בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שלא לצוות על מדור ייחודי - סגנונה של הבקשה המזלזל בבוטות בבית דין קמא

חלוקת רכושמזונות אישה
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria

סיכום

בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין הרבני האזורי תל אביב שדחה את תביעת המבקשת לקביעת זכות למדור ייחודי (ספציפי) בנכס משותף. בית הערעור דחה את הבקשה על הסף, קובע שאין תוחלת בערעור על החלטה ביניים שכן דיון בתביעת המזונות הוא קרוב. בית הערעור הוסיף הערות על הסגנון המזלזל בבוטות שנקטו בא כוח המבקשת כלפי בית הדין קמא, ונמצא שדברים אלה אינם מוצדקים ופוגעים בכבוד הערכאה, אך העדיף לא להטיל עדויות או ליידע את לשכת עורכי הדין.

עובדות

מבקשת פנתה לבית הדין הרבני האזורי תל אביב בתביעה לשלום בית ובתביעת מזונות. כחלק מהתביעה, ביקשה המבקשת להיות זכאית למדור ייחודי בנכס משותף כסעד הקשור לתביעת המזונות. בא כוח המבקשת הגיש בקשה זו בסגנון מזלזל וביקורתי כלפי בית הדין קמא.

החלטה

בית הערעור דחה את בקשת הרשות ערעור על הסף. קביעת בית הדין קמא שלא להעניק צו למדור ייחודי הינה החלטה מושכלת, משום שאין תביעה ראשונית לסעד כזה. בנוגע לתביעת המדור כחלק מהחיוב למזונות, זו החלטה ביניים בלבד שכן קבוע דיון בתביעת המזונות. בית הערעור קבע שאין תוחלת בערעור על החלטה ביניים כזו משום שמועד הדיון בבית הדין קמא קרוב, וסך הסיכויים בערעור נמוכים.

נימוקים

בית הערעור נימק כי בהעדר תביעה ראשונית למדור ייחודי כסעד בתביעת שלום בית, אין ממקום להעניק סעד כזה. בנוגע לטענה שהמדור הוא חלק מתביעת המזונות - מעצם היותה החלטה ביניים, אין בה כדי להצדיק הגשת ערעור שכן הדיון בבית הדין קמא עומד להיערך בקרוב. כמו כן, בית הערעור ציין כי במקרים דומים בהם אישה זומגת הליכי פירוק שיתוף בבית המשפט, רחוקים הם המקרים שבסופו של יום תזכה לכלל למזונות, ועוד יותר רחוקים אלה שבהם יוכרע על מדור ייחודי. בית הערעור הסביר כי פסיקה כזו עלולה להגביל את פירוק השיתוף ותתן הזדמנות לנפעל אי־סדר בין בתי הדין. הטענות המבקשת על אופי חריג של המקרה שלה שייכות לדיון בשלב הראשון בבית הדין קמא.

טקסט מלא של הפסק ←
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב שלא לצוות על זכאותה של המבקשת למדור ייחודי (ספציפי) בנכס המשותף. לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב לה אני קובע שדינה להידחות על הסף. קביעת בית הדין כי אין ליתן סעד לתביעה בהעדר תביעה ראשית, בענייננו צו למדור ייחודי כסעד לתביעת שלום בית בהעדר תביעה כזו,היא בבחינת מושכל ראשון. אשר לתביעת המדור כחלק מחיוב המזונות– אף שלא ברורכללכיזויכולה להקים זכותלמדור ייחודיבבית זה דווקא– אין החלטת בית הדין אלא החלטת ביניים שהרי נקבע דיון בתביעת המזונות, אכןהחלטת ביניים יכולה להצדיק מתן רשות ערעור אלא שאין תוחלת בערעור על החלטה כזו שעה שמועד הדיון בבית הדין קמא קרובהוא וקשה להניח כי ערעור כזה יידון לפני הדיון בבית דין קמא שבו תיבחן הסוגיה בהליך סדור. לאמור מתווספים גם סיכויי הערעור. על דרך כלל משיוזמת אישה הליכי פירוק שיתוף בבית המשפטלא רבים הם המקרים שבסופו של יוםייקבע כי זכאית היא למזונותבכלל, אם כי הדבר אפשרי כל עוד לא התגרשו הצדדים – ואף אם נראה כי פניהם לכך – אם יתרשם בית הדין כי אכן האשמה בנוגע לפירוד מונחת כולה לפתחו של הבעל וכי הליכי הרכוש שמצד האישה נעשו אך ורק כדי לשמור על זכויותיה ומחוסר ברירה,ומעטים עוד יותר המקרים שבהם ייפסק מדור ייחודי שפסיקתו מגבילה את פירוק השיתוףומאפשרתלאישהלאכוף בידה האחתאת הפירוק בנכסים שפירוק השיתוף בהם נוח להובידה האחרת למנוע אותו באלה שמבקשת היא להחזיקם תחת ידה, ברישום או בפועל, והכולתוך ניצול פיצולו של העניין בין שתי ערכאות ותוך כרכור ביניהן. אכןהמבקשת טוענת כיבעניינה אכןמדובר במקרה חריגשכזה ובין השאר טוענת כי אכן לא נועדה תביעתה בבית המשפט אלא לשמירת זכויות,אלא שטענות אלה גופן מקומן בשלב זה בדיון שבבית דין קמא. בשולי הדברים אף כי לא בשולי חשיבותם נעיר על סגנונו של הערעור המזלזל בבוטות בבית דין קמא.רשאי אני לומר, אף שאיני קובע זאת בתור הכרעה שיפוטית, כי לכאורה מסתבר שהסגנון סגנונו של בא כוח המבקשת הוא ולא שלה, שכן על דרך הכלל לא בעלי הדין מנסחים ומסגננים כתבי בי דין.והדברים נוגעים גם לטענתו של בא כוח המבקשתשבגינה ביקש לפסול את בית דין קמאכי דברי בית דין קמא על סגנונושכוונו אליו ולא אל מרשתומלמדים על עוינות כלפיו. אף שראיתי גם את שכתב בית הדין קמא בנוגע לבקשה זו מוצא אף אני לנכון לומר כיכל בר דעת מבין כי לא מינה ולא מקצתהאלא כי בית דין קמא הניח גם הוא את ההנחה המסתברת הנ"ל. בית דין קמא דיבר על סגנוןדמגוגי של בא כוח המבקשת,ועל כך יצא קצפו של בא כוח המבקשת. ראוי היה שיקשוט עצמו תחילהויימנע מן הסגנון הבוטה והמזלזל שנקט בבקשתו. ונזכיר כילא זו בלבד שאומנם גם בית הדין ובית המשפט מצווה לנהוג כבוד בעומדים לפניו אךחובת בעלי הדין ומייצגיהם בכבודם של דייניהם ושופטיהם גדולה מכךהיא והעבירה עליה עשויה לעיתים לגבול אף בפלילים,אלא שאף לו התקיימה פרופורציה מלאה בין שתי החובותהאמורות – הלואלא הייתה פרופורציה בין דברי בית הדין לדברי בא כוח המבקשת(לכאורה, כאמור, אף שיכול הוא לטעון כי דבריה שלה הם):בית הדין קמא ביקר ביקורת לגיטימיתאת סגנונושל בא כוח המבקשתולאהביע זלזול אישי בו, ואף בנוגע לסגנון מיקד את דבריו בסעיף מסוים מדברי בא כוח המבקשת,בעוד הלה נקט סגנון מזלזל כלפי בית הדין עצמוובאופן כללי בדברו על "בית הדין המלומד" תוך הכנסת המילה 'מלומד' במירכאות (ויוער כי גם ביקורתו על בית הדין לגופה אינה מוצדקת אך גם לו הייתה מוצדקת אין היא מכשירה סגנון זה). שקלתי לבחון חיוב הוצאותבגין האמור, ולשם מניעת טענות מהמין דלעיל בנוגע לשאלה אם מדובר בסגנונה של המבקשת או בזה של בא כוחה – להורות על הגשת תצהירים שלה ושלו – ואחר כך להחליט על מי להשית את ההוצאות, על המבקשת או על בא כוחה אישית, ושמא אף לבחון את העברת הדברים לעיונה של לשכת עורכי הדין.לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות כן, אך להחשות על כבודו של בית הדין קמא – סבורני שאיני רשאי. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם האישיים של הצדדים. ניתן ביום כ"ט בתמוז התש"ף (21.7.2020). הרב יעקב זמיר

פסקים קשורים