סיכום
התובע בנה תוספת של 45 מ"ר לדירתו בשנת 1982. הנתבע, שכן מעליו, החל להשתמש בגג של המבנה החדש לתליית כביסה ובנה מחסן על הגג ללא תשלום. התובע תבע לתשלום בגין השימוש בגג. בית הדין קבע כי השטח מעל הגג שייך לכל דיירי הבניין, אך על הנתבע חובה לשלם עבור השימוש הקבוע (המחסן). בית הדין הבחין בין שימוש זמני (תליית כביסה) שאינו מחייב תשלום לבין שימוש קבוע (מחסן) המחייב תשלום. על סמך הערכת בית הדין, הנתבע חייב לשלם 50 ₪ לחודש עבור המחסן, וסך הכל 200 ₪ עבור ארבעה חודשי שימוש. בנוסף, הנתבע חייב לפרק את המחסן.
עובדות
התובע רכש דירה בשנת 1982 והוסיף לה תוספת של כ-45 מ"ר. הנתבע הוא שכן מעליו שהחליף את הדייר הקודם לפני 3-4 שנים. הנתבע החל להשתמש בגג של המבנה החדש לתליית כביסה ובנה מחסן על הגג. בעלי הדירה הקודמים שילמו לתובע 300 ₪ לחודש על השימוש בגג. התובע התריע בפני הנתבע וטען שהשימוש בגג הוא בתשלום. הנתבע טוען שהוא משתמש בגג רק שנה וחצי וכ-4 חודשים בלבד. לאחר בדיקה הנהלתית עם מהנדס העיר, התברר כי השטח מעל הגג שייך לכל תושבי הבניין.
החלטה
בית הדין קבע כי על הנתבע חובה לשלם עבור השימוש בגג, אך בחוקים המבחינים בין סוגי שימוש. שימוש זמני בגג (כגון תליית כביסה) אינו מחייב תשלום לפי כלל "זה נהנה וזה לא חסר". עם זאת, שימוש קבוע כמו בניית מחסן מחייב תשלום. בית הדין העריך את דמי השכירות החודשיים עבור המחסן ב-50 ₪ (לעומת 300 ₪ שגבה בעבר מדיירים קודמים). הנתבע חייב לשלם 200 ₪ בסך הכל (50 ₪ × 4 חודשים) תוך 30 יום, ועליו לפרק את המחסן מכאן ואילך.
נימוקים
בית הדין הסתמך על כמה עקרונות הלכתיים: (1) כלל "זה נהנה וזה לא חסר" - כשהנתבע נהנה מרכוש התובע, עליו לשלם אלא אם השימוש אינו גורם הפסד לבעלים. (2) הבחנה בין שימוש זמני וקבוע - לשימוש זמני כמו תליית כביסה, אין חיוב תשלום משום שהתובע לא מעוניין בשימוש בגג לעצמו. (3) מידת סדום - כאשר יש רשות מהתובע, אפשר להניח עצמים שלא יגרמו הפסד. (4) דמיון לדין הגדרה - לגבי המחסן (שימוש קבוע), החוק דומה למי שגדר את חצר חברו משלוש רוחות וחייב בחצי הוצאות. (5) התראה קודמת - התובע התריע בפני הנתבע שהשימוש הוא בתשלום לפני הקמת המחסן, ולכן הנתבע בנה על דעת שעליו לשלם. בית הדין הקטין את דמי השימוש מ-300 ₪ ל-50 ₪ לחודש בגלל ההבחנה שלא כל שימושים בגג מחייבים תשלום.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:412 תשלום על הנאה מגג חברו מספר תיק: 70032 התובע: א, בעל הדירה התחתונה הנתבע: ב, השכן מעליו עובדות וטענות תיאור המקרה התובע בנה לעצמו תוספת של כ- 45 מ"ר לביתו. הנתבע, שהוא השכן מעליו, משתמש בגג של המבנה החדש, לצורך תליית כביסה וכן בנה שם מחסן. השאלה האם הנתבע צריך לשלם דמי שימוש לתובע? טענות בעלי הדין תובע: רכשתי את דירתי בשנת 82 ועשיתי תוספת 45 מ"ר. עם השכנים הקודמים הסתדרתי והם שילמו לי על השימוש בגג בערך 300 ₪ לחודש. הנתבע החליף לפני 3-4 שנים את בעל הבית הקודם ומשתמש בגגי כמחסן. באתי לקראתו והצעתי לו לשלם 8000 ₪ ולקנות את זכות השימוש כולל בניה על גבי הגג שלי. כבר 3 שנים לא קיבלתי אגורה אחת ממנו. אני תובע: 1. על השימוש בגג שלי למשך 3 שנים, סה"כ 5000 ₪. 2. אם הנתבע ירצה להמשיך להשתמש בגג 300 ₪ לחודש. 3. אם ירצה לבנות שם אני מבקש 11,500 ₪ ואז אוותר על דמי שימוש שהתחייב לי בעבר. אני מצרף חוות דעת של מהנדס שזה הסכום שמגיע לי, הסכום מורכב מעלות חצי היסודות של המבנה. נתבע: הדירה של אימי, נכנסתי לפני שנה וחצי התחלתי להשתמש בגג לפני שנה. אני לא מפריע לשימוש של התובע בדירה. אני ניקיתי את הגג וזה רווח נקי לתובע, אחרת הייתה מצטברת אשפה וכדומה. לא נהניתי מהשימוש הזה, כיון שהוא היה כרוך בהרבה מריבות. השכן במפלס שלי קיבל רשות מהתובע להשתמש בגג הוא פתח פתח מתוך ביתו לאותו גג. מאז הוא משתמש בגג כראות עיניו. הוא שותה שתייה חריפה עם חברים, מעשן נרגילות. אני מפחד, יש לי אשה צעירה בבית. אמרתי לתובע שיגיד לשכן השני לסגור, אבל הוא לא עושה כלום. אני רוצה לקנות את זכות השימוש, לא מקובל עליי לשלם עבור זה 11500 ₪, אני מוכן 5000 ₪ בלבד. בירור הדין לאחר שיחה עם מהנדס העיר הוברר לנו שהשטח שמעל המבנה של התובע [האויר שמעל הגג] שייך לכל תושבי הבניין. לכן אין אפשרות להשתמש בגג ללא רשות של כלל הדיירים, ממילא התובע אינו יכול להרשות לשכן הנוסף [השכן של הנתבע] להשתמש בגג ללא הסכמת הנתבע. מאידך, השימוש בגג של התובע מחייב בתשלום ככל אדם שנהנה ממון חבירו. יש לחלק בין שימוש לצורך תליית הכביסה וכן שאר שימושים שאינם קבועים לבין שימוש קבוע כגון בניית המחסן. אין חיוב תשלום עבור תשמיש זמני משום שהדין הוא ש"זה נהנה וזה לא חסר פטור". ואף שהתובע התריע בפני הנתבע שהשימוש בגג הוא בשכר ולכן היה מקום לחייב כפי שנפסק בשולחן ערוך סימן שס"ג סעיף ו: "הדר בחצר חבירו שאמר לו צא ולא יצא חייב לשלם לו". נראה שיש לדמות את הדבר לדין סולם קטן שמותר להניח אותו בחצר חבירו מדין כופין על מידת סדום כפי שנפסק בשולחן ערוך חו"מ סימן קנ"ז סעיף יג: "אם העמיד סולם קטן אינו יכול למונעו שהרי אומרין לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו". לגבי המחסן הדין שונה היות והוא שימוש קבוע, הדין הוא כפי שנפסק בשולחן ערוך קנ"ח סעיף ו, לגבי מקיף את חבירו משלוש רוחות ועמד הניקף וגדר את הרביעית "הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלושה רוחות". לפיכך, הנתבע צריך לשלם לתובע עבור השימוש בגג שלו. נוסיף ונאמר שהתובע מחה והודיע לפני הקמת המחסן שהוא דורש כסף על כך, לכן ברור שהנתבע עשה על דעת כן. אומנם התובע טוען שבעבר הוא גבה 300 ₪ לחודש, אולם לאור החילוק שהבאנו לעיל שישנם שימושים שאין אפשרות לגבות עליהם תשלום [ולתובע עצמו לא היתה גישה לגג ולכן אין בשימושים קלים אלו לפגוע בו] אנו מעריכים את עלות השכירות לחודש בסך של 50 ₪. לאור זאת, על הנתבע לשלם לתובע 200 ₪ עבור העמדת המחסן על הגג ולפרק את המחסן מכאן ואילך. החלטה 1. על הנתבע לשלם לתובע עבור העמדת המחסן על הגג של התובע 50 ₪ לחודש. 2. לפי דברי הנתבע הוא השתמש ארבעה חודשים בלבד, לכן עליו לשלם 200 ₪ תוך 30 יום ממתן פסק הדין. 3. אנו פונים לתובע במידה ויש לו ראיות על שימוש ארוך יותר, לעדכן אותנו בתוך שלושים יום. 4. התובע צריך לפנות לשכן של הנתבע ולומר לו שאין אפשרות להשתמש בגג, היות והתברר שאין לאף אחד רשות שימוש על הגג ללא הסכמת השכנים. הרב אריאל בראלי, אב"ד הרב דוד פנדל, דיין הרב שלומי בן יאיר, דיין ** נושאים מהנה חברו > ועשית הישר והטוב > כופין על מידת סדום > גדרה > כשזה נהנה וזה לא חסר > דווקא בשימוש שאינו קבוע מהנה חברו > זה נהנה וזה לא חסר > דר בחצר חברו שלא מדעתו > תשלום דמי שימוש > כשדר לאחר מחאת בעל הבית דר בחצר חברו שלא מדעתו > תשלום דמי שימוש > פטור מדמי שימוש מקורות שולחן ערוך חושן משפט קנג-קנו - הלכות נזקי שכנים סימן קנג סעיף יג קנז-קע - הלכות שותפות בקרקע סימן קנח סעיף ו שנט-שעז - הלכות גזילה סימן שסג סעיף ו