סמכות ביה''''ד לדון בחלוקת רכוש לאחר הגירושין

סמכות ביה''''ד לדון בחלוקת רכוש לאחר הגירושין בית הדין האזורי נתניה בפני כבוד הדיינים: הרב מיכאל עמוס הרב שניאור פרדס הרב חיים ויקטור וידאל כ"ט באייר התשע"ו בא כוח התובעת עו"ד גיא ניומן בא כוח הנתבעת עו"ד אמיר א' נדאו סמכות ביה"ד לדון בחלוקת רכוש לאחר הגירושין נושא הדיון: סמכות ביה''''ד לדון בחלוקת רכוש לאחר הגירושין בקשת ב"כ הצדדים לקביעת סמכות בעניין הדירה נשואת התביעה בתיק שלפנינו. הצדדים התגרשו בתאריך ט"ו בכסלו תשע"ה (7.12.2014). חלוקת הרכוש לא נכרכה בתביעת הגירושין של האשה מתאריך כ"ב בניסן תשע"ד (22.4.2014). בתאריך י"ח במרחשוון תשע"ה (11.11.2014) נרשמה תביעה לחלוקת רכוש ע"י האשה בכתב ידה תחת הכותרת: "נושא התביעה – חלוקת רכוש", "מהות התביעה – חלוקת הדירה". כשבועיים לפני סידור הגט, בתאריך ה' במרחשוון תשע"ה (29.10.2014) התקיים דיון בין הצדדים. חלק מהדיון נסב סביב זכויות הצדדים בדירה נשואת התביעה, ראו פרוטוקול שורות 53 ואילך. בנוסף, בשורה 171 שם הביע ב"כ הבעל הסכמה מפורשת לסמכות בפני ביה"ד. ביום סידור הגט פתחה האשה תיק לפירוק שיתוף ופסק דין הצהרתי לקביעת הזכויות שלה בהדירה, ונרשם בכתב התביעה שכבר ביום י"א בסיון תשע"ד (9.6.2014) התבקש פסק דין הצהרתי לבעלות על הדירה. בתביעה זו פורטה תביעת האשה כדין. נראה כי בנסיבות שתוארו, ביה"ד קנה סמכות לדון על זכויות הצדדים בדירה. הגם שהכריכה אודות הדירה פורטה רק ביום סידור הגט, מ"מ הואיל ובדיון מתאריך ה' במרחשוון תשע"ה (29.10.2014) הצדדים וב"כ טענו לגופו של עניין בעניין הזכויות בדירה, ובנוסף, ב"כ הבעל הביע הסכמה מפורשת לסמכות ביה"ד בנושא, הרי שמכוח זה קנה ביה"ד סמכות נמשכת. לביה"ד נתונה הסמכות לדון בעניין הרכוש מטעם נוסף, כי הגם כי לא נכרך הרכוש במועד הגשת תביעת הגירושין עצמה, ולו מן הסיבה כי בהתאם לפסיקה הן הרבנית והן האזרחית ניתן לבעל דין לכרוך את נושא הרכוש לתביעת הגירושין הן בכתב והן בעל פה ואף תוך מהלך הדיון כדלהלן [בוודאי, בנסיבות, שהוגש בשלב כלשהו של ההליך תביעה מפורטת ונפתח תיק נפרד כנזכר לעיל]. כדי שבית הדין ירכוש סמכות שיפוט ייחודית בעניין, נדרשת כריכה של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין (ראו בג"ץ 8497/.2000 פייגפלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118). אלא שכריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת ואין מניעה לכרוך אף במהלך הדיון או בכל שלב אחר וכל עוד ההליכים לא הגיעו לסיומם. ראו לעניין זה דברי הנשיא השופט א' ברק (בדימ') בבג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] סעיף 13: "לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם עלידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת. (השוו בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) )." "כפי שנפסק, כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמאלית מוגדרת (בג"ץ 5679/03 הנזכר לעיל, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק). כשם שניתן לכרוך סוגיה מסוימת בתביעת הגירושין עצמה, כך אין מניעה לעשות כן במהלך הדיון בפני בית הדין הרבני, בעוד תביעת הגירושין תלויה ועומדת (שם; בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (2) 1 (1982) ). לראיה, לא רק התובע גירושין רשאי לכרוך עניינים נספחים לגירושין בתביעתו, כי אם גם הנתבע (ראו, למשל: עניין גורוביץ, עמוד 18) " ובתיק ערעור (רב'-גדול) 966076/2 (פורסם בנבו, ניתן ביום כ"ח באייר התשע"ה [17/05/2015]), ועוד בפסיקת בתי הדין הרבניים. האם לביה"ד נתונה הסמכות לדון בזכויות אובליגטוריות שבין הצדדים משביה"ד קנה סמכות לדון ברכוש של הצדדים, הרי שבסמכותו לדון בזכויות הצדדים (לפי חוזה המכר מיום (18/9/201) בדירה שברחוב [...] והידועה כגוש [...] (להלן: הדירה). במסגרת הדיון בזכויות שבין הצדדים אין כל נפקא מינה, ואין מקום לחלק באם מדובר בדירה שנרשמה בטאבו או לאו. משביה"ד קנה סמכות לדון ברכוש אין מקום ליצור הבחנה אם הדיון נסוב על זכויותיהם הקנייניות של הצדדים או אם מדובר בזכויות חוזיות (אובליגטוריות) של הצדדים. בין כך ובין כך, לביה"ד נתונה הסמכות לדון ולהכריע בטענות ובמחלוקת הרכושית שבין הצדדים. מעורבות של צד ג' (ככל שתהיה מצד מוכרת הדירה או עוה"ד שליווה את העסקה) בסכסוך שבין בני-זוג לא נוטלת מבית הדין את הסמכות לדון ולהכריע בסכסוך גופא ובאיזון המשאבים שבין בני הזוג, והחלטתו של ביה"ד תחייב את בני הזוג. כך העלו חברי ביה"ד הגדול גם במקרה אחר תיק (רב'-גדול) 3508-64-1 פלונית נ' פלוני, (9.3.2010), שם נאמר בזה הלשון: "מעורבות של צד ג' בסכסוך בין בני זוג אינה נוטלת מבית הדין את הסמכות לפסוק ולהכריע בסכסוך גופא ובאיזון משאבים בין בני הזוג עד כמה שהדבר ידרש. מעורבות זו רק מגבילה את תוצאות הפסיקה לבני הזוג ולא לצד ג'. ביהמ"ש למשפחה לעומת זאת מוסמך לצרף לתובענה צד ג' כאשר הדבר נחוץ לצורך בירור התובענה וההכרעה בה..." "במקרה מתאים, אם בן הזוג האחר יצליח להרים את נטל ההוכחה כי לבן זוג זכויות ממוניות בחברה אך אלו הוברחו על ידי רישומן על שם צד שלישי בנאמנות, יוכל בית הדין לחייב את בן הזוג לשלם את שווי הזכויות או לאזנן בדרך שבית הדין ימצא לנכון וצודק. החברות עצמן, כשם שהן נפרדות לעניין התחייבויותיהן כך הינן נפרדות לעניין הפסיקה. פסיקת בית הדין תחייב את בני הזוג ולא את צד ג' כאמור. ובהתאם לאמור בית הדין יכול לפעול כדי לברר את זכויותיו של הבעל במגרש עליו בנוי בית הצדדים, על ידי הזמנת עדים הוצאת צווים ועוד, אלא שכאשר תינתן הפסיקה היא תחייב את בני הזוג בלבד." וכן ראו תיק (רב'-גדול) 10906-21-1 פלונית נ' פלוני (4.2.2007). "יש לזכור כי בעלי הדין בבית הדין הרבני בדרך כלל הם בני הזוג בלבד. בית הדין דן ופוסק בדבר חלוקת הרכוש במישור היחסים שבין בני הזוג. הדין הרצוי הוא שאם לסכסוך שבין בני הזוג יש נפקות לגבי צד שלישי, יוסמך בית הדין לצרף את הצד השלישי לדיון, כשם שבית המשפט לעניני משפחה רשאי להטיל את מרות סמכותו על צד שלישי, שאינו בן משפחה, כאשר צרופו לדיון יתרום לייעולו ולהכרעה בשאלות האמיתיות העומדות במחלוקת (וראו פסק דיננו בקשר ליכולת לאכוף הליכי בזיון בית הדין על צד שלישי, ערעור 2769/ס"ג א'י' נ' א' א', מצוי כעת ב-http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/24.doc). יחד עם זאת, גם אם בית הדין אינו מוסמך לצרף צד שלישי לדיון, אין בכך כדי לגרוע מסמכותו של בית הדין להכריע בסכסוך במישור היחסים שבין בני הזוג עצמם..." וראו עוד לעניין זה בתמ"ש (נצ') 39711-04-12 ע.ב.א נ' ד.ב.א (פורסם בנבו, 13.6.2012). גם בתיק רבני נתניה 1028266/4 ניתנה החלטה על סמך פסיקה זו. לאור האמור יש לקבל את טיעוני ב"כ האישה, כי ביה"ד מוסמך לדון ולהכריע בסוגיית הרכוש לרבות בנוגע לחלוקת הזכויות בדירה (הגם שמדובר בזכויות אובליגטוריות) שרכשו, במישור היחסים שבין בני הזוג, ופסק הדין יחייב את בני הזוג עצמם. אמנם בכותרת הבקשה של ב"כ האשה מיום ט"ו בכסלו תשע"ה (7.12.2014) מורה על תביעה לפירוק שיתוף ומתן פסק דין וגם בגוף הבקשה התבקש ביה"ד הסעד המבוקש ואין משמעות לתיאור התביעה בכותרת כתב התביעה או הבקשה כהצהרה, כאשר אין הוא עולה בקנה אחד עם הסעד הנתבע בגוף התביעה שהוא פירוק מעשי של השיתוף. ובענייננו הסעד המבוקש פורט בהרחבה בפרק הסעדים (עמוד 7 לבקשה סעיפים ב-ו) מהם עולה ברור כי האישה עתרה להכרעה בזכויות בדירה במסגרת האיזון ובמישור היחסים שבין הצדדים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון. בנוסף, מאחר שהסעד המבוקש בבקשה שייך כל כולו למישור הזכויות שבין בני הזוג, ולא לאישור 'זכויות במקרקעין' כמובנן בדין הישראלי, אנו סבורים שאין התביעה נכנסת בגדרן של 'תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין' הנזכרות בסעיף 51 (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משכך, אין מניעה כי בית דיננו ידון בבקשה ובסוגיית חלוקת הזכויות בדירה (רע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין נ' עזבון המנוח משה, לא פורסם (1997) ). נציין שגם בכתב הסיכומים לעניין הסמכות עתרה האישה לחלוקת הזכויות בדירה בהתאם לאמור בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, וזאת בשל השקעת כספיה והונה העצמי מלפני הנישואין ברכישת הדירה ותשלום תמורתה. לאור האמור לעיל ביה"ד קובע כי הסמכות לדון ברכוש לרבות בעניין הזכויות בדירה היא לביה"ד הרבני. מותר לפרסם בהשמטת פרטים מזהים. הרב חיים ו' וידאל – דיין אנו מצטרפים לאמור. הרב מיכאל עמוס – אב"ד הרב שניאור פרדס הוחלט כאמור. ניתן ביום כ"ט באייר התשע"ו (06/06/2016). הרב מיכאל עמוס – אב"ד הרב שניאור פרדס הרב חיים ו' וידאל