ביאור הגר"א אבן העזר 140

האיש כו'. מתני' ס"ב ב' וגמ' שם וש"מ: האשה כו' מתני' שם וש"מ: א"ל כו'. ס"ג ב' וכגי' הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור דלא גרסי' שם שאול: וי"א כו'. כגי' רש"י שם: או כו'. דרי"ו גרס במקום יהא קח: יכולה כו'. מתני' ס"ה א' הרמב"ם וש"פ ושלא כדעת ר"ח שכתב דאינה עושה להולכה ממש"ש הבא לי כו' פי' התראה עם בעלי והוא יעשה אותך שליח להולכ' אבל בה"ג וש"פ כתב כדברי הרמב"ם וראיה ממש"ש הכא כתב והביאו כו' ואם כפר"ח מקמ"ל מ"מ פ"ו ה"ד ע"ש והר"ן: ודינו כו'. שם: אבל כו'. גמרא ס"ב ב' דס"ד אמינא כו' ושם ס"ג א' אדם יודע כו': ואפי' היתה כו'. ירוש' פ"ק דגיטין והביאו תוס' שם י"א ב' ד"ה בגיטי כו' ראו כו' ע' בה"ג וכ"ה בירושלמי פ' התקבל בכל אתר אתמר התקבל כהולך שניא היא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו התיב רבי שמאי הגע עצמך שהיתה צוחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה וכ"כ הטור וש"פ ואינו כדעת בע"ה וא"ז והג"א בפ"א סי"ג ד"ה המזכה כו' בשם רש"י ע"ש ובטור שם בע"ה: וי"א כו'. שמפרש מ"ש כו' ר"ל אע"ג די"ל קטטה אכתי מספקא לן ב"י: וי"א כו' וברא"ש שם מ' כסברא ראשונה ע"ש וכ"פ הטור וש"פ: ואם בעלה כו'. דבזה ל"ל טב למיתב כו': ויש כו'. דסתמא אמרי' דלעולם אינה מתגרשת בכך וכנ"ל ע"ש. וכ"מ לכאורה בירושלמי דפ"ק הנ"ל אבל בירושלמי דפ' התקבל הנ"ל ובגמ' דיבמות הנ"ל לא מ' כן ועתה"ד סי' רל"ז: אף על פי שחזרה כו'. היינו לסברא ראשונה הנ"ל במומר ועתה"ד שם. ועתוס' ט' ב' ד"ה לא כו' וכ"כ הרא"ש שם סי"ג וכ"פ אבל הרי"ף שם והביאו רא"ש שם כדברי רש"י הראשונים וע' ביו"ד סי' רס"ז: האשה כו'. מתני' ס"ב ב' וברייתא ס"ג א': אבל כו'. שם בברייתא לד"ה: או הא לך. שם בעיא ונפשטה דהילך כזכי דמי: אבל אם כו'. וכן כו'. הרמב"ם דפליגו שם ר"ן ורבי בהולך ותן לה ואמרי' שם אתמר כו' התם כו' וכ' הרי"ף אע"ג דמספקא ליה לרב אי הל' כרבי או כר"ן מ"מ קי"ל כאביי ברפ"ד דאמר נקטי' כו' וכ"כ הרא"ש שם ומ"ש וכן כו' דהוא פלוגתא דר' ור"נ ומפ' דהולך ותן שניהם קאמר וכשיטתו דת"ק לחוד אף במתנה כזכי דמי כמ"ש בפ"ד מה' זכיה ועח"מ סי' קכ"ה ס"ו וס"ז אבל הר"ב פי' דהולך או תן קאמר וכ"ה בירושלמי דבתרוייהו פליגי ולפ"ז ה"ה אפי' בתן לחוד וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן אע"פ שנראה מדברי המ"מ שכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם ליתא כנ"ל אבל הרשב"א פסק כרב דמספקא ליה והא דאביי דקאמר נקטינן כו' היינו ג"כ משום ספיקא ואוקמי הממונא בחזקת נותן והר"ן פי' דאביי ה"ק כשליח הגט כשלא עשאתו האשה שליח לקבלה וכן פי' תוס' שם ד"ה להולך כו' אבל בעשאתו שליח לקבלה דמיא לפקדון וזה דפריך שם למימרא דמספקא לרב כו' ואם איתא מאי פריך הא גט כמתנה ומתנה חלוק מפקדון כמ"ש ספק ולא ודאי דגט כיון שעשאתו האשה שליח לקבלה כפקדון דמי ולא כמתנה. וכן רבי דס"ל כאן כזכי דמי ובמתנה ס"ל ספ"ק מ"ד ב' דלאו כזכי דמי מתוס' ד"ה רבי כו' וער"נ וז"ש בהג"ה וי"א כו' ול"ד תן דה"ה להולך: ואם הבעל כו' טור ומ"מ בשם בע"ה וכמש"ש תי' הבא כו' הכי השתא כו' ודבריהם תמוהים דבזכי והתקבל ודאי אפי' לא אמר כמו שאמרה אינה מגורשת מדאצטריך שם לתרוצי לא קבלה אהולכה ולא משני תיכף הכי השתא כו' וכ"כ הרשב"א והר"ן ומ"מ ואינו אלא כהולך כמש"ש בגמ': עשאתו כו' ואם כו'. שם אר"א הכי השתא כו' והוא בעיא ברפ"ו דב"מ: עשאתו כו'. שם או קבלה אהולכה כו' הכי השתא כו': עשתאו כו'. אבל כו'. דאין יכול לבטל שליחות האשה אלא שאינה מתגרשת אלא ע"פ דיבורו ואם אינו רוצה אלא בהולכה צריך שיגיע לידה אבל השליחות לא בטלה דבכלל הולכה הוא ג"כ קבלה כמש"ש אר"א הכי השתא כו' אלא הכא כו'. אבל ברישא שנתן הגט בשליחות הולכה לא ניתן הגט עד קבלה לכן צריך שיטלנה ממנה ויחזור ויתננה לה כו'. שם: מומר כו'. דחיישינן שמא יבטלה שליחות ולעשות שליח לקבלה שסוברים הרבה גאונים דש"ד כמ"ש בס"ה בהג"ה לסברא ראשונה אלא דלחוש לס' האחרונה שם יעשו תיקון כו' דהמומר' אסח דעתיה מלבטל השליחות כי אמר שנסמוך על הקבלה לחוד בשעת הדחק אבל למיעבד איפכא בתחלה להולכה ואח"כ לקבלה לא דשליחות הקבלה מבטלת השליחות הולכה כנ"ל ולס' האחרונה הנ"ל דא"י לעשות לקבלה בטלה השליחות לגמרי שם: מלבד שישביעוהו כו'. ע"ל סימן קמ"א סכ"ט בהגה י"א כו' ואעפ"כ ישביעוהו לכתחלה לעשות כל מה שאפשר: