משאבת מים שלא תוקנה כראוי

מס. סידורי:339 משאבת מים שלא תוקנה כראוי התובע: א, ראובן , בעל המכונית הנתבע: ב, שמעון, בעל המוסך תיאור המקרה ראובן הכניס לתיקון את המכונית שלו למוסך, שם התברר שישנה בעיה במשאבת המים וצריך להחליף אותה. שמעון, בעל המוסך תיקן את המשאבה ומסר את מפתחות המכונית לראובן. תוך כדי נסיעה הבהבה נורית המעידה על בעיה במשאבת המים. ראובן שקל בדעתו מה לעשות והחליט שישנה בעיה בנורה בלבד. הוא לא העלה בדעתו שישנה בעיה במשאבת המים, הרי היא אמורה להיות תקינה לחלוטין. המכונית נתקעה והתברר שהמנוע שלה התקלקל, ברור שהבעיה נוצרה בעקבות משאבת המים. טענות בעלי הדין תובע- ראובן תובע את תיקון המנוע משמעון, האחריות מוטלת עליו! נתבע- שמעון מודה באחריות שלו למשאבת המים אבל אינו לוקח אחריות על הקלקול של המנוע. לדבריו, ראובן היה צריך לעצור מיד כשראה את הנורה דולקת. בירור הדין לגבי משאבת המים אין ויכוח בין הצדדים שהיא הורכבה ברשלנות. לכן מבחינת הקונה לא נעשה לו התיקון הראוי והוא פטור מתשלום. לגבי הנזק למנוע, הוא לא נעשה על ידי שמעון. מבחינת שמעון הוא נתן את המכונית באותו מצב שהגיעה אליו. הנזק נגרם על ידי הקונה אשר סמך על בעל המוסך ובכך הוא עצמו גרם את הנזק למנוע. ראשית יש לדון מה היא אחריותו של בעל המוסך לנזק במנותק מאחריותו של הקונה. האם הוא נחשב למזיק בגרמא ואז הוא פטור או שיש פה אחריות ישירה יותר המוגדרת "גרמי" ואז ישנו חיוב. למדנו בגמרא בבא קמא דף צט: "המראה דינר לשולחני ונמצא רע, חייב" זו דוגמא לנזק שנגרם רק על ידי דיבור ובכל זאת האדם חייב מדין גרמי. כן נפסק ב שולחן ערוך חושן משפט סימן שו סעיף ו: "המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם, והוא שיאמר לשולחני: עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים". אף במקרה שלנו היה ברור לכולם שהקונה סומך על בעל המוסך ולכן יש כאן דין גרמי [1] . כעת יש לדון מה היא אחריותו של הקונה לנזק, האם הוא אנוס - שהרי לא הייתה לו ידיעה שהתיקון לא הצליח, וממילא האחריות רובצת עדיין על המוסך או שהוא אשם בכך שהתעלם מנורית האזהרה? להערכתנו הקונה הפעיל שיקול דעת מוטעה! ברגע שהמנורה נדלקה היה עליו לעצור, הסברה שזו בטח תקלה בנורה [לאור התיקון במוסך] היא לקיחת סיכון לא סביר ביחס לאפשרות של קלקול המנוע. לכן האחריות לנזק יורדת מבעל המוסך ומוטלת על הקונה שהפסיד עצמו. בעל המוסך נתן רכב לא תקין מבחינת משאבת המים אבל לעניין המנוע, הרכב נחשב תקין כי יש לו עוד "בלם" לפני הקלקול, ולכן לא ניתן לדמות אותו לשולחני. כעין זה נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רלב סעיף כב: "הלוקח מקח ונמצא בו מום, ואחר כך אבד או נגנב, הרי הוא ברשות הלוקח, עד שיחזיר המקח למוכר. ואם התליע או נפסד מחמת המום, הרי זה ברשות מוכר, ואם היה לו להודיע למוכר ולא הודיעו, ה"ז ברשות לוקח ". סיכום ביחס לנזק שנגרם למנוע אין לחייב את בעל המוסך. אנו ממליצים לבעל המוסך לפייס את חברו שהרי בודאי הייתה פה רשלנות אשר גרמה להפסד כספי גדול. על החתום הדיינים: דרור טוויל, דוד פנדל {אב בית הדין}, אריאל בראלי. [1] יש להעיר שהמקרה שלנו אינו ממש דומה לשולחני, שם נעשה כל ההזק על פי דיבורו של השולחני. כאן ההזק למנוע נגרם על ידי אדם אחר שסמך על השולחני. כעין זה מצאנו בדין מקח טעות "אם התליע ונפסד מחמת המום הרי זה ברשות המוכר", על אף שהנזק נגרם לחפץ רק לאחר הקנין, עדיין הוא באחריות המוכר [סימן רל"ב סעיף כב]. אומנם ישנו חילוק בין מקח טעות שמבטל את הקנין למפרע ונמצא שחפץ הוא ברשות המוכר לעומת דין מזיק שהחפץ תמיד של הקונה. ** נושאים בית דין - סדרי דין > כללי פסיקה > הלכה כמי שקבלוהו ונהגו לפסוק על פיו > פסיקה כשולחן ערוך > פסיקה כשו"ע נזיקין > אשם תורם > המשיך ליסוע לאחר שנדלקה נורית אזהרה שפוטר את המזיק נזיקין > גרמא בנזיקין > גדרו > הבחנה בין גרמא לגרמי אחריותו של הגורם לנזק > פטור בדיני אדם נזיקין > גרמי בנזיקין > גדרו > הבחנה בין גרמא לגרמי מעשים שהם גרמי בנזיקין > טיפול לקוי ברכב שגרם נזק נזיקין > דיבור שגרם לנזק > חיובו עצה שאינה הוגנת > הצורך באמירת "חזי דעלך קסמיכנא" > ניתן לחייב גם כשלא נאמר בפרוש "חזי דעלך קסמיכנא" עצה שאינה הוגנת > סמך על דיבור חבירו > ניתן לחייב רק כשברור שמקבל העצה סמך על נותנה