גניבת לולבים

מס. סידורי:284 גניבת לולבים התובע : א, סיטונאי לולבים הנתבע : ב, קמעונים עובדות וטענות העובדות העיקריות שהועלו בדיון: התובע, שהינו סיטונאי לולבים, והנתבעים, העוסקים בשיווק קמעוני של לולבים, התקשרו בהסכם למכירת לולבים בקומיסיון. הנתבעים היו מעונינים בקומיסיון שאינו מחייב השקעה או התחייבות כספית כלל, ואילו התובע היה מעוניין לקבל התחייבות על כך שחלקו במכירות יניב לפחות 17 ₪ ללולב (שזה להערכתו היה מחיר העלות) כדי להפחית את הסיכון של אדישות המשווקים הקמעוניים. בסיכומו של מו"מ נקבעו התנאים דלהלן : ההכנסות (לא הרווחים, אלא סך כל ההכנסות) יחולקו בין התובע לנתבעים שווה בשווה, ובלבד שחלקו של התובע לא יפחת בס"ה מ- 10 ₪ ללולב. וסכום זה הוא יקבל מהנתבעים אפילו אם לא יהיו כלל הכנסות. נמסרו בעסקה זו 1350 לולבים (היינו שסך התחייבות הנתבעים עמד על 13,500 ₪) מתוכם נגנבו 450 והשאר נמכרו. ההכנסה ממכירת הנותרים הייתה 50,000 ₪, והיא חולקה בשווה בין הצדדים. הנידון שעליו נחלקו הצדדים הוא הנזק שנגרם כתוצאה מן הגניבה, מי האחראי עליו ובאיזה סכום. הגניבה הייתה ממחסן נעול, ויש ויכוח מסוים בין הצדדים עד כמה נעילה זו הייתה בטוחה. עיקרי טענות הצדדים: התובע טוען כי הנתבעים הם "שותפים" שלו, ועל כן דינם כשומרי שכר והם חייבים בגניבה ואבידה. על כן יש לחייבם במחיר הלולבים הללו כפי מחירם הסיטוני באותה עת, שהיה בין 25 ל- 35 ללולב לפי טיבם, ובערך 30 ₪ ללולב, היינו בערך 12,500 ₪. הסכום המדויק ניתן לחישוב לפי רשימות מוסמכות המצויות אצל הצדדים, אשר הובאו בפני בית הדין. הנתבעים טוענים שמאחר ואחריותם הוגבלה לסכום של 13,500 ₪ ובפועל חלקו של התובע הגיע לערך כפול מזה, הרי שוב אין עליהם כל חיוב או אחריות. עוד העירו הנתבעים כי לדעתם עלות הלולבים היא פחותה מ- 17 ₪ ללולב. טענות נוספות אשר יש להן משמעות הלכתית הובאו להלן בפסק הדין. לפי הבנת שני הצדדים את ההסכם, למרות ששני הצדדים הגדירוהו כ"שותפות", לא הייתה לנתבעים בעלות על הלולבים. הלולבים נשארו של התובע, ולו לא נמכרו היו כל הנשארים חוזרים אליו לחלוטין. פסק דין: א. בשאלה זו יש להכריע קודם כל בעניין טענת הנתבעים כי אחריותם הוגבלה בפירוש, ורק אם אינה מתקבלת, יש לבחון את מידת אחריותם. ב. בנידון הגבלת האחריות: לדעתנו, ההסכם בין הצדדים היה הסכם חסר, אשר לא דן בכלל באפשרות של נזק ע"י גניבה, שריפה ועוד מיני נזקים רבים העלולים להתרחש, ועסק אך ורק בסיכונים עסקיים, שמהותם נפילת מחירים או קשיי מכירה וכו'. שכן אף הנתבעים מודים שהם היו מעונינים מלכתחילה בעסקת קומיסיון רגילה ללא כל התחיבות מצידם. וברור לכל בר דעת שהמקבל סחורה בעסקת קומיסיון הרי הוא אחראי על שמירתה, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' קפ"ה סעיף ז' שסרסור (היינו – המקבל חפץ למכרו תמורת שכר הנגזר בד"כ מסכום המכירה, ואינו בעלים על החפץ) חייב בגניבה ואבידה מפני שהוא שומר שכר. וכן מבואר בכמה וכמה מקומות נוספים בכעי"ז (כגון שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תקמ"ז ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' קמ"ו וגינת ורדים חו"מ ח"א ח"א סי' א'-ב' בכעין זה). כמו כן נדחית טענת הנתבעים שאחריותם מוגבלת לסכום שסוכם בלבד, מפני שהגדרת הסכום נדרשה ע"י התובע כדי להרחיב את אחריותם מעבר למקובל בעסקת קומיסיון, ואין בה כדי לגרוע מחובת השמירה הקיימת בכל עסקה כזו. ג. חיוב על גניבה ממחסן נעול: הנידון השני הוא מידת אחריותם על גניבה מתוך מחסן נעול היטב, וזאת לפי טענתם שהמחסן היה נעול בדלת ברזל, והלולבים בתוכו בתוך חדר נעול, והגנבים נכנסו דרך קיר ששברו, בין השעות 3 בלילה ל – 6 בבוקר. כבר כתבנו דעתנו לעיל שהנתבעים הינם שומרי שכר, החייבים בגניבה ואבידה. הכרעת השו"ע וסתימת הרמ"א בהלכות שומר שכר (חו"מ סימן ש"ג סעיף ב') נוטה לדעת המחייב אפילו בגניבת אונס: "אפילו שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה שא"א לגונבם משם אם לא ע"י מחילות וכו' וכל היוצא בזה חייב". ודעת הש"ך והגר"א שם לפטור בגנבת אונס. אמנם לדעתנו פשוט כי גם הפוטרים בגניבת אונס היינו דווקא כשהשומר שמר שמירה מעולה ביותר, עד כדי שברור שאין אפשרות לשמור שמירה טובה הימנה, ולא את השמירה השגרתית הרגילה בשוק. שהרי כבר מבואר בגמרא ב"מ צ"ד ע"ב שסתם גניבה היא "קרובה לאונס", ועליה חייב הכתוב. ועל כן בנידון דידן ודאי אין הגניבה מתוך מחסן נעול כראוי נחשבת "גניבת אונס", ויש כאן חיוב גניבה פשוט לכל הדעות. (וראה בכעין זה בשו"ת אבקת רוכל סי' קל"ט ד"ה ועל מה). אומנם לדעת כמה אחרונים (מהרש"ך ח"ב סי' קס"ט וקצת כעי"ז בגניבת ורדים שם סי' א') שומר שכר שאינו מקבל שכר במפורש עבור שמירה, אלא שנחשב שומר שכר מחמת רווח שיש לו בהחזקת החפץ (כגון מלווה על המשכון), אינו חייב בשמירה מעולה, ואם שמר שמירה רגילה ונגנב ממנו פטור. ולפי דבריהם בנידון דידן יש לפטור את הנתבעים, שהרי לא קבלו תשלום מפורש על שמירה ושמרו שמירה רגילה. אך שיטה זו היא דעת יחיד בין הפוסקים, וכבר דחאה בעל קצוה"ח סי' ע"ב סק"ה מהלכה. עוד יש לציין בזה לדעת כמה אחרונים (מהרשד"ם חחו"מ סי' קל"ד, חת"ס חו"מ סי' ט"ז וגינת ורדים שם סי' ב' ועוד), שכאשר השמירה נעשתה כידוע וכמקובל בענף מסחרי מסוים, מחלוקת הפוסקים היא האם נחשבת גנבה משם כגניבת אונס, ואכמ"ל, ועכ"פ בענף הלולבים יש ששומרים שמירה מעולה יותר. כמו כן יש לציין שיש שכתבו (ראה גינת ורדים שם סי' א', ועוד) שמי שהבעלים שולחים סחורה על ידו ויודעים הבעלים דרך שמירתו ונגנב, פטור, דהוי כאלו התנה להיות פטור מגנבה, אך בנידון דידן כאמור איננו סבורים שיש אומדנא ברורה של הסכמה על אופן השמירה, ואפשר דהוי כשומר שכר שספק אם התנה להפטר בגנבה, שבזה על השומר להביא ראיה שהתנה. אמנם גם זו דעת יחיד בים הפוסקים, ואכמ"ל. ד. גובה החיוב: הנידון השלישי הוא מהו שווים של הלולבים שנגנבו לגבי חיוב האחריות של הנתבעים כשומרי שכר. הדין פשוט בש"ך חו"מ סי' רצ"ה סק"ו ובקצוה"ח ונתיה"מ סי' רצ"א סק"א שכל השומרים משלמים כשעת הגניבה, דהיינו עפ"י שווי החפץ בשוק בשעת הגניבה, וכאשר מדובר בעוסקים בסיטונות כנראה יש לדון על שוויו בשוק הסיטוני, והיינו כטענת התובע. אמנם במקרה דנן נראה לנו שחיוב האחריות אינו יכול להיות יותר מאשר סכום העלות שעלו הלולבים לתובע, ובזה סבורים אנו שיש אומדנא ברורה, שכן עסקה זו מבחינת תנאי ההסכם שבה היא דומה לנותן לחברו עסקה למחצית שכר, שבו מוגדר הפסד כהפסד סכום השקעה, ושכר – הרוח שמעל ההשקעה, ואין בו חיוב הפסד ביחס למחיר הסיטונאי (למרות שב"עיסקא" בדרך כלל המקבל זוכה בחלק בגוף הסחורה, וכאן לא הייתה כוונת זיכוי או זכיה). ולא יעלה על הדעת שיוסכם שבמקרה אבידה או גנבה יהיה חלקו של התובע יותר מאשר הכנסתו לו היתה נמכרת הסחורה, (כאשר הוא תובע כ- 30 ₪ ללולב, וחלקו בהכנסה ממחיר הלולבים שנמכרו היה כ- 25 ₪ ללולב). ולדעתנו זו אומדנא דמוכח שלא התחייבו לשמור לפי מחיר של יותר מהעלות של הלולבים. על כן לכאורה אין לחייב את הנתבעים אלא לפי ערך עלות של 17 ₪ ללולב על כל 450 הלולבים הגנובים, ובס"ה 7650 ₪. ה. כל הנ"ל כתבנו לפי עיקר הדין , אומנם בנידון דידן ובתוקף סמכותנו לפשרה אנו מוצאים לנכון לפשר בין הצדדים, וזאת משום דעות המהרש"ך ומהרשד"ם וגינת ורדים שהוזכרו לעיל סעיף ג', והם המוחזקים, ובצירוף העובדה שידוע היה לתובע שאין ברצון הנתבעים להיכנס בשנה זו לסיכונים משמעותיים, ועל כן אנו פוסקים כי על הנתבעים לשלם סך 2600 ₪, שהם בקירוב שליש הסכום המלא, בתוך 45 ימים ממתן פס"ד זה. ובאנו על החתום: הרב יוסף גינצלר הרב דוד לאו הרב יעקב פרבשטיין נושאים בית דין - סדרי דין > בית דין > סמכויות וחובות > עשיית פשרה > גובה הפשרה > חיוב שליש כשיש דעות המחייבות סמכויות וחובות > עשיית פשרה > הוצאה מהמוחזק כשיקול לפשרה סמכויות וחובות > עשיית פשרה > ידיעת התובע שהנתבעים לא רצו להסתכן בעסקה כשיקול לפשרה בית דין - סדרי דין > כללי פסיקה > יחיד ורבים - הלכה כרבים יחיד ורבים - הלכה כרבים במחלוקת אחרונים > יחיד ורבים - הלכה כרבים במחלוקת אחרונים > שיטה שנדחתה על ידי בעל הקצוה"ח בית דין - סדרי דין > סדרי דין > פסק דין ומעשה בית דין > פרק הזמן לביצוע הפסק > ארבעים וחמישה ימים בית דין - סדרי דין > ראיות > אומדנה > אומדנה כראיה > בממונות אומדנה > אומדנה כראיה > אומדנה דמוכח כראיה אומדנה > הערכת כוונתו של אדם > בפקדון > אם הסכים המפקיד לאופן השמירה של השומר חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוזה (הסכם/התחייבות) > קבלת אחריות > אחריות מוגבלת בעסקת סרסור כוונות הצדדים > אומדנה דמוכח > כמגביל אחריות של סרסור חזקה (מוחזק - השערה משפטית - ראיה) > חזקה (מוחזק) > הוצאה מהמוחזק > הצורך בראיה ברורה מנהג > תוכן מנהגים > בפקדון > דרך שמירת לולבים שומרים - שכירות > פקדון > אחריות השומר > לשמירה מעולה > שומרים שדינם כשומר שכר סוגי השומרים > שומר שכר > סרסור אחריות השומר > בגניבה ואבידה > שומר שכר - חייב אחריות השומר > באונסין > סוגי אונס > גניבת אונס אחריות השומר > בגניבה ואבידה > בגניבת אונס אחריות השומר > בגניבה ואבידה > גניבה ואונס - היחס ביניהם אחריות השומר > בגניבה ואבידה > שומר שכר מקבל עליו משום שכרו כל שאינו אונס גמור דרך השמירה > לפי סוגי הפקדון > לולבים אחריות השומר > בגניבה ואבידה > כששמר לפי המנהג ונגנב, אם נחשב לאונס אחריות השומר > בגניבה ואבידה > כשהבעלים ידעו דרך שמירת השומר אחריות השומר > התנאה על היקף האחריות > דרך ההתנאה > תנאי מכללא > כשהבעלים יודע דרך שמירתו של השומר דרך השמירה > לפי סוגי הפקדון > כמנהג באותו ענף דרך השמירה > כ"דרך השומרים" > כ"דרך השומרים" באותו ענף אחריות השומר > התנאה על היקף האחריות > על מי מוטלת חובת הראיה במקום ספק מהימנות שומר בטענותיו > בטענה שהיה תנאי להפטר מגניבה השבת הפקדון > השבת דמי הפקדון > כשנגנב > משלם כשעת הגניבה שותפות - עיסקא - בעל ואשה (יחסי רכוש) > עיסקא > גדרה > שהמתעסק קונה חלק מהסחורה גדרה > הפסד - הפסד ההשקעה, רווח - מעבר להשקעה אחריות המתעסק > התנאה על היקף האחריות > תנאי מכללא > שאינו כולל התחייבות מעבר לפוטנציאל הרווח של המפקיד אחריות המתעסק > התנאה על היקף האחריות > תנאי מכללא > שאינו כולל התחייבות מעבר לשווי הסחורה שהפקיד המפקיד תיווך - סרסור > סרסור > חוזה סרסור > הגבלת אחריות בחוזה סרסור, אם מגביל אחריות הסרסור גם בנזק לסחוקה חוזה סרסור > חוזה סרסור שאינו דן במקרי נזק לסחורה גדרו > מיהו סרסור חוזה סרסור > שתנאיו דומים לעיסקא אחריות הסרסור > לא יותר מסכום עלות הסחורה למוכר תנאים בסרסור > חיוב הסרסור בסכום אף אם לא יהיו רווחים אחריות הסרסור > בעסקה סיטונאית - לפי ערך הסחורה בשוק הסיטונאי תנאי > דרך עשייתו > עשייתו מכללא > כשהמפקיד יודע דרך שמירתו של השומר תנאי > פרשנות התנאים > על פי אומדנה על פי אומדנה מקורות בבלי בבא מציעא דף צד עמוד ב שולחן ערוך חושן משפט קפב-קפח - הלכות שלוחין סימן קפה סעיף ז שג-שה - הלכות שומר שכר סימן שג סעיף ב