ביאור הגר"א אבן העזר 12

שצריך האחד. דוקא כמש"ו: ואם כנס כו'. עבה"ג אבל דעת הרשב"א דלא קאי אעד המעיד כיון דאפשר ליגע באיסור' דאורייתא כמ"ש ברננה לא מפקינן דוקא בדליכא למיתי אלא לרננה וזה שלא פשיט להיפך מהנטען על א"א דמפקינן בע"כ וקלא דל"פ וכ"מ בתוספתא הפודה את השבויה מותר לישא אותה המעיד על השבויה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו רי"א הנטען כו' מא"א ונתגרשה ע"י אחר כו' לא יוציא. נכרי ועבד הבא על בת ישראל כו' לא יוציא ישראל שבא על השפחה כו' לא יוציא החכם שאסר את האשה כו' לא יוציא אלמא דתני בכולהו לא יוציא ושייר למה הרגתיו כו' וכן קבעו בגמ' על חנם דוקא: שאין שנים כו'. ירושלמי שם והביאו הרי"ף והרא"ש: וע' בטור כו'. עבד"ה כאן: וי"א דאף כו'. כ"כ תוספת שם מהא דפא"ע דן את כו' וכן העדים כו' אבל כו' והפוסקים שהשמיטו סמכו על הירושלמי שם שמחלק בין נדון דידן להא דהתם כמש"ש תמן תנינן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין כו' רשב"ג כו' מה יהא בדמים ר"י אומר מחלוקת ר"ע ור"ט דתני ב"ד לא יקחו רע"א יקחו. אר"ח ב"ר שבתי מקשי הכא את אומר מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד והכא את אמר הכין א"ר יוסי תמן המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצויים לחטא בשביל אחד. (ליקוט וי"א כו'. אבל המחבר השמיט בכוונה שהר'"ף והרמב"ם בש"ע כתבו דברי הירושלמי שאין שנים מצויין לחטא בשביל אחד ולכאור' דבריהם תמוהין דבירושלמי אמרינן שם תמן תנינן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר כו' הלכה כרשב"ג תני ב"ד לא יקחו ר"ע אומר כו' אר"ת בר' שבתי מקשי הכא את אומר מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד והכא את אמר הכין אמר ר' יוסי תמן המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצוים לחטא בשביל אחד וגמ' דידן פליג דקאמר בפ"ג דחולין דן את הדין כו' וכן העדים כו' כולן רשאין ליקח והביאו תוספות כאן בד"ה הנ"ל וצ"ל שהרי"ף כתב להא דירושלמי משום הרחק מן הכיעור שכאן אפילו משום הרחק אין כאן וכמו שמחלק בירושלמי הנ"ל: וה"מ ביחיד כו'. גמ' שם: ומטעם כו'. מתני' שם: והיו הנשים כו'. כתי' בתרא: היו כו'. צ"ע דא"כ גם בה"ל קטטה ליחוש להני גם מ"ש נ"י דכ"מ בירושלמי לא מ' כן שם: דל"ל כו'. ירושלמי הביאו רי"ף ורא"ש שם: