תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 112:

שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְכוּ׳. שָׂכִיר אַמַּאי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן (לְמִשְׁתְּבַע) [דְּמִשְׁתְּבַע] וְשָׁקֵיל? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן. הָנֵי הִלְכְתָא נִינְהוּ? הָנֵי תַּקָּנוֹת נִינְהוּ! אֶלָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן. ״גְּדוֹלוֹת״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא קְטַנּוֹת? אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת קְבוּעוֹת שָׁנוּ כָּאן. שְׁבוּעָה דְּבַעַל הַבַּיִת הִיא, וְעַקְרוּהָ רַבָּנַן לִשְׁבוּעָה דְּבַעַל הַבַּיִת וְשַׁדְיוּהָ אַשָּׂכִיר, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר. וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר (מַפְסֵדְנָא) [מַפְסְדִינַן] לֵיהּ לְבַעַל הַבַּיִת? בַּעַל הַבַּיִת גּוּפֵיהּ נִיחָא לֵיהּ דְּמִשְׁתְּבַע שָׂכִיר וְשָׁקֵיל, כִּי הֵיכִי דְּלִיתַּגְרוּ לֵיהּ פּוֹעֲלִים. שָׂכִיר גּוּפֵיהּ נִיחָא לֵיהּ דְּמִשְׁתְּבַע בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְקַע, כִּי הֵיכִי דְּלִיגְרוּהּ בַּעַל הַבַּיִת? עַל כֻּרְחֵיהּ אָגַר. שָׂכִיר נָמֵי בְּעַל כֻּרְחֵיהּ (אִיתְּגַר)! אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלִים הוּא. אִי הָכִי נִיתֵּב לֵיהּ בְּלָא שְׁבוּעָה! כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְנִיתֵּב לֵיהּ בְּעֵדִים? טְרִיחָא לְהוּ מִילְּתָא. וְנִיתֵּב לֵיהּ מֵעִיקָּרָא? שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בְּהַקָּפָה. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ קָצַץ נָמֵי! אַלְּמָה תַּנְיָא, אוּמָּן אוֹמֵר: שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי, וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אַחַת – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. קְצִיצָה וַדַּאי מִידְכָּר דְּכִירִי לַהּ אִינָשֵׁי. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ עָבַר זְמַנּוֹ נָמֵי, אַלְּמָה תְּנַן: עָבַר זְמַנּוֹ – אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל? חֲזָקָה: אֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. וְהָא אָמְרַתְּ בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו הוּא! הָנֵי מִילֵּי – מִקַּמֵּי דְּלִימְטְיֵיהּ זְמַן חִיּוּבֵיהּ,