תלמוד בבלי מסכת כתובות דף 37.

וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָיְימָא? וְהָתַנְיָא: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּירָה וְרָאֲתָה דָּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וּצְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד. אֲמַר לֵיהּ: גִּיּוֹרֶת אַשְּׁבוּיָהּ קָא רָמֵית? גִּיּוֹרֶת לָא מְנַטְּרָא נַפְשַׁהּ, שְׁבוּיָה מְנַטְּרָא נַפְשַׁהּ. וּרְמִי שְׁבוּיָה אַשְּׁבוּיָהּ, דְּתַנְיָא: הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵירוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד. אִשְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, שֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה. אִי הָכִי מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַבָּה, קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי: אִשָּׁה מְזַנָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ, שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר. בִּשְׁלָמָא גִּיּוֹרֶת, כֵּיוָן דְּדַעְתַּהּ לְאִיגַּיּוֹרֵי מְנַטְּרָא נַפְשַׁהּ. שְׁבוּיָה נָמֵי, דְּלָא יָדְעָה הֵיכָא מַמְטוּ לָהּ. שִׁפְחָה נָמֵי, דְּשָׁמְעָה מִפִּי מָרַהּ. אֶלָּא יוֹצְאָה בְּשֵׁן וָעַיִן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵּימָא כֹּל מִמֵּילָא לָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה, דְּמִמֵּילָא, וְתַנְיָא: אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי: אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר. וְאִידַּךְ? חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא לֹא נֶהֶפְכָה יָפֶה יָפֶה. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ וְכוּ׳. וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״, מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת! חֲדָא בְּמִיתָה וּמָמוֹן, וַחֲדָא בְּמַלְקוֹת וּמָמוֹן. וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מִיתָה וּמָמוֹן, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אִיבּוּד נְשָׁמָה, אֲבָל מַלְקוֹת וּמָמוֹן, דְּלֵיכָּא אִיבּוּד נְשָׁמָה, אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַלְקוֹת וּמָמוֹן, מִשּׁוּם דְּלָא חֲמִיר אִיסּוּרֵיהּ. אֲבָל מִיתָה וּמָמוֹן, דַּחֲמִיר אִיסּוּרֵיהּ, אֵימָא לָא. צְרִיכָא. וּלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם, תַּרְתֵּי לְמָה לִי? חֲדָא בְּמִיתָה וּמָמוֹן,