חוסר כנות

החלטה ענינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בתביעה לביטול הסכם ממון בין בני זוג - תביעה שנכרכה על ידי הבעל בתביעתו לגירושין. שתי התביעות הוגשו לבית הדין ביום כ"ח שבט תשס"ח (4.2.08). הצדדים, יהודים אזרחי ישראל, נישאו בנישואים אזרחיים בעיריית ניו-יורק בתאריך 28.12.2000, ושם הם מתגוררים כיום. הבעל היה נשוי בעבר שלוש פעמים והאשה היתה נשואה בעבר פעמיים. אין לצדדים ילדים משותפים. כשנה וחצי לאחר נישואין אלו, בתאריך 5.5.2002, בעת ביקור בישראל חתמו הצדדים על הסכם ממון בפני נוטריון. במבוא להסכם הממון הצהירו הצדדים על כוונתם להינשא זל"ז בחופה וקידושין כדמו"י, אך בפועל הם לא עשו כן. זה למעלה משנה שהצדדים חיים בנפרד, ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בבית המשפט המוסמך בניו יורק. בתביעת הגירושין טוען הבעל, כי האשה בגדה בו עם מספר גברים בעת נסיעתו לישראל לפני כשנתיים לרגל לידת נכדתו. לטענתו, נהגה בו האשה באלימות פיזית ומילולית, והזיקה למחשבים ששימשו אותו בעבודתו. באשר להסכם הממון טוען הבעל, כי הוא לא אושר כדין. הוא נחתם לאחר נישואיהם האזרחיים ומשכך אין תוקף לאימות ההסכם בפני נוטריון, מאחר ואימות של נוטריון יכול להיעשות על פי חוק יחסי ממון רק ערב הנישואין. לאחר הנישואין, יש צורך באישור הסכם הממון בבית המשפט או בבית הדין הרבני, דבר שלא נעשה במקרה זה. כמו כן, בניגוד למוצהר בהסכם, סרבה האשה להינשא כדמו"י והפרה התחייבויות נוספות המופיעות בהסכם. לאור נימוקים אלו ואחרים תובע הבעל לחייב את האשה לקבל את גיטה, ולבטל או להכריז על בטלות הסכם הממון שבין הצדדים או להכריז עליו כבלתי אכיף. ביום 11.3.08 הגישה באת-כח האשה הודעה בה העלתה טענת מקדמית בדבר חוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה בקשר להסכם הממון. עיקר הטענה היא כי הבעל עצמו הגיש נגד האשה תביעה רכושית בבית המשפט בניו יורק, ולאחר דיון שהתנהל שם פסק בית המשפט, ביום 19.12.07, כי הסכם הממון תקף. ממילא הדבר מהוה מעשה בית דין ומכוחו מנוע בית הדין לשוב ולדון בענין הסכם הממון. דיון בעניני הצדדים קיימנו ביום י"ב אדר ב' תשס"ח (19.3.08). לדיון התייצבו הבעל ובאות-כח הצדדים. בית הדין פטר את האשה מהתייצבות לדיון זה. הבעל טען כי האשה "זרקה" אותו מן הבית לפני כשנה בצו של בית המשפט, והוא מבקש להתגרש. לטענתו, האשה מסכימה להתגרש, "אבל ישנה בעיה קשה של הרכוש שגנבה לי הרבה". ב"כ האשה הכחישה את טענות הבעל וטענה כי האשה מסכימה להתגרש וניתן לעשות גט על ידי שליח, ומתנהלים הליכים בכל הנושאים האחרים שבין הצדדים בבית משפט בארה"ב. הבעל אישר כי מתנהל משפט בארה"ב, אבל לדבריו האשה הציגה את הסכם הממון בבית המשפט בצורה שקרית בכדי לזכות ביתרון כספי. לטענתו, למרות שהיו בידיו שתי חוות דעת משפטיות התומכות בעמדתו לענין הסכם הממון, לא הבין זאת בית המשפט. ב"כ האשה השיבה כי הבעל טוען בבית המשפט בארה"ב כי האשה חייבת לו כספים בניגוד להסכם, והוא אף תובע שם מזונות מן האשה בהתאם לחוק בארה"ב. לאשה אין רכוש בישראל והיא לא גרה כאן ולכן אין סמכות לבית הדין. לדבריה, הבעל עושה שימוש נלוז בבית הדין והוא לא כרך כאן את תביעותיו הרכושיות, אלא תביעה אחת בלבד - לביטול ההסכם. באת-כח הבעל הוסיפה כי הבעל לא יתן לאשה את גיטה אלא רק כשיבוטל ההסכם. לדבריה, בית הדין מוסמך לדון בתביעה לביטול ההסכם מאחר ושני הצדדים יהודים אזרחי ישראל, ההסכם נכתב בעברית בישראל, הוא אושר בידי נוטריון ישראלי, הוא מתייחס לחוק יחסי ממון, ואם היה הבעל יודע שהאשה לא תתחתן איתו כדמו"י לא היה חותם על ההסכם ולא היה נישא לה אזרחית. בסיום דבריה חזרה באת-כח הבעל וציינה כי הבעל לא יתן גט אלא אם יידון ענין הסכם הממון בכרוך לגירושין. בסיום הדיון הורינו לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם, והם עשו כן. בסיכום טענות הבעל נטען, בעיקר, כי בית הדין מוסמך לדון בתביעה לבטלות ההסכם מאחר והוא נחתם בישראל, תוך התניה כי הצדדים מתעתדים להינשא כדמו"י, ושאלת תוקפו של ההסכם כרוכה מעצם טיבה וטבעה בגירושין. הבעל לא כרך את עניני הרכוש מאחר ותביעתו לענין זה הוגשה לבית המשפט בניו יורק ומתבררת שם. לצורך הקניית סמכות לבית הדין אין צורך לכרוך את כל עניני הממון, אף שהבעל שומר לעצמו הזכות לעשות כן אם יהיה צורך בכך. באשר לטענה כי ענינו של הסכם הממון כבר נדון בבית המשפט בניו יורק טוענת ב"כ הבעל, כי בית המשפט שם נתן החלטת ביניים בלבד שאינה בגדר פסק דין, והיא המתייחסת רק לחמש מתוך שש שאלות משפטיות שהועלו על ידי בית המשפט. בית המשפט לא התייחס לשאלה אם הסכם הממון תקף או אכיף במדינת ישראל, ולפיכך אין מעשה בית דין לגבי השאלה שנכרכה בגירושין בפני בית הדין בישראל. החלטת הביניים עסקה ביכולתו של בית המשפט לפסוק מזונות בטרם משפט לטובת הבעל, לאור הסכם הממון, ולצורך כך דן בית המשפט בשאלות הנגזרות מהסכם הממון. בית המשפט פסק כי אין בהסכם הממון כדי למנוע מבית המשפט לפסוק מזונות לטובת הבעל, אך נראה שבית המשפט "הושפע שלא כדין מפעולות הסחה והטעיה שנקטה האשה". בסיכום טענותיה טוענת ב"כ האשה, בתמצית, כי אמנם לבית הדין הרבני הסמכות לדון בתביעת הגרושין לאור היות הצדדים יהודים אזרחי המדינה, גם אם אינם תושבי המדינה, אך אין לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעתו השניה של התובע - תביעה לביטול הסכם, מהסבה שהצדדים לא התחתנו כדמו"י, אלא נישאו נשואים אזרחיים בחו"ל, ומתגוררים בחו"ל. הסמכות לדון בתביעה נתונה לביהמ"ש האזרחי בניו-יורק, מקום מושבם. קל וחומר, כאשר הבעל הגיש שם תביעותיו בענין הרכוש, ושאלת תקפותו או ביטולו של הסכם הממון נידונה והוכרעה ע"י ביהמ"ש האזרחי בניו-יורק. לדבריה, יש לדחות את תביעת הבעל ולהוקיע אותה, גם מהטעם שהתובע בקש להוליך שולל, בדרכי רמיה. הוא אינו רוצה להתגרש, ואין בו כנות. התובע מרהיב עוז, מעמיד תנאי לגט, לא לאשה, אלא לביה"ד - באמירתו שלא יתן גט אא"כ ביה"ד יפסוק לו את מבוקשו, למרות שאין לביה"ד סמכות לדון בתביעה. זאת ועוד, התובע מנסה לעשות שימוש פסול בביה"ד הרבני, בחוסר תום לב, כדי להכשיל הליכים בערכאת בית המשפט האזרחי בניו- יורק, אליו פנה הבעל בתביעותיו בטרם לתביעתו דנא. לאחר העיון בדברי הבעל, בטענות ומענות באות-כח הצדדים, בחומר שבתיק ובהחלטת בית המשפט בניו יורק, שתרגומה הוגש לנו על ידי ב"כ האשה, נראה לנו שיש לקבל את עמדת ב"כ האשה ולמחוק את התביעה לביטול הסכם הממון שהוגשה בפנינו בכרוך לתביעת הגירושין. ראשית, תביעת הגירושין אינה כנה. הבעל הצהיר, וחזר על כך, כי לא יתן גט לאשה אלא אם ענין תוקפו של הסכם הממון יידון בבית הדין הרבני. על רקע יתר הנסיבות, ניתן להסיק מכך, כי מטרתו העיקרית של הבעל בהגשת תביעת הגירושין היא להביא את ענין תוקפו של הסכם הממון לגדרי סמכותו של בית הדין, מתוך מגמה לעשות שימוש בהחלטת בית הדין בבית המשפט בניו יורק. משמע, כי אם בית הדין יחליט כי עליו ליתן לאשה גט ללא קשר להכרעה בענין הסכם הממון, יסרב הבעל לעשות כן (ראו והשוו בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 141: "הצבת התנאים למתן הגט מלמדת כי לא היה בדעתו של המשיב ליתן גט לעותרת עד אשר תסכים לוויתורים שהיה מעונין בהם. בהתחשב בכך תביעת הגירושין שהגיש המשיב לבית-הדין הרבני לא הייתה כנה"). שנית, כריכת ענין תוקפו של הסכם הממון בתביעת הגירושין אינה כנה. הבעל הוא זה שפתח בהליכים בעניני רכוש ומזונות בבית המשפט בארה"ב. האשה הביאה את ענינו של הסכם הממון לפתחו של בית המשפט שם, במסגרת הגנה מפני תביעות הבעל. בית המשפט מציין בהחלטתו מיום 19.12.07 בתיק 350794/06 (על פי התרגום שהוגש לנו ע"י ב"כ האשה): "שני הצדדים מסכימים ביניהם שאת תוקפו ותוצאותיו של ההסכם יש לבחון לפי החוק בניו יורק". בנוסף, "הפעלת מבחני 'מרכז הכובד' או 'מקבצי קשרים', המבחן אשר נהוג לרוב בניו יורק לפתירת סוגיות ברירת דין בחוזים, מבהיר כי חוקי ניו יורק חלים במקרה זה" (וראו והשוו להחלטת בית הדין האזורי בחיפה מלפני פחות מחודש, תיק 6982-24-1 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו). בהמשך מנתח בית המשפט את טענות הצדדים וראיותיהם ומגיע למסקנה כי הסכם הממון שבין הצדדים הינו בר תוקף לפי דיני ניו יורק, וכי אין מכח ההסכם מניעה כי בית המשפט יפסוק מזונות לטובת הבעל והוצאות שכר טרחת עורך דין לטובתו לצורך ניהול המשפט. מתברר כי למרות ההסכמה כי תוקף ההסכם ייבחן על ידי בית המשפט שם לפי דיני ניו יורק, מבקש הבעל להביא בפני בית המשפט אסמכתא שיפוטית מישראל, לפיה לפי דיני מדינת ישראל אין ההסכם בר תוקף והוא אינו אכיף בישראל. הבעל לא הצביע על כל רכוש המצוי בישראל ואשר לפסיקת בית הדין בתביעתו לביטול ההסכם תהיה נפקות לגביו. פנייתו של הבעל לבית הדין בישראל באה רק לאחר שנכשל, באופן חלקי, בתביעה שהוא יזם והגיש לבית המשפט בניו יורק. הבעל טען במפורש בבית הדין, כי בית המשפט שם טעה בהחלטתו עקב "מצגים לא נכונים" מצד האשה, "ולכן אבקש הצהרה מבית הדין שמעולם לא היה קיים ההסכם הזה". משמע כי פנייתו לבית הדין הינה בגדר נסיון ל"מקצה שיפורים", ופשיטא כי יש בכך חוסר תום לב ושימוש שלא כדין בהליכי משפט. בית הדין הרבני איננו ערכאת הערעור על בית המשפט האזרחי, ובדרך כלל לא תישמע בבית הדין תביעה של בעל דין שהגיש ביוזמתו תביעה באותו ענין לבית המשפט האזרחי והפסיד בה. הלכה היא כי מי שהלך בערכאות ונתחייב בדיניהם, וחזר ותבע באותו ענין בפני דייני ישראל - אין נזקקין לו. שני טעמים בהלכה נאמרו לענין זה. האחד מטעם קנס, והשני מטעם "קיבלו עלייהו". ראו: שו"ע חו"מ כ"ו א, וערעור תשמ"ד/10 פד"ר יג, 274, 276-276. ואף שיש מחלוקת מסויימת בדבר, לכאורה יכול הנתבע לומר "קים לי כמאן דאמר אין נזקקין". מעבר לכך, במקרה דנן קבעו הצדדים בהסכם הממון הסדר של הפרדה רכושית, אשר על פניו תואם את המשפט העברי. כפי הנראה, מבקש הבעל מבית המשפט בניו יורק לקבוע כי יש לו חלק ברכושה של האשה הרשום על שמה ונמצא בחזקתה, ולכאורה הזכויות שהוא תובע שם אינן תואמות להלכה. אסמכתא לכך ניתן לראות בתביעת המזונות שהגיש שם הבעל נגד האשה - תביעה המנוגדת להלכה וללא כל בסיס בדין העברי. משמע, כי הבעל מבקש לעשות בבית הדין הרבני קרדום לחפור בו למטרות זרות המנוגדות לדין לפיו דן בית הדין, ויש בכך הרבה יותר מאשר טעם לפגם. לא ראינו לדון בטענת ב"כ האשה, לפיה לא ניתן לכרוך תביעה רכושית בתביעת גירושין בין בני זוג שנישאו רק בנישואין אזרחיים. נעיר רק, כי עשויים להתקיים מצבים שבהם על פי ההלכה למרות שהנישואין היו רק אזרחיים, קיימת חובה למזונות וכן נוצרות זכויות רכושיות בין בני הזוג. לפיכך, אין לומר כי עצם כריכת עניני מזונות או רכוש בתביעה גירושין שכזו, הינה בלתי כנה. נדון בכך כשתבוא בפנינו תביעה מתאימה. לאור האמור, אנו מחליטים כי התביעה לביטול הסכם הממון נמחקת. אם הבעל לא יודיע תוך שלושים יום על הסכמתו למתן גט ללא תלות בעניני הרכוש, תימחק אף תביעת הגירושין. ניתן ביום ט"ו אייר תשס"ח (20/05/2008) (-) הרב יצחק אלמליח, אב"ד (-) הרב שלמה תם, דיין (-) הרב יצחק מרוה, דיין העתק נאמן ומתאים למקור הרב רפאל כהן המזכיר הראשי