כתובה - חיוב תוספת כתובה באשה שתבעה גירושין

כתובה - חיוב תוספת כתובה באשה שתבעה גירושין בית הדין האזורי חיפה בפני כבוד הדיינים: הרב שמואל אברהם חזן הרב רפאל גלב הרב אברהם מאיר שלוש י"ד במרחשון התשע"ח בא כוח התובעת עו"ד אלנה יאמפולסקי בא כוח הנתבע טו"ר אברהם גולובנציץ) כתובה - חיוב כתובה באישה שתבעה גירושין נושא הדיון: כתובה - חיוב תוספת כתובה באשה שתבעה גירושין תיאור העובדות הצדדים נישאו כדת משה וישראל ביום כ"ז בשבט תשע"א (1.2.2011), מנישואין אלו נולדה להם בת אחת. האישה הגישה בפני בית הדין תביעת גירושין ותביעת כתובה אך הסכימה שתביעת הכתובה תידון לאחר הגירושין. הונחו בפנינו כתבי התביעה של האישה לגירושין ולחיוב כתובה וכן כתב הגנה של הבעל ובנוסף הוגשו סיכומי הצדדים. התקיימו כמה דיונים בפנינו שבהם נידונה תביעת הגירושין וזאת מאחר שהבעל בתחילה לא חפץ בגירושין אלא בשלום בית. הגם שלמעשה הוא לא הגיש שום בקשה לשלום בית. אך לאחר כמה דיונים נעתר הבעל לבסוף לבקשת בית הדין והסכים למתן גט. ואכן הצדדים התגרשו ביום ה' טבת תשע"ז (3.1.2017). מנגד, הבעל בכל מהלך הדיונים הכחיש את כל טענות האישה כלפיו, ולדבריו 'לא היה ולא נברא'. מעולם לא הגיע לאלימות פיזית וכן לא התכתב עם נשים זרות. כמו כן מכחיש שעזב את הבית למשך תקופה ארוכה ולטענתו נעדר מן הבית רק למשך שלשה - ארבעה ימים. בכל מהלך הדיונים עמד הבעל על דבריו שהוא חפץ בשלום בית. יש לציין שמעולם לא פתח הבעל תיק לשלום בית. כמו כן, הצדדים נפגשו עם עובדי יחידת הסיוע שעל ידי בית הדין, ומיחידת הסיוע הוגשה המלצה בה נאמר ששני הצדדים ביטאו חוסר רצון להמשך הקשר. למרות זאת טוען הבעל שרצונו בשלום בית, וביחידת הסיוע 'הלכו לטובת האישה'. אמנם בית הדין מצא סתירות בדברי הבעל, שמתוך דבריו בדיונים נראה שההכחשה על ההתכתבויות עם נשים אינה כנה, ואדרבה הודה שאכן הוא התכתב עם נשים זרות ולדבריו היה זה בכדי לעורר את קנאת האישה שבכך תגדיל אהבתה אליו. כמו כן שמענו ממנו שאכן הייתה אלימות כלפי אשתו. דיון והכרעה כאמור הדיון שעומד בפתחנו היא חיוב הבעל בכתובה ושורש השאלה הוא האם אישה שדורשת את פירוק הנישואין ותובעת גירושין, האם זכאית היא לכתובה ולתוספת כתובה. ונקדים ונאמר שהגם שהיא תבעה גירושין, נראה כי זכאית היא לגבות עיקר הכתובה, זאת מאחר שסיבת הגירושין נגרמה מחמת הבעל וכמבואר בשולחן ערוך סימן קנ"ד בכמה מקרים שבהם האישה מבקשת גירושין שהדין הוא שיוציא וייתן כתובה וכגון שאין לו גבורת אנשים, אינו יורה כחץ, ריח הפה והחוטם, עובד בעבודות שיש בהם ריח רע, שבכל המקרים הנ"ל שסיבת הגירושין מחמת הבעל והגם שהיא ביקשה את הגירושין לא הפסידה כתובתה. ורגילים לומר שהשאלה אם האישה תגבה כתובתה או תפסיד כתובתה, אינה נגזרת בהכרח מהשאלה העובדתית גרידא מי פתח את הליך הגירושין והגיש את התביעה לבית הדין אלא יש לברר יותר מי הגורם למצב הזה של פירוק הנישואין. שהרי מעשים שבכל יום שאחד הצדדים תובע גירושין בבית הדין, ולאחר החקירה והדרישה מתברר לבית הדין כי המצב הגרוע של חיי הנישואין שהביא לתביעת הגירושין, נגרם בעטיו של הצד השני. ולכן גם אם האישה היא שחפצה בגירושין והיא שגררה את הבעל לבית הדין לדיון על חיוב גט, אך כיון שהבעל הוא שגרם לכך אין בכך סיבה להפסיד את כתובתה. וידועים דבריו של רבינו הטור (אבן העזר סימן קי"ח) שכתב וזה לשונו: מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, ודייקו האחרונים בדבריו של הטור שכתב "ויצאו הגירושין ממנה" שמבואר שהפסד הכתובה תלויה לא רק בשאלה האם האישה היא זו שתבעה גירושין אלא האם הגירושין יצאו ממנה והיא זו שגרמה לסיום חיי הנישואין. חיוב תוספת כתובה בתובעת גירושין וזה לשון התוספות יבמות (סב:): עוד הביא בבית יוסף שם בשם רבינו ברוך: מצאתי כתוב בשם רבינו ברוך, נראה לי דכל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופין אותו אלא בראיה ברורה מכל מקום נפיק ממונא מיניה, (ד)כיון דחייבוהו חכמים בממון זה לתת לה, הילכך מפקינן מיניה כתובה ויהבינן לה מנה ומאתים ונדוניא דהנעלת ליה, אבל תוספת איכא פלוגתא דרבוותא רבינו תם כתב בריש פרק אף על פי (בתוספות שאנץ והו"ד בהגהות מרדכי שם סוף סימן רפ"ט) דתוספת נמי אית לה, דלכל מילי תנאי כתובה ככתובה דמי (כתובות נד:) ורבינו חננאל כתב דוקא להני מילי דמייתינן בפרק אף על פי אמרינן תנאי כתובה ככתובה דמי, למידי אחרינא לא, ומספיקא לא מפקינן מיניה התוספת כיון דאיפליגו ביה רבוותא ז"ל וכן הביא עוד שם בשם המרדכי: וכתב המרדכי בריש פרק המדיר (סוף סימן קצ"ד) בשם הר"מ כל היכא דתני יוציא ויתן כתובה, נהי דאין כופין אלא בראיה ברורה, מכל מקום נפיק ממונא מידיה ויהיבנא לה מנה מאתים ונדוניא דהנעלת ליה, אבל תוספת איכא פלוגתא דרבוותא (עיין יבמות סה: תוד"ה כי הא). ומכוח זה פסק בשו"ע (סימן קנ"ד סעיף ו'): ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו, ואין לה כבר שום בן ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ, אם שהתה עמו עשר שנים ולא נתעברה, ואינה תובעת כתובתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתובתה, וגם אין לתלות תביעות הגט בשום דבר אחר, שומעין לה, אפילו יש לו בנים מאישה אחרת, דשמא נתקלקל אחר כך, וכופין אותו להוציא, ויתן מנה מאתים, אבל לא תוספת וראה עוד שם בבית שמואל (סק"א) במקרים המובאים בשולחן ערוך סעיף א' שהוא ריח הפה והחוטם או כשעיסוקו הוא בעבודות שיש בהם ריח רע וכו' שכתב שלעניין תוספת כתובה מידי מחלוקת לא יצאנו, ולא תקבל התוספת ועיין עוד בבית שמואל שם (סקי"ט וסק"כ) מה שכתב בזה. כשהבעל גרם לגירושין לא מכוח אונס ראה פסקי דין רבניים חלק ח' (עמוד 324) בפני הדיינים הגאונים (י.ש. אלישיב ב. זולטי מ. אליהו) שכתבו וזה לשונם: וראה עוד בפסקי דין רבניים חלק ח' (עמוד 278) בפני הדיינים הגאונים (י. ש. אלישיב ב. זולטי ש. ישראלי) שכתבו [בפס"ד של הגרי"ש אלישיב זצ"ל] וזה לשונם: עיין עוד שם (בפסק הדין הנ"ל) שהעירו שהרי נפסק בשולחן ערוך מקבץ צואת כליבם ובורסקי וכיוצא בזה שכופין אותו להוציא, וכתב על זה הבית שמואל שמכל מקום תוספת כתובה לא תקבל עיין שם. וקשה הרי גורמים אלו תלויים ברצונו של הבעל? ותירצו שצריך לומר: "דמיירי באופן דלית ליה מגרמיה כלום, ואין לו ממה להתפרנס, ובעל כרחו הוא נאלץ להתעסק בעבודות הנ"ל" עין שם. וראה עוד כעין זה בפד"ר חלק א' (עמוד 217 והלאה בפני הדיינים הגאונים א. גולדשמידט ש.ש. קרליץ י. בבליקי) שעמדו על שיטת רבינו חננאל וגם כן הביאו לחלק בין גורם שבא מחמת אונסו לגורם שבא מחמת רצונו ויכול להיפטר ממנו עיין שם. וראה עוד בפד"ר (חלק כ' עמוד 87) שגם כן הביאו חילוק זה משם הנופת צופים למוהר"ר פתחיה ברדוגו זצ"ל שחילק בין אם הגורם הוא באונס או ברצון והוא ס"ל שם שבבורסקי וכדומה שהוא גרם לעצמו, בזה יש לומר שלא הפסידה התוספת עיין שם. וראה עוד בפד"ר חלק י"ט (עמוד 294) שגם כן עמדו על חילוק זה בין אונס לרצון הבעל. פירש רבינו חננאל דוקא להני מילי שהוזכרו כאן הויא תוספת ככתובה אבל לשאר דברים לא, ותדע, דאמר פרק אלמנה נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה אבל תוספת יש להם, וכל הנך דכופים [להוציא] וליתן כתובה לית להו תוספת מדלא חשיב להו הכא. ואם תאמר והא ההוא דהמדיר את אשתו מכל פירות יוציא ויתן כתובה על כרחו אית לה תוספת דאי לית לה אם כן כל אדם שרוצה לגרש ידיר את אשתו מכל פירות שבעולם ויפטר מתוספת, ואם כן לחשוב הכא? ויש לומר דפשיטא ליה דאית לה תוספת ולכך לא חשיב ליה. והביא שהמקור לחילוק זה הוא מדברי הר"י מיגא"ש בתשובותיו (סימן ק"נ) וזה לשונו: ועיין שם עוד. ונמצא שבנדון דידן שמהמעשים שגרמו לאישה לפתוח תיק גירושין הינם בגרמת הבעל ומרצונו ולא מחמת אונסו ויכול להיפטר מסיבות אלו בזה יש לחייבו אף על תוספת הכתובה. כשגם הבעל חפץ בגירושין אמנם לא הייתי נשען רק על זה לבד אלא יש להוסיף נדבך חזק שיש בו כדי לחייב את בעל בתוספת הכתובה. שהנה כל מה שטרחנו עד עתה זהו במידה והרצון לגירושין הוא רק מצד האישה אך אין זה רצונו של הבעל והוא מגרש רק כהמלצת בית הדין שהביא אותו להסכמה. אך לאור העובדות המונחות בפנינו והתרשמות בית הדין משמיעת הצדדים במהלך כל הדיונים ניכר בעליל כי בקשת הבעל לשלום בית אינה כנה, ופיו וליבו אינם שווים, וזה בלשון המעטה, ואדרבה, בית הדין מתרשם שפני הדברים הם להיפך בכפי שהבעל מציג בפנינו. בית הדין מתרשם שהסיבה שהאישה אינה חפצה בבעל הוא כתגובה על כך שהיא הגיעה למסקנה שהוא אינו חפץ בה, ושכל דבריו ובקשתו לשלום בית באו כפתח מילוט שבית הדין לא ישית עליו את עול חיוב הכתובה. מבין השיטין הן בכתבי התביעה והן בשמיעת הצדדים בדיון וכן מתוך הודעות טקסט שהוצגו בפנינו עולה בבירור שהבעל רצה בגירושין עוד לפני שהאישה הגישה בקשתה לגירושין. כמו כל עולה שהבעל הוא שעזב את הבית למשך תקופה ארוכה ונטש את האישה עם הבת לבדם. זאת ועוד, כפי שהבאנו שבהמלצת יחידת הסיוע נאמר שהצדדים ביטאו חוסר רצון לשלום בית. כל זה מראה בעליל שאף הבעל רצונו בגירושין ולא חפץ כלל בשיקום נישואין אלו. בית הדין מתרשם שצודקת האישה בטענותיה, ותביעת הגירושין שהגישה האישה נובעת רק מחמת מעשיו המקולקלים של הבעל בהתנהגות של אלימות כלפיה ובזה שהוא מחזר אחר נשים אחרות. זאת תורת העולה למסקנת הדברים מחליט בית הדין כדלהלן: א. על הבעל לשלם לאישה סך 170,000 ש"ח עבור חוב הכתובה שהתחייב תחת חופתו. ב. סך זה הינו כפשרה שהיא כשליש מסך הנקוב בכתובה. ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים. ניתן ביום י"ד במרחשון התשע"ח (03/11/2017). הרב אברהם מאיר שלוש – ראב"ד הרב שמואל אברהם חזן הרב רפאל זאב גלב