ביאור הגר"א חושן משפט 107

כמו שכופים כו'. ר"ל לאו משום כבוד אביהם דאין כופין כמו בהניח מטלטלין וכמ"ש תוס' בהכותב שם פ"ו א' ד"ה פריעת כו' אלא שמצוה עליהן מן התורה כעל הלוה עצמו וכמ"ש בפ"ק דקדושין מלוה ע"פ גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא: בד"א כו' אבל כו'. כן הוכיחו תוס' שם ממ"ש צ"א ב' וכמ"ש בפ' מי שהיה נשוי ראובן שמכר כו' יכולין היתומין כו' ומטלטלי דיתמי לבע"ח כו' ובהרבה מקומות: אבל הגאונים כו'. ערא"ש בפ' הכותב שה: הלכ' האידנא כו'. שעכשיו מטלטלין כמו קרקע וכמ"ש ממ"ש שם ס"ז א' גמלים של ערביא כו': אפי' היא מלוה ע"פ. כמ"ש בפ"א דקדושין ובסוף ב"ב מלוה ע"פ גובה מן היורשין ועתוס' דב"ב קנ"ז א' ד"ה מצוה כו' וה"נ משמע בסמוך כו' משמע למ"ד גובה מן היורשין חייב לפרוע כו' ע"ש: אפי' קנאם כו'. גמ' שם וערש"י שם ד"ה מצוה כו': וכן חייבים כו'. כתובות צ"ב א' אי פקח הוא כו' יתומים שגבו כו': (ליקוט) וכן חייבים כו'. אע"ג דמלוה ראוי הוא לבכור ולבעל מ"מ לבע"ח אע"ג דג"כ אינו גובה בראוי כמש"ל ס"ס ק"ד מ"מ מלוה נק' מיחזק לגביה מהא דפ' הכותב (כתובות פ"ד א)' ועתוס' שם ד"ה לכתובת כו' ובב"ב קכ"ה ב' ד"ה ואין כו' ובבכורות נ"א ב' ד'ה ולא כו' ועברי"מ וברמב"ן בב"ב שם שהאריכו בזה ועבא"ע סי' ק' ס"ב וכ"כ הרא"ש בכתובות שם ומיהו ה"מ בזמן דלא הוי מטלטלי כו' אבל האידנא כו' ושם סוף ס"ה והדין דינא דגמ' אבל השתא כו' וכמש"ל סי' ס"ד ולקמן סי' ק"כ סכ"א וש"מ (ע"כ): בין גבו מעות. ר"ל אע'יג ששם אמרו דוקא קרקע היינו לדידהו דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי כמ"ש שם אנן מטלטלי כו' ומשם מוכח דדוקא משום כך הלא"ה אין חילוק וכמ"ש שם פ"ד א' מי שמת והניח כו' ואפי' מלוה ע"פ כמ"ש שם הרא"ש בשם הירו' יתננו למלוה בעדים ואף דר"ע פליג ואמר דאף תפיסה לא מהניא כ' הרא"ש שם ומיהו הנ"מ בזמן כו' אבל האידנא כו' וע"ש ואע"ג דבב"ב קכ"ה מחלקין בין גבו קרקע או מעות היינו אליבא דרבי אבל לרבנן אין חילוק וכמ"ש שם א"ל אביי לרבה לדידך כו' מ"ש כו': ואם ירשו כו'. עסמ"ע דהגאו' לא תיקנו אלא משום נעילת דלת משא"כ בכה"ג וז"ש ואין מפורש כו' דאם היה מפורש גובה אף מלקוחות כמ"ש בב"ב מ"ד ב' וה"ה מן היורשים ועתוס' דב"ק י"א ב' ד"ה כגון כו' ע"ש: אבל אם כו'. כן הוכיחו ממ"ש בב"ב קנ"ז א' תרגמא מצוה כו' מ' דאם הבן מת ראשון אפי' מנוה ליכא והג"א בפ' הכותב ד"ה מיהו כ' כיון דאנן קי"ל בפ"ק דקדושין כיבוד משל אב אין כאן משום כבוד אביהם ואפי' מצוה ליכא: ירש קצת כו'. ב"ב קכ"ה א' יצא עליהן שט"ח כו': ואם אומר כו'. שם: טען היורש כו'. עסמ"ע סק"ט דשבועות אלו הן כעין דאורייתא וכמ"ש בריש ב"מ ד' א' א"א בשלמא מדאורייתא כו' ואף היסת תקנוהו דוקא במקום שמ"מ חייב בדאורייתא ועמ"ש בסי' ס"ט וכ"ש שבועת אין לי כמ"ש המרדכי שתקנוהו כעין שבועה שאינה ברשותו וביורשים נשבעין מדאורייתא על טענת ודאי ולא על ספק כמ"ש בשבועות מ"ז א' ולא בין היורשים ה"ד אילימא כו' אלא כו': ראובן שהיה כו' ואם שמעון כו'. ב"ב קנ"ד ב' ה"נ מסתברא כו' אא"ב כו' אא"א כו'. וכלשון השני שבתוס' ד"ה זוזי. ועוד כו' ועהג"א שם ועסמ"ע: וכן אם בא כו'. תוספתא פ"ט דכתובות מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצתה עליו כתובת אשה ובע"ח כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ועבהג"מ פי"ז דאישות ובע"א סי' קי"ח סי"ח ובהג"ה שם: יורש שמכר כו'. כמ"ש בכתובות ס"ט א' בין מכרו בין משכנו כו' וערש"י שם ס"ח ב' ד"ה ממשעבדי וד"ה לא טרפה כו' וד"ה מוציאין כו': אפי' אם כו'. ב"ק ח' ב' אלא הכא ביתמי כו' וע"ש בתוס' ד"ה בדיתמי כו' אלמא אין יכול לסלקו: ואפי' של אביו. עבה"ג: אבל אם כו' אא"כ כו' דדין יתומים כמו לקוחות בכ"ד וכמ"ש בתוס' דב"ק י"א ב' ד"ה כגון כו' וכנ"ל ע"ש וכמו בלקוחות יכול לסלקו אא"כ באפותיקי מפורש כמ"ש בב"ק צ"ה א' וב"מ י"ד ב' וק"י ב': יורש שמכר כו' יש כו' וי"א כו'. כמ"ש יתומין שקדמו ומכרו כו' וע"כ אינו גובה אף מהדמים מדאיפשוט בר"פ מי שמת ת"ש דאר"א אר"י כו' וכן ביבמות דפריך והאר"א אר"י יתומין כו' ועוד ממ"ש בסוטה כ"א איזהו רשע ערום זה המשיא כו' ועתוס' יבמות שם והרא"ש בב"ב שם וס' ראשונה ס"ל דמ"מ חייב משום מזיק שיעבודו של חבירו וכמ"ש בפ' השולח במשחרר עבדו שעשאו אפותקי מפורש ובמוחל שט"ח בפ' הגוזל וע"נ ר"ס ק"ד ס"א ואם מכרם לעכו"ם כו' ועש"ך דלא כב"ח וסמ"ע שמחלקין בין הך לשם: האידנא כו'. ר"ל אע"ג דקי"ל בפ' הכותב (כתובות פ"ד ב)' ופ"ה א' דתפיסה לאחר מיתה לא כלום כר"ע היינו לדידהו אבל לדידן דמטלטלי הוי כמו קרקע וערי"ף שם וכמ"ש שם צ"ב א' אנן מטלטלי כו' ומטלטלי כו' הלא"ה מהני תפיסתו: אפי' אין כו'. כמו באביהם כמ"ש בסוף המקבל ההוא גברא דחבל כו' וירושלמי ס"פ הדיינים וכמש"ל סי' ע"ב סי"ז ע"ש ומהני מגו אף ביתומים וכמ"ש בכתובות שם: היה כו'. ר"ל דאם הניח מטלטלי או מעות אף אם אמר לא מהני האידנא אבל עכשיו שלא הניח א"צ אמירה דמצוה ל"ש כנ"ל סס"א ועבה"ג: וכן אין כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש שם פטר מן הראשון כו' לא איתי אלא ביורש וע"ש פ"י סס"ה. ירשו כו' אם לא כו'. עסמ"ע ואמרי' בב"ק צ"ה ב' שלשה כו' ובע"ח ליתומים ואפי' דבר המגיע להם אינו מחוייב לחלוק עמהם בקרקע כ"ש כאן: אבל אם ירשו כו'. כמ"ש בב"ב קכ"ד א' יצא עליהן שט"ח כו': אא"כ כו'. כן תי' תוס' בב"ק ט' א' מש"ש האחים שחלקו כו': אפי' לא כו'. דאל"כ לא היה אומר רב אסי רביע במעות. תוס' שם ד"ה ורב אבל פי' הוא דוקא ללשון ראשון של רש"י אבל הם הסכימו ללשון שני של רש"י ע"ש ושם בד"ה רב אסי כו'. ובב"ב ק"ז א' ד"ה ובא כו': הניח כו' אם הם כו'. כמש"ל וכמ"ש בב"ב קל"ח א' לפיכך יצא כו' גובה מכולם: ואם אין כו'. כן מפ' הראב"ד מ"ש בב"ק וב"ב שם האחין שחלקו ובא בע"ח כו' וכמ"ש בכתובות בנפרע שלא בפניו משום נעילת דלת וה"ה ביתומין וכנ"ל כמ"ש סמ"ע בשם הטור בס"ק כ' דאינהו במקום אבוהון קיימי: ירשו כו'. עבה"ג דיורש ולוקח חד דינא להו כנ"ל ואמרי' בפ"ק דב"ק ח' ב' אמר רבא ראובן כו' רצה מזה כו' ועתוס' שם ד"ה מצי כו' וע"כ צ"ל כן דאל"כ אפי' הניח רק זיבורית כמ"ש בר"פ הנזקין: שמעון כו' מאחר כו'. עתוס' דב"ב ו' א' ד"ה כל. ואור"י כו' וערשב"ם שם ל"א א' ד"ה דלא מגלין. אבל טען כו' וראיה ממ"ש בשבועות מ"ב א' דבאפי סהדי לא יוכל' לומר סטראי דטענה גרועה היא: ואם הודו כו'. עתוס' דכתובות פ"ד ב' ד"ה מיגו כו': ואם מודים כו'. כמ"ש בשבועות הדיינים כ"מ ששנים מחייבים כו': הניח כו'. דאפי' בבע"ח עצמו כן כמ"ש הרא"ש בשם ר"ח בפ"י דכתובות סי"א מהא דערכין. ע"ש: ראובן כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה דאם כו' ואף בכה"ג קי"ל כאידך מ"ד: דמלוה כו'. ע"ל סי' ק"ח: