ביאור הגר"א אבן העזר 160

ומעשה ידיה כו'. כמ"ש ברפי"א דכתובות וה"ה כאן שהיבם הוא היורש וערש"י ביבמות שם ד"ה ניזונת כו': לאחר ג"ח. תוספת שם ד"ה עמד והא דבעי כו' וה"ה לברח דחד דינא להו כמ"ש תוספת שם ובירושלמי פ' אעפ"י חלה כמו שברח: ותבעתו כו'. רש"י שם: לפני ב"ד. גמ' עמד בדין: ונתרצה לייבם. תוספת שם: מחמת ממון כו'. דל"ל בשבילה ברח דא"כ מאי פריך בכתובות ק"ז ב' לשמואל דחייש לצררי ובכה"ג לא שייך וגדולה מזו בירושלמי שם הלך למ"ה כמו שברח: בלא שבועה רמב"ם וכמ"ש בכתובות שם אי משום צררי כו': הניחה כו'. עבה"ג וכמ"ש רש"י בד"ה ג' חדשים כו': ילדה כו'. ערש"י שם ד"ה מכאן כולי: ילדה כו'. אע"ג דבזקוקה ליבם אמרינן כתובות פ"א א' ואי משום כתוב' לא כולי מ"מ כאן שהלך אחר רוב נשים דרובא ולד מעליא ילדן כמ"ש בסימן קנ"ו ס"ד וס"ה ולענין ממון הלך אחר רובא דשכיח וכמ"ש בסי' י"ז סל"ה: י"א כולי. ע"ל סימן כ"ג ס"ג בהג"ה: מעשה כו'. כתובות ק"ז ב' אי משום מעשה כו': ודוקא כו'. כמ"ש בס"א: נפלו כו' עמש"ש והנה בירוש' ד' שיטות בנ"מ שנפלו לה כשהיא שומרת יבם לכ"ע ליורשים וכתובה לכ"ע ליורשי הבעל אלא בנצ"ב. ונ"מ שנפלה לה בעודה תחת בעלה לרש"י בשניהם יחלוקו ולתו' שניהם של יורשי הבעל ולראב"ד בנצ"ב כתוספת ונ"מ שתחת הבעל כרש"י ולהרמב"ם בנצ"ב כרש"י ונ"מ שתחת הבעל הכל ליורשי' ודעת הראב"ן נוטה להרמב"ם כמ"ש המ"מ ובפירות בחיי' עוד ג' שיטות מלבד אלו הנ"ל שדעת הרמב"ן והרא"ש וש"מ לדין הפירות כדין הירושה לכ"א כדאית ליה. ודעת הרמב"ן שאין ליבם פירות אפילו מנצ"ב עד שיכנוס. ודעת הרשב"א שאפי' לאחר שכנס' אין ליבם פירות אבל כבר סתרה הר"ן והאחרונים. ובמכירת' ג"כ ג' שיטות שדעת המפרשים שדין מכירה כדין ירושה. ודעת הטור שכל שיש ליבם חלק בהן במחציתן כנ"ל א"י למכור כלל מפני חלקו ודעת הרמב"ם שא"י למכור כלל אלא בנכסים שנפלו לה בעודה שומרת יבם כפשטא דמתני' אבל כל שהיה ברשות הבעל א"י למכור אף שהן הכל ברשותה וכ"ש בנצ"ב ודיוקו כדיוק הטור ממש"ש ליפלגו בחייהם לפירות ול"ק במכירתה ואף לדברי הנ"ל לב"ש לא תמכור ובה"א תמכור אלא דאף ב"ה מודה דלא תמכור ואף שנתארמלה מהאירוסין ג"כ מכח הנ"ל מדמקש' ארבה ליפלוג בחיים כו': בעוד' כו'. כתי' דרבא שם ל"ט א': שאין כו'. ר"ל אף פירות כמ"ש בסוגיא שם דדינ' שוה למכירה: וה"ה כו'. לשון המ"מ אבל מ"ש דלא עדיף יבם מבעל תמוה דהא ארוס' לא תמכור לב"ה וכן הקשה לח"מ. הרמב"ן דהא לאביי דידו כידה אין ליבם כלום לב"ה וכ"ש בארוסה אף לרבא דהא ידו גריעא מידה לכ"ע כמ"ש בכתובות פ"ב א' א"ה אפילו נשואה כו' וכ"ש ביבם ודכ"ע ל"פ אעולא בזה תדע דאמר רבה אידי ואידי כו' ול"ק ל"ש ארוסה ל"ש נשואה אלא דוקא בנשואה וז"ש רש"י בד"ה זיקת ארוסה כו' ואע"ג דלגבי כו' ול"ק דנ"מ דלא תמכר לכתחלה בנכסים שנפלו בחיי הארוס ומ"ש רש"י בד"ה ה"ג אמר כו' ונפלו כולי ל"ד אלא משום סיפא דנשואה ולאפוקי גי' הגאונים רישא שנפלו לה מן האירוסין סיפא שנפלו לה מן הנשואין ואנכסים וליתא דאם כן אמאי פריך רבא אאביי אי דנפלו לה כו' ולא אעולא וכן ארבה דקא' אידי ואידי כו'. ועוד דאר"פ דוקא מתני' כוותיה דאביי ול"ק נמי כעולא ורבה וז"ש רש"י ה"ג אמר כו' לאפוקי גי' הגאונים אלא הכל בנפלו לה כשהיא שומרת יבם וערשב"א: אין ליבם כו'. הנה בירושת הנכסים הנ"מ של יורשי האב והכתובה דהיינו עיקר ותו' של יורשי הבעל כמ"ש במתני' ונצ"ב דעת רש"י בכתובות פ"ב שדינן כמ"ש בב"ב קנ"ח ב' בחזקת מי כו' וה"ה כאן דאמר במתני' נכסים בחזקתן ר"ל נצ"ב וכי היכי דפליגי התם ה"ה כאן ושם פ' הרי"ף וש"פ כבר קפרא דהוה רבהון ועוד דמסיים הגמ' וכן תני בר קפרא וא"כ ה"ה כאן דיחלוקו וכ"פ הרמב"ם ותו' הקשו דל"ד לשם דהתם ב"ש דיחלוקו בכולם וכאן מודה ב"ש בכתובה כמ"ש בגמ' ועוד דלמ"ד בחזקת יורשי האשה וב"ש ל"פ בנצ"ב אלא בנ"מ כמ"ש בגמ' נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בש"א כו' וא"כ לב"ש נצ"ב בחזקת האשה יותר מנ"מ ואיפכא הוא כמ"ש בר"פ אלמנה לכ"ג במתני' ועוד הקשה הרשב"א דהל"ל וכתובה בחזקת' אלא מפרשים דכאן לד"ה נצ"ב בחזקת יורשי הבעל ולכך ל"פ האמוראים כאן כמו דפליגי התם אלא דל"ד לשם דשם באין בטענת ספק ולב"ש שטר העומד לגבות כו' משא"כ כאן דזקוקה ליבם ואין לה בכתובה ובנצ"ב כלום עד אחר החליצה כמ"ש בכתובות פ"א א' לא ניתנה כו' ולהכי הכל מודים באלו שהן בחזקת הבעל ול"פ אלא בנ"מ והרשב"א פירש דכלל ופרט תני נכסים בחזקתן קאי אכל הנכסים כיצד כו' ובכלל כתובה ג"כ הנידוניא דהיינו נצ"ב וז"ש בגמ' מה יעשה בכתובה ושבקה נכסים כו' ובנצ"ב לא איירו ב"ש ומ"ש מב"ה דאיירי בהו אלא ודאי בכללן הוא ומ"ש בכתובות פ"ב יורשי הבעל קברי לה כו' אף על גב דקבורתה תחת נדוניא ועתו' שם מ"ז ב' ד"ה וקבורתה ונ"ג א' ד"ה שאין כו' וא"צ לדחוק כמ"ש תו' שם לדעת רש"י בד"ה יורשי הבעל כו' וכן ק' לרבא דאמר ידו כו' דיחלוקו אף לב"ה ובנצ"ב בחזקת יורשיה לחד מ"ד כנ"ל. ובנ"מ שנפלו לה בעוד' תחתיה דבעל דינן כנצ"ב וכפי שיטתן כצ"ל לרש"י יחלוקו כמ"ש בגמ' וערש"י ד"ה וקסבר אביי כו' וב"ש פליגי כו' וא"כ לרבא דאמר דכ"ע ל"פ כו' א"כ גם לב"ה יחלוקו וז"ש רש"י בד"ה דידו כו' ואפילו ב"ה כו' ר"ל דיחלוקו ולשיטת תו' כולה דיורשי הבעל כמו נצ"ב וכמ"ש הרמב"ן וקסבר אביי ידו כידה ר"ל דרשות שניהם שוה בין מחיים בין לאחר מיתה דלא כפירש"י דלאחר מיתה נחית דרגא אלא כשם שאם מתה היא קמו בחזקת הבעל ה"נ כשמת הוא בחזקתה וב"ש סברי דמחיים ודאי ידו כידה אלא לאחר מיתה מספקא לי' אי ירתא או לא כשיטתן הילכך יחלוקו דזיקת נשואה ספק נשואה. משא"כ לב"ה ורבא דכ"ע כו' לענין זה שאם מתה היא נכסים לבעלה ואם מת הוא והיא שומרת יבם לא נתרוקן לה אלא בחזקת היבם שהוא במקום אחיו וכן פירש בר"פ הכותב ע"ש ופ' הפוסקים כרבא ולכן השמיט הרי"ף דכאן וסמך על הא דר"פ הכותב אבל הרמב"ם לא חילק בנ"מ דאפילו בנפלו לה בעודה תחתיו דבעל ג"כ בחזקת יורשי האשה דמפרש דאביי ורבא ל"פ אלא אליבא דב"ש דכל שקלא וטרי' דשמעתין הכל אליבא דב"ש כמ"ש מ"ש רישא דל"פ ומ"ש כו' ועל ב"ה ל"ק כלום וכן כל האוקימתות וה"פ אביי אמר כו' וכמ"ש עולא ורבא דזיקת נשואה עושה ספק נשואה לענין נכסים ורישא כו' והוחזקה הנכסים לפי משפחתה עליו להביא ראיה וסיפא כו' הואיל וידו כידה הללו באין לירש והללו כו' יחלוקו ורבא אמר כו' וחזקתו עדיפא הילכך כיון דמספקא לב"ש הנכסים בחזקת יורשי הבעל וכ"ז לב"ש אבל לב"ה פשיטא להו דאפילו אירוסין ודאי אינו עושה אפילו מאמר כמ"ש בפרק ד' אחין הלכך לכ"ע בחזקתה אלא בנצ"ב ס"ל דיחלוקו דמספק' להו אי ניתנה לגבות והללו כו' ולפיכך הי' נכון לומר שהשמיט הרי"ף כ"ז לפי שאין נ"מ לב"ה אלא דגמרא דר"פ הכותב צ"ל דפליגי אליבא דב"ש וכ"ש שק' על הרי"ף שכ' שם אבל לדעת תו' פליגי לד"ה ולדעת רש"י אליבא דב"ה ודין מכירת הנכסים כדין הירושה כמ"ש בגמרא מ"ש רישא דל"פ ומ"ש כו' וכן לכל האוקימתות. וכן דין הפירות כמ"ש אדמיפלגי בגופה כו' וכמ"ש ר"פ ואע"ג דקשי' מתה כו' ופירש הרמב"ן דגם לרבא קשיא אלא דלרב' גם מתני' לא דיקא כוותיה ואף לפי' תוספת ד"ה אע"ג כולי היינו אליבא דב"ש אבל לב"ה אין חילוק אבל הרמב"ם פ' דאין להיבם פירות כלל וכגירסת הרי"ף בפ"ד דכתובות נשבית אחר מיתת הבעל אין היבמין חייבין לפדותה כו' וכ' הרי"ף שם הלכך ל"ל פירי דפירות תחת פרקונ' כמ"ש שם תדע דאלמנה ניזונת מעשה ידיה של יורשים ואין חייבין בקבורתה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה ה"ה לפרקונ' ופירי וס"ל להרמב"ם דסוגיא דיבמות כברייתא הראשונה שם דאם הכיר בה בעלה חייבין לפדותה ולכך תקינו ליה פירי אבל הרמב"ן ורשב"א כתב דכל שבחזקתו אוכל פירות ול"ק שם דלא תקינו פרקונה אלא תחת פירות נ"מ שהגוף שלה משא"כ כאן דאין אוכל פירות מחלקה אבל מחלקו שהגוף בחזקתו אוכל גם כן הפירות וכן מהנכסים שנפלו לה בעודה תחתיו דבעל כנ"ל שיורש את אחיו וכ"כ הרא"ש בכתובות שם וז"ש מי כו'. הוא דעת הרמב"ם. וי"א כו'. הוא דעת הרמב"ן ורשב"א לפירש"י. וכן יחלוקו כו'. הוא מתני' כפירש"י. ובמקום כו' כנ"ל כמ"ש כו'. וכ"ז לדעת רש"י וכ' כ"ז לדעת הש"ע שפ' כרש"י ולא ביאר כאן דעת התו' וסמך על מ"ש בסעיף שאח"ז וי"א כו' וכבר כ' כאן שפירות וירושה שוין. מתה כו'. כדעת רש"י ורמב"ם. וי"א כו' חלק על כל הנ"ל שהוא הכל לדעת רש"י ואלו הג' שיטות של ס"ו בענין הפירות יכול לחלק גם כאן: וכן אם נתן כו'. אף לדעת תו' דודאי מה שהוא שלה יורשיה יורשין אותה כמו נ"מ אלא דבנצ"ב אינן בחזקתה כמ"ש תו' משום דלא ניתנה כתובה כו' משא"כ במתנת' דשלה הוא לגמרי יותר מנ"מ שנפלו לה עתה שם: ואין מוציאין כו'. כיון שהוא פלוגתת הפוסקים: וכ"ז כו' י"א כו'. דהטעם דהוא בחזקת יורשי הבעל משום דלא ניתנה כתובה לגבות עכשיו כנ"ל משא"כ בכה"ג כמ"ש בסימן קס"ה ס"ד בהג"ה וה"ה כו' צריך כו': י"א שהיבם כולי. דהא כל הטעם הוא מפני שזקיקה לייבם וה"ה היורש כמ"ש מ"ם א' הכונס כו': וי"א כו'. כמו בחולץ שם שהרי לא קם תחת אחיו כמ"ש שם והרי קם: אבל סוגית כו'. דבגמ' שם ולימא אח אני יורש כו' יבם נמי כאחר דמי ובירושלמי שם אר' זעירא ההן יבם דהכא צריך לב"ש כבעל הוא או אינו כבעל אם הוא כבעל יורש את הכל אם אינו כבעל לא יירש כלום מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב דבה פשיטא לן שהוא כבעל כו' וכ"מ בסוגיא דיבמות שם דקא' זיקת נשואה כו' אלמא משום זיקת יבם הוא וכן לרבא דאוקים בעשה מאמר וקסבר כו' וכ"כ הרמב"ן ורשב"א: ראובן כו' שכל הנכסים משועבדים לה כמ"ש בכתובות שם: ספק כו'. כמ"ש בסוגיא שם ואף ב"ה ל"פ אלא דס"ל דאין זיקה עושה כלום כנ"ל וכן שם ל"ז ב' בספק ויבם כו':