תלמוד בבלי מסכת גיטין דף 87:

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַאֲבוּהּ חָתֵים! לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַאֲבוּהּ. וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְּיֵיהּ – דְּהָא רַב צָיֵיר כְּווֹרָא, רַבִּי חֲנִינָא – חֲרוּתָא, רַב חִסְדָּא – סָמֶךְ, רַב הוֹשַׁעְיָא – עַיִן, רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא! לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּוֹיֵי לִשְׁמָא דַאֲבוּהּ סִימָנָא. וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים, וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים – דִּתְנַן: גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית – כָּשֵׁר! וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – לָא; וְהָאָמַר חִזְקִיָּה: מִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים – כָּשֵׁר! הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים, וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי. וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – דְּהָא תְּנַן: עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – כָּשֵׁר! הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים; וּתְלָתָא אַחַד, וְחַד אַחַד. מַתְנִי׳ שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בְּדַף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כָּשֵׁר. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו; בְּגֵט פָּשׁוּט – פָּסוּל. הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר. רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווֹנִית; יְווֹנִית וְעֵדָיו עִבְרִית; עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווֹנִי; כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר. ״אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר. ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר; ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי״, וְלֹא כָּתַב ״עֵד״ – כָּשֵׁר, וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר. גְּמָ׳ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הֲווֹ; וְאִיתְרְמִי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא, וְעֵדִים דְּבָתְרָא; וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבָתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה. וְדִלְמָא זְמַן דְּבָתְרָא מִיגָּז גַּזְיֵיהּ! כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה;

פסקים קשורים