תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 51.

הַמַּרְבֶּה בַּמַּעֲשֵׂר – פֵּירוֹתָיו מְתוּקָּנִים וּמַעְשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִין. וְאַמַּאי? נֵימָא: כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ. אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר, דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִים, דְּאִי אָמַר: ״תִּיקְדּוֹשׁ פַּלְגָא דְחִיטְּתָא״ – קָדְשָׁה. וַהֲרֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה, דְּלֵיכָּא לַחֲצָאִין, וְלֵיכָּא בְּזֶה אַחַר זֶה. וְאָמַר רָבָא: יָצְאוּ שְׁנַיִם בַּעֲשִׂירִי, וּקְרָאָן ״עֲשִׂירִי״ – עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִים זֶה בָּזֶה. שָׁאנֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה, דְּאִיתֵיהּ בְּטָעוּת. דִּתְנַן: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ – שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין. הֲרֵי תּוֹדָה, דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת, וְלֵיתַהּ נָמֵי בְּזֶה אַחַר זֶה, וְאִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת, חִזְקִיָּה אָמַר: קָדְשִׁי לַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לָא קָדְשִׁי לַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים. לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַכֹּל מוֹדִים כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר: ״קָדְשִׁי לַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים״ – קָדְשִׁי, ״לֹא יִקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים אֶלָּא אִם כֵּן קָדְשִׁי שְׁמוֹנִים״ – לָא קָדְשִׁי. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּסְתָם, מָר סָבַר: לְאַחְרָיוּת קָא מִיכַּוַּון. וּמָר סָבַר: לְקׇרְבָּן גָּדוֹל קָא מִיכַּוַּון. וְרָבָא, לְמָה לֵיהּ לְשַׁנּוֹיֵי כְּרַבָּה? תִּיפּוֹק לֵיהּ קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה נִינְהוּ. לִדְבָרָיו דְּרָמֵי בַּר חָמָא קָאָמַר. אִיתְּמַר: קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה, אַבָּיֵי אָמַר: הָווּ קִידּוּשִׁין. רָבָא אָמַר: לָא הָווּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רָבָא: בַּר אֲהִינָא אַסְבְּרַהּ לִי: ״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ״, קִידּוּשִׁין הַמְסוּרִין לְבִיאָה – הָווּ קִידּוּשִׁין, קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה – לָא הָווּ קִידּוּשִׁין. תְּנַן: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת – אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. הָא אַחַת מֵאִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ מֵאִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ – מְקוּדֶּשֶׁת. וְאַמַּאי? קִידּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה נִינְהוּ! תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא! אָמַר לָךְ רָבָא: וּלְטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: מַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִיקֵּט אֶחָד כַּלְכַּלָּה שֶׁל תְּאֵנִים, וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה, וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר: ״הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכַּלָּה זוֹ״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת. אֲחָיוֹת הוּא דְּאֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת, הָא נָכְרִיּוֹת – מְקוּדָּשׁוֹת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״כּוּלְּכֶם״ – ״קְנִי אַתְּ וַחֲמוֹר״ הוּא, וְ״אַתְּ וַחֲמוֹר״ לֹא קָנָה.