחר הרבה ישבו בספסל אחד שיש ב' נסרים בשתי הציותים ורצה העליין להסיר נסר העניון ולהוסיף שם מושב א' ומיחה בו הרא"ש ולא הזכיר שם תנאי פחיתות שווי י ממון וכ' הטעם מפני שהנסר הזה הסוגר הספסל הוא של השותפים כולם נמצא הוא פוגע במה ששייך להשותפים כדי להגדיל כבודו ולהפחית כבודם אפילו לא יהיה פחיתתו ממון לית לן בה. ובזה איתא פסקי הרח"ש והרמ"א נכונים עכ"ל (וכ"כ עוד בסי' כ"ט שם אך בשינוי לשון) . וע"ש עוד בענין בהכ"נ של ע"נ הבנוי בעליה שהוציאו מחדש את כותל המזרחית ע"ג עמודים העומדים בבהכ"נ של אנשים כו' עש"ה: והבית יהיה נפסד כו'. שההפסד יותר מחומש עיין בתשו' ח"ס חח"מ סימן י"ב שכ' דיש לפקפק על דין זה כי ראיית התה"ד סי' של"ו הוא מסוגיא דרכיב ומנהיג (פ"ק דב"מ במה דפריך ויחלוקו הא אפסדוה בשלמא בהמה טהורה דחזי לבישרא כו' והיינו אע"ג דסתם שוורים ופרות מזבני טפי לרדיא ויקירא מלבישרא מ"מ כיון דההפרש הוא רק ביותר משתות כדמשמע בתוס' ר"פ המניח והשיעור הקרוב ליותר משתות הוא החומש בכה"ג לא מבטלינן החלוקה כו' עש"ה) ונ"ל לפקפק דהתם אנו מסופקין למי הוא ומספיקא אנו חולקים ובעלים האמיתים יפסידו חציו ולא די לנו זה אלח שגם מחציו נפסידיו ע"י חלוקה זה לא אמרינן אבל הכא שירשו מאביהם דבר העומד לחלוק דינא הוא לחלקו נמצא מעיקר' לא ירשו אלא שיעור חצי הבית פחות חומש אמנם נ"ל ה"מ ביורשים אבל בשותפים דקי"ל כשיטת רוב וכמעט כל הפוסקים דגם בהו אמרינן גא"ג וחלוקה משום דאמרינן אמינא יכילנא לסבול ועכשיו איני יכול לסבול נמצא מעיקרא נשתתפו ע"ד שלא לחלוק ואם אירע אח"כ דבר שא"א שיסבלו זא"ז לא יפסיד חלקו של זה הפסד חומש מפני שזה א"י לסבול נמצא הוה כדבר שאין בו ד"ח ומ"מ נ"ל כל זה כשא' לחלוק או לעשות גוד ולהכרית חבירו אז צריכים לטענה שלא יכול לסבול אבל כששניהם רוצים להפרד זה מזה אפילו בלי סברא הנ"ל סבור הייתי לסבול יכולים לטעון חלוק או גוד ואיגוד ולא נחלק אדם בזה מעולם ולא נתכוון הרשד"ם וכנה"ג סימן קע"א בהגה"ט סק"ן כו' עכ"ל ע"ש. שאמר לחבירו. עיין בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג חמ"מ סי' י"ט שכתב על נדון ד' דיה (הובא לעיל סי' קי"א סי"ג) וז"ל ולמה לא יועיל טענתו כשיאמר לשניהם ביחד יהיה הקרקע של מי שיהיה אינו רוצה להיות בשותפות או קנו חלקו מענו או אני אקנה והא למי זה דומה לא' שיש לו חצי קרקע ועל חצי השנית מחולקים בו שנים ואין אנו יודעין עדיין של מי הוא היעלה על הדעת שא"י לטעון עמהם גאא"ג אם שניהם מניח המעות בב"ד ומסתלק כו' עכ"ל: מכור לי חלקך. פי' באר הגולה אות צ' ועיין בתשו' ח"ס חח"מ סימן י"ב שכ' דאפשר יכולים הנתבעים קים לי כרש"י שהנתבע יקיץ דמים ולא התובע ע"ש עוד מה שפסק בענין חלוקת בהכ"נ ובהמ"ד של טבריה בעת שהתפרדו כולל ויאלין וכולל רוסיא שמה עש"ה: בפחות משוויו. עיין בתשו' הרב מו"ה משה רוטנבורג סי' י"ט שכ' על נידון דידיה וז"ל וגדולה מזו מצינו שיכול להיות שגורם הפסד לבע"ד עמו למכור בפחות ממה שהוא שוה ואף דכתב הרמ"א דא"י לטעון גא"א בפחות משוויו הכוונה בערך כולו ד"מ אם היו נמצאים קונים על כל הקרקע בד' מאות והוא רוצה ליתן בעד החצי פחות ממאתים בטענה דגא"א בסך זה וכמ"ש הרמ"א הטעם דא"כ ידחוק העשיר את העני למכור בפחות משוויו אבל אם היה נמצא קונה על חצי הקרקע בעד מאתים ועל כל הקרקע לא היה נמצא קונה בד' מאות וזה דבר מצוי שלא ימצאו קונים על כולו כמו על חצי או מחמת שאין לו כ"כ מעות או שמספיק לו החצי ודאי כשכופין אותו בטענה דגא"א א"י לכופו אלא בערך (צ"ל יכול לכופו אלא בערך) ששוה כולו משום דאינו רוצה להיות בשותפות עם שום אדם דזה כל עיקר טענה דגא"א א"כ בודאי דאין השומא בענין זה לחצאין נמצא בטענה זו דגא"ג מפסיד מה שהיה יכול ליקח בעד החצי יותר ממה שלוקח כעת בשיעור כולו ביחד כו' עכ"ל ע"ש: שיקנה חלק חבירו כו'. עד שוכנים בה שנה שנה כו'. עיין בס' שער משפט שכ' ויראה לי לדון בדבר חדש באיש ואשה שהם שותפין בבית ודרים ביחד וכ"א רוצה שיקנה חלק חבירו שהאשה נדחית מפני האיש ויש לדמות להא דאיתא פ"ב דכתובות דף כ"ח גבי גרושה כו' וגם כשכ"א אינו רוצה לקנות דהדין דשוכנים בה שנה שנה נראה דהאשה קידמת לידחית מפני האיש מה"ע אמנם אם האשה טוענת גא"א והאיש אינו רוצה לקנות נראה ברור דשומעין להאשה דלא מבטלינן זכותה משום דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא ואף בגרושה עם בעלה אף שהיא נדחית מפניו מ"מ נראה דיכולה לו' גא"א כו' ע"ש עוד: שוכנים בה שנה שנה. עיין בתשו' ח"ס חח"מ סי' קע"ט נידון שנים שהיה להם בית בשותפות והיו בו עליות ותחתיות ועשו ביניהם חלוקה שבכל ב' שנים יהיה לא' דירת התחתונים ולהשני דירת העליונים ואח"כ תחזור חלילה פעם בפעם ואירע שקודם שהגיעה זמן שיחלפו זע"ז נשרף העליה ונתקלקל ואין ראוים לדור. ההפסד על מי אם על זה שהיה עולה העליות לגורלו או ההפסד לשניהם ויחלקו בדירות התחתונים. והשיב דין זה א"צ לפנים דזה ודאי דחלוקת הזמן הוה חליקה גמורה וקנין ממש למ"ד יש ברירה אמרינן הוברר הדבר למפרע שזה חלקו ולמ"ד א"ב ה"ל כאילו לקח קנין פירות על זמן זה אף דהגוף נשאר בשוחפות אבל הפירות נחלקו בזמן שעשו ביניהם כו' והנה מבואר בגיטין מ"ב ע"א גבי חצי עבד וחב"ח נגחו שור יום של רבו לרבו. יום של עצמו לעצמו אך אם המיתו שור דקא כליא קרנא משלם חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשים נמצא בנדזן שלפנינו בהפסד גוף הבית שנשרף דקרנא כליא יהבינן על שניהם אבל הפסד הפירות היינו דירת ב' שנים הוה יום של זה ההפסד לו ויום של זה ההפסד לו ולאחר תשלום ב' שנים אם לא נבנה העליה עכ"פ יוציא התחתון מדירתו וידור בעל העליה של עכשיו בתחתית הבית ב' שנים עד שיבנו שניהם העליה ויחזרו לקדמותו וזהו פשוט מאד ואין כאן מקום לפלפולו של סמ"ע סי' שכ"א כו' ע"ש: והשתמש בו אחד מן השותפין. ע' בס' שער משפט ונראה דדין זה לא שייך אלא בבית של שותפים שהיא רק לדירה לדור בו ביחד אבל אם הוא בית של אכסניא שכל מי שנתאכסן שם משלם שכירות בכה"ג שייך השכירות לשני השותפין ולא יכול לומר בשלי אני משתמש דזה דומה להא דסי' שס"ג ס"י בהג"ה שני שותפין בבית והשכיר אחד כו' ע"ש: לקבל מתנה. עבה"ט יעיין בס' אגודת אזוב מהגאון מהר"מ זאב זצ"ל אב"ד דק"ק ביאלאסטאק דיום שלישי בשבת לשבת שיבה שכ' הכרעה וסייעתא נכונה לדעת הרי"ף והרמב"ם מהש"ס דגיטין ד' ל"ח וחולין ד' מ"ה ע"ש. ועיין בס' שער משפט שכ' וצ"ע באם אחד מהן אדם חשוב דהנותן יש לו הנאה במה שתקבל ממנו מתנה כמבואר בסי' ק"צ ס"ו אם זה שרוצה לחלוק יכול לומר לו טול חנק הגדול במתנה בכה"ג לא שייך לומר ושונא מתנות יחיה כדאיתא בפא"ט מ"ד ע"ב כו' או דילמא דבקבלת אדם חשוב לא שייך לומר אתייקורי אלא היכא שקיבל ממנו מתנה מרצונו הטוב אבל הכא שזה שרוצה לחלוק כופהו שיקבל המתנה והאדם חשוב אינו רוצה לקבל יכול לומר איני רוצה לקבל המחנה וא"י לכוף אותו ול"ש בזה אתייקורי ע"ש: שאשאר שותף. עבה"ט עד ועיין בש"ך מה שהשיג בדין זה על הב"ח כו' ועיין בתשו' מו"ה משה מרוטנבור"ק סי' י"ט מ"שבזה: ואבל במשכנתא או כדומה. עבה"ט ועיין בתשו' הרב מוהר"ר משה רוטנבורק סי' י"ט מ"ש בזה: