תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 54:

בְּיוֹמֵי תַּלְיָא מִילְּתָא. אֵשֶׁת אָח — בְּבָנִים תְּלָא רַחֲמָנָא. אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְנִדָּה וְאֵשֶׁת אָח שֶׁכֵּן אֵין אוֹסְרָן מַתִּירָן. תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאוֹסְרָהּ מַתִּירָהּ! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה, וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר קְרָא: ״כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת״ — הוּקְּשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּן לְנִדָּה: מָה נִדָּה בְּהַעֲרָאָה, אַף כֹּל בְּהַעֲרָאָה. וְאֶלָּא ״נִדָּה״ דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אֵשֶׁת אָח לְמָה לִי? לְכִדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: רֶמֶז לִיבָמָה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, מִנַּיִן?! הָא כְּתִיב: ״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״! אֶלָּא: רֶמֶז לִיבָמָה שֶׁאֲסוּרָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ מִנַּיִן? הַאי סְבָרָא הִיא: מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שָׁרְיָא, מִכְּלָל דִּבְחַיֵּי בַּעְלָהּ אֲסוּרָה! וְדִלְמָא: לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ מִצְוָה, בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ רְשׁוּת? אִי נָמֵי: לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ אִין, בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ לָא, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה — עֲשֵׂה, אָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא״, וְכִי אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא? אֶלָּא כְּנִדָּה: מָה נִדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר לְאַחַר מִכָּאן — בִּשְׁעַת אִיסּוּרָהּ בְּכָרֵת, אַף אֵשֶׁת אָח [נָמֵי], אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר לְאַחַר מִכָּאן — בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ בְּכָרֵת. אֶלָּא: הַעֲרָאָה דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אָחוֹת אָב וַאֲחוֹת אֵם, לְמָה לִּי? לִכְדִבְעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרָבָא: הַמְעָרֶה בִּזְכוּר מַהוּ? בִּזְכוּר — ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״ כְּתִיבָא! אֶלָּא: הַמְעָרֶה בִּבְהֵמָה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה, דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אֲחוֹת אָב וַאֲחוֹת אֵם, דְּאָתְיָא בְּהֶקֵּישָׁא מִדְּרַבִּי יוֹנָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה דִבְהֵמָה. מִכְּדֵי בְּהֵמָה חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין הִיא, מַאי טַעְמָא כְּתִיב לְהַעֲרָאָה דִּידַהּ גַּבֵּי חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת? לִכְתּוֹב גַּבֵּי מִיתַת בֵּית דִּין, וְנֵילַף מִיתַת בֵּית דִּין מִמִּיתַת בֵּית דִּין! אַיְּידֵי דְּכוּלֵּיהּ קְרָא לִדְרָשָׁא אָתֵי, כְּתִיב בֵּיהּ נָמֵי הָא מִילְּתָא לִדְרָשָׁא. מַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״, בֵּין מִן הָאָב, בֵּין מִן הָאֵם. אַתָּה אוֹמֵר בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם — וְדִין הוּא: חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בַּאֲחוֹתוֹ, מָה אֲחוֹתוֹ — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, אַף כָּאן — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בְּדוֹדָתוֹ, מָה דּוֹדָתוֹ — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, אַף כָּאן — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו מֵאִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו, וְאַל תּוֹכִיחַ דּוֹדָתוֹ, שֶׁאֵין אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זֶה: דָּנִין קְרוֹבֵי הָאָב מִקְּרוֹבֵי הָאָב, וְאַל תּוֹכִיחַ אֲחוֹתוֹ שֶׁקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״ — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם. ״עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה״ — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם. לְמָה לִי לְמִכְתַּב בַּאֲחוֹת אָב, לְמָה לִי לְמִכְתַּב בַּאֲחוֹת אֵם? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּאֲחוֹת אָב, שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהּ חַיִיס, אֲבָל אֲחוֹת אֵם — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּאֲחוֹת אֵם — שֶׁכֵּן וַדָּאִית, אֲבָל אֲחוֹת אָב — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְדוֹדָתוֹ, דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְתַנָּא דְּמִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, מְנָא לֵיהּ? אָמַר רָבָא: אָתְיָא ״דּוֹדוֹ״ ״דּוֹדוֹ״. כְּתִיב הָכָא: ״עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה״, וּכְתִיב הָתָם: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ״, מָה לְהַלָּן — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, אַף כָּאן — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם. וְהָתָם מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ״, מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה. וְהָדִתְנַן: אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ, מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ — מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה, מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית.