תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 89.

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט — לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, מִכְּלָל דְּלָא בָּעֲיָא גֵּט. דְּאִי בָּעֲיָא גֵּט, אַמַּאי לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה? אֶלָּא סֵיפָא, אָמְרִי: קִידּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ. רֵישָׁא נָמֵי, אָמְרִי: נִישּׂוּאֵי טָעוּת הֲווֹ? קַנְסוּהָ רַבָּנַן. סֵיפָא נָמֵי לִיקְנְסוּהָ! רֵישָׁא, דַּעֲבַדָא אִיסּוּרָא — קַנְסוּהָ. סֵיפָא, דְּלָא עֲבַדָא אִיסּוּרָא — לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן. אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. מַאי טַעְמָא תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ — הָא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ. אֵין לָהּ פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת. תְּנַאי כְּתוּבָּה — כִּכְתוּבָּה דָּמֵי. נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּתָפְשָׂה לָא מַפְּקִינַן מִינַּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. הַוָּלָד מַמְזֵר. תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, וְאִם תָּרַם, בְּשׁוֹגֵג — תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, בְּמֵזִיד — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם. מַאי לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם? אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם כׇּל עִיקָּר, דַּאֲפִילּוּ הָהֻיא גְּרִיוָא הָדַר לְטִיבְלֵיהּ. רַב נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם — לְתַקֵּן אֶת הַשִּׁירַיִם, אֲבָל תְּרוּמָה הָוֵי. רַב חִסְדָּא לָא אָמַר כְּרַב נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דְּאִי אָמְרַתְּ הָוֵי תְּרוּמָה, זִימְנִין דְּפָשַׁע וְלָא מַפְרֵישׁ. מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: הַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ — תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם! שׁוֹגֵג אַמֵּזִיד קָרָמֵית? שׁוֹגֵג — לָא עֲבַד אִיסּוּרָא, מֵזִיד — קָעָבֵד אִיסּוּרָא. וּרְמִי שׁוֹגֵג אַשּׁוֹגֵג — הָכָא קָתָנֵי: בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, הָתָם קָתָנֵי: תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם! הָתָם — שׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיטְעֲמֵיהּ. וּרְמִי מֵזִיד אַמֵּזִיד — הָכָא קָתָנֵי: בְּמֵזִיד לֹא עָשָׂה כְּלוּם, הָתָם תְּנַן: הַתּוֹרֵם מִשֶּׁאֵין נָקוּב עַל נָקוּב — תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם! בִּתְרֵי מָאנֵי — צָיֵית, בְּחַד מָנָא — לָא צָיֵית. וּלְרַב נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דְּאָמַר: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם — לְתַקֵּן שִׁירַיִם, אֲבָל תְּרוּמָה הָוֵי,

פסקים קשורים