תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 26.

וְרָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר: ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְאַבָּא מוּתָּר״ — כּוּלָּם מוּתָּרִין. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: ״כּוּלְּכֶם אֲסוּרִין חוּץ מֵאַבָּא״. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס. אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ? ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם״, הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם. ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לֹא לָזֶה וְלָזֶה״, הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם, הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה, מוֹקֵים לֵהּ לְרֵישָׁא, דְּאָמַר לָזֶה וְלָזֶה. וְסֵיפָא — דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״. אֶלָּא לְדִידָךְ: בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא מוֹקֵים לֵהּ דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״.