הפקדת ערובה להוצאות המשפט כתנאי לקיום דיון בערעור

לפניי בקשת המערערת לשינוי החלטתי שבה הוריתי כי עליה להפקיד ערובה להוצאות המשפט טרם ייקבע מועד לדיון בערעורה. דין הבקשה להידחות. המערערת מנמקת את בקשתה בהיות ערעורה נוגע לטובתם של הקטינים, ושמיעתו – לדעתה, ולשיטתה כמובן גם קבלתו – מתחייבת משום טובתם, מחד גיסא, ובחוסר יכולתה לשאת בעלותה של הערובה, מאידך גיסא. ברם,למרות הלהג הרבבנוגע לקטיניםוהאמירות כי "אין חולק"כי מאז מתן ההחלטה "השגויה" של בית דין קמא ובשלה הדרדר מצבם של הקטינים,אין ממש בדברים: האמירה "אין חולק" היא בבחינת 'מזויף מתוכו'שהלוא המשיב, יש להניח, חולק גם חולק, שאם לא כן לא היה נדרש ערעור והייתה מוגשת בקשה בהסכמה לשינוי "ההחלטה השגויה".לא זו בלבד אלאשכפי שהזכרנו בהחלטות קודמות,האפוטרופוסית לדין, כנראהחולקת אף היא על ההנחהכי טובת הקטינים מחייבת לקבל את הערעור. ונשוב ונאמר את שהבהרנו כמה פעמים כיאומנם אין בית הדיןקמא (ואף לא בית דין זה)ואף לא האפוטרופוסית לדין חסינים מטעויות, אבל הדעת נותנת כי הללו כגורמים אובייקטיביים אמינים בנוגעלשאלת טובת הקטינים ואמונים עליהבלבדיותרמשהצדדים עצמם אמינים בעניינה ואמונים עליה כשיקול יחיד, כך בכלל וכך בנסיבות תיק זה בפרט אשר לא בכדי מונתה בו אפוטרופוסית לדין. מוטב היה אפוא להימנע מאמירות מופרכות מעין אלה. ומכאן לקביעתה של המערערת כי ערעורה אינו ערעור סרק ולכן אין לחייבה בערובה: עוד לא בא לפנינו וכנראה גם לא נולד עדיין המערער שיאמר בפה מלא בבואו בשערי ערכאת הערעור כי ערעורו – ערעור סרק הוא. ברם לא מפי המערער, או המערערת במקרה שלפנינו, אנו חיים. יש שבית הדין מתרשם כבר בשלב הראשון כי הערעור ערעור סרק הוא, יש שרושם זה נוצר או מתחזק רק בשלב מאוחר יותר, ויש מאידך גיסא גם מקרים שבהם רושם ראשוני כזה נקלש או אף נמחק בהמשך ההליך.את הקביעה כי ערעור – ערעור סרק הוא קובע בית הדין, הוא ולא אחד הצדדים,ולרובקובע הוא אותהרק בסופו של הליך, ואזי מתבררים הדברים למפרע. אותה עת כבר אין מקום כמובן להשית ערובהלהוצאות אלא את חיוב ההוצאות עצמו, אם יש צידוק להשיתו.מנגנון הפקדת הערובה נועד כדי להבטיח את תשלום ההוצאותאם יהיה מקום להשיתו,והצורך בו נגזרביןהשאר מהתרשמותו של בית הדין כי קיים סיכויממשישהערעור יתגלה כערעור סרק, סיכוי – לא קביעה כי כך יהיה. בהחלטה קודמת קבעתי ונימקתי כיבענייננו קייםלא רק סיכוי כזה אלא אףסיכוי ממשי. אמירותיה של המערערתעצמה,גם אם ילוו בהצהרות "אין חולק" הכתובות בגופן מודגש – אין בהן כדי לשנות זאת. שיקול נוסף שממנו נגזרות הוראות על הפקדת ערובה הוא החשש כי בלעדיה לא יוכל המשיב, אם יזכה בערעור וייפסקו לטובתו אף הוצאות, לממש את זכאותו לתשלום ההוצאות. בהקשר זהדבריה של המערערת בדבר קשייה הכלכליים– לא זו בלבד שאינם עילה לבטל את ההוראה בדבר הפקדת ערובה אלא שיש בהם כדי לחזק הוראה זוולאשש את הצורך בה. אמת, עיקרון חשוב הוא כיאין למנוע את הגישה לערכאה שיפוטית בשל 'חיסרון כיס'. אך עיקרון חשוב הוא גם כי אין לאפשר את ניצולם של הליכים משפטייםכדילפגוע ביריב בדרך של עינוי דין מיותר וגרימת הוצאות בלתימוצדקותוללא שיובטח פיצוי נאות אם יתברר כי ההליך – הליך סרק היה וכי עניינו אכן היה פגיעה כזו. ונוסיף כי הדברים אמורים במידה רבהגםכלפימי שאכן מדמה כי הצדק עימו, ולא בא להליך המשפטי בכוונת מכוון של פגיעה ביריבו,אלא ששוגה הוא בדמיונות ובאשליות ולוקה בחוסר היכולת להתבונן אל המציאות– לפחות לאחר שהוכרעה בהכרעה שיפוטית –שלא דרך משקפיו הסובייקטיביים. גם מערער אשר כזהצריך לשאת בתוצאות אשליותיו, לא עונש הוא אלא פיצוי לצד שכנגדשנגרר לערעור סרק ושהוא ודאי אינו צריך לשלם את מחיר אשליותיו של שכנגדו. בין שני עקרונות אלה יש לאזן. ואףלאיזוןזהשני פנים: הפןהאחד נוגע לסיכויי הערעור להתברר כערעור סרק–ככל שהללו נראים גדוליםיותרתיטה הכף לדרישת הערובהגם אם המערער עשוי להתקשות להפקידה ועלול להיאלץ לסגת משום כך מערעורו,ואףשבכך צפונה גם האפשרות לנסיגה מערעור שכן היה מוצדק, אליבא דאמת, למרות חזותו כערעור סרק. ככל שהחשש שהערעור יתברר כערעור סרק קטן יותר, אף שקיים הוא, תיטה הכף שלא להציב בשערי ערכאת הערעור את שומר הסף הנועל את הדלת בפני מי שאין ידו משגת. הפן השנישל האיזוןנוגע לסכומי הערובההנדרשים, ולא בכדי מעטים המקרים שמתנה בית דיננו את הערעור בסכומים דוגמת אלה הנדרשים לא אחת בערכאות אחרות (ולא למותר לציין כי אף ההוצאות המושתות בבית דיננו לרוב אינן בסכומים המצויים בערכאות אחרות). גם מי שמתקשה להפקיד ערובה בת עשרות אלפים, אם מחמת הקושי לגייסה ואם מחמת החשש שמא יפסידנה – חשש העשוי להימצא לא רק בלב מי שמשלה עצמו כי צודק הוא אלא אף בלב מי שבאמת צודק הוא, וכדברי המערערת בבקשה שלפנינו כי למרות ביטחונה בצדקתה תוצאות הערעור אינן בידיה – יוכל בדרך כלל להתאמץ, אם מאמין בצדקתו הוא, ולגייס את הסכומים הנדרשים בבית דיננו.אין בית דיננו 'גן עדן' ואינו מציב בשעריו כדי למנוע את הכניסה להט חרב מתהפכת של ערובות שבשמיים הן. ואומנם יש מי שמתקשיםאףלשלם– ואפשר שאף להפקיד –ולו חצי טרפעיק, אך הבטוח בצדקו ימצא לא אחת את דרכו אף מבעד לערובהארובה, אם הדלת נעולה(עיין יומא לה, ב). הערובה שעליה הוריתי בהחלטה הקודמת נקבעה לאחר האיזונים הראויים: (א)הובאו בחשבון הסיכוייםהלכאוריים שהערעור יתגלה כערעור סרק, וזאת כאמור לאחר בחינת דברי האפוטרופוסית לדין ואףגם לאור היכרותנו עם שיחם ושיגם של צדדים אלה שלפנינו וידיעתנו את ארחם ורבעם מהליכים קודמים; (ב)נקבע סכוםשיש בו אולי – ובנסיבות האמורות 'אולי' בלבד – כדי להרתיע מעמידה על ערעור סרק, אךאין הוא סכום שמי שבטוח בצדקו ומשווה לנגד עיניו באמת ובתמים רק את טובת הקטינים ומשוכנעבכנות כי זו מצריכה את עמידתו על הערעורלא יוכל לגייס אותו–אף "אם דל הוא ואין ידו משגת"– ולהבטיח את פיצויו של שכנגדו בגין הוצאות שווא שיוציא בהליך אם לבסוף ייקבע כי הליך סרק הוא. מסקנות ומתן הוראות א. סוף דבר, כאמור, הבקשה לפטור מהפקדת הערובה להוצאות המשפט – נדחית. ב. אני נותן למערערת ארכה בת שלושים יום להפקדת הערובה שנקבעה. לאחר ההפקדה ייקבע מועד לדיון, ובהעדר הפקדה במועד – יימחק הערעור וייסגר התיק. ג. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום כ"ד בניסן התשפ"א (6.4.2021). הרב שלמה שפירא