תלמוד בבלי מסכת סוטה דף 9:
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וְכֵן מָצִינוּ בְּנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ — מַה שֶּׁבִּיקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְעַכְשָׁיו ״אָרוּר הוּא מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה״.
אֲנִי אָמַרְתִּי יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, עַכְשָׁיו — ״עַל גְּחוֹנוֹ יֵלֵךְ״. אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם, עַכְשָׁיו — ״עָפָר יֹאכַל״. הוּא אָמַר אֶהֱרוֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה, עַכְשָׁיו — ״אֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ״.
וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וְקֹרַח וּבִלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְגֵחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּהוּ וְעוּזִּיָּהוּ וְהָמָן — שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם. מַה שֶּׁבִּיקְּשׁוּ — לֹא נִיתַּן לָהֶם, וּמַה שֶּׁבְּיָדָם — נְטָלוּהוּ מֵהֶם.
בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָּה בַּעֲבֵירָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״בְּתֵת ה׳ אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה״ — וְהָכְתִיב: ״וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ״?
אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי לָיֵיט — לָיֵיט תְּחִילָּה יָרֵךְ, וַהֲדַר בֶּטֶן לָיֵיט, וּמַיָּא כִּי בָּדְקִי — כִּי אוֹרְחַיְיהוּ בָּדְקִי, בֶּטֶן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ. בִּקְלָלָה נָמֵי כְּתִיב: ״לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ״! הָהוּא דְּמוֹדַע לַהּ כֹּהֵן דְּבֶטֶן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים.
מַתְנִי׳ שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו — לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו״.
אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ — לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּלַגְשֵׁי אָבִיו — לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בּוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב״. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת: לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל״ — לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם״.
וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה: מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק״ — לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם״.
יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים״. מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה.
מֹשֶׁה זָכָה בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״ — מִי גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי״. לֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כׇּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ״.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיו מָרַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי״ — לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו״.
אִינִי? וְהָכְתִיב: ״וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה׳ הִיא״. כִּי אֲזַל מִיהָא — בָּתַר יַשְׁרוּתֵיהּ אֲזַל.
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: תְּחִילַּת קִלְקוּלוֹ בְּעַזָּה, לְפִיכָךְ לָקָה בְּעַזָּה. תְּחִילַּת קִלְקוּלוֹ בְּעַזָּה, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וְגוֹ׳״, לְפִיכָךְ לָקָה בְּעַזָּה דִּכְתִיב: ״וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָהּ״.
וְהָכְתִיב: ״וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה״? תְּחִלַּת קִלְקוּלוֹ מִיהָא בְּעַזָּה הֲוָה.
״וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה״. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אִילְמָלֵא לֹא נִקְרָא שְׁמָהּ ״דְּלִילָה״ — רְאוּיָה הָיְתָה שֶׁתִּקָּרֵא דְּלִילָה: דִּילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו.
דִּילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ — דִּכְתִיב: ״וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו״. דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ — דִּכְתִיב: ״וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כׇּל לִבּוֹ״. דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו — דְּאִיסְתַּלַּק שְׁכִינָה מִינֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה׳ סָר מֵעָלָיו״.
״וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כׇּל לִבּוֹ״. מְנָא יָדְעָה? אָמַר רַבִּי חָנִין אָמַר רַב: נִיכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת. אַבָּיֵי אָמַר: יָדְעָה בּוֹ בְּאוֹתוֹ צַדִּיק דְּלָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. כֵּיוָן דַּאֲמַר ״נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי״, אֲמַרָה: הַשְׁתָּא וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר.
״וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כׇּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ״. מַאי ״וַתְּאַלְצֵהוּ״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: בִּשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה נִשְׁמְטָה מִתַּחְתָּיו.
״וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טָמֵא״. מַאי ״כׇּל טָמֵא״? וְתוּ: עַד הַשְׁתָּא דְּבָרִים טְמֵאִים קָאָכְלָה?! אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּנָזִיר.
״וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: הוּא אִיוָּה לְדָבָר טָמֵא — לְפִיכָךְ נִתְלוּ חַיָּיו בְּדָבָר טָמֵא.
״וַתָּחֵל רוּחַ ה׳ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: חָלְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, דִּכְתִיב: ״יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ״.
״לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג. כְּתִיב הָכָא: ״לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן״, וּכְתִיב הָתָם: ״פַּעֲמֹן וְרִמֹּן״.
״בֵּין צׇרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל״, אָמַר רַבִּי אַסִּי: צׇרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים הָיוּ, וַעֲקָרָן שִׁמְשׁוֹן וּטְחָנָן זֶה בָּזֶה.
״וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל״, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: