צוואה שנטען על כשירות המצווה אותה ועל כוחה לבטל את קודמתה; תנאי סמכות בית הדין לפסוק בענייני ירושה וסמכותו לפסוק בה על פי דין תורה

א. תוקפה של צוואה למרות טענות בעניין כשירות המצווה וכוחה לבטל את קודמתה – בהיבט ההלכתי – למרות הוראות קודמתה המגבילות לכאורה את אפשרות ביטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע שקבע כי נוכח צוואתו השנייה של המנוח מר […] ז"ל – צוואותיו הראשונות (צוואה הלכתית וצוואה משפטית שנכתבו במקביל במטרה לגבות זו את זו, להלן: הצוואה הראשונה) בטלות. המערער טען כי בצוואתו השנייההאמורהשל המנוח נפלו ליקויים שבגינםיש לקבוע כיאיןהיא תקפהוממילא יש לקבוע כי צוואתו הראשונה עומדת בתוקפה. עיקרן של הטענותהיהבדבר כשירותו או איכשירותו של המנוח בעת צוותואת הצוואה השנייה ולהן נוספו טענותבדבר יכולתה או אייכולתה של הצוואה השנייה לבטל את הראשונה, בהיבט ההלכתי, בשל נוסחה של הראשונה וההוראות האמורות בה בדבר אפשרות ביטולה. לאחר ששמענו את הצדדים ובאי כוחם ולאחר שצפינו בתיעוד המוסרט של עריכת הצוואה השנייה אנו מחליטים לדחות את הערעור.התרשמותנומן הדברים היאכי אין לטענות בדבר איכשירותו של המצווה יסודשעליו אפשר יהיהלבנות את המסקנה המבוקשתבערעורולגזור ממנה את בטלות הצוואההשנייה. כמו כןמקובלות עלינו אמירותיו ונימוקיו של בית דין קמאאשר בחן היטב את העובדות,באשר לפרשנותה של הצוואה הראשונה ולאומד דעתו של המצווהוממילא באשר לכוחה של הצוואה השנייה – במישור ההלכתי ולא רק בזה המשפטי – לבטל את קודמתה. לא מצאנו מקום להתערב ולקבוע כי נפלה בדברי בית דין קמא טעותבקביעת העובדות או בהלכה, ועל כןפסק דינו שריר וקיים. ב. הדיון מעמדה של הצוואה לגופה – החלטת בית דין קמא בעניין תוקפה ובעניין סמכותו למען הסר ספק ולמניעת טעות נזכיר כי בית הדין קמא קבע כי אומנם יש בצוואה השנייה כדי לבטל את הראשונה אולם לגופה של הצוואה השנייה לא נתן לה בית דין קמא תוקף. בית הדין קמא קבע בעניין זה: אומנם בהתנגדות לצו קיום הצוואה ביקשו המוטבים של הצוואה האזרחית המאוחרת מבית הדין לתת צו קיום צוואה לצוואה האזרחית המאוחרת, אולם בית הדין מבהיר שאיננו רשאים לדון בכך במסגרת התיק הנוכחי. ככל שהמתנגדים מבקשים זאת, עליהם לפתוח תיק צו לקיום צוואה כמקובל, ובית הדין ידון בו לאחר קבלת הסמכות והסכמת היורשים כמקובל. לצוואה האזרחית האחרונה לא קיימת צוואה הלכתית מקבילה לטובת אותם מוטבים. לפי ההלכה, מאחר שמסקנתנו דלעיל היא שהצוואה ההלכתית הראשונה בטלה, הרי שהעיזבון נופל לפני היורשים ההלכתיים שהם אחיו או בני אחיו של המנוח. במצבים שכאלה בית הדיןבדרך כללאינו מוציא צו ירושה או צו לקיום צוואה בהתאם לחוק (כשהוא אינו תואם את ההלכה), בלי שכל היורשים יקבלו את סמכותו של בית הדין לדון על פי ההלכה. לכן, בשלב זה איננו דנים כלל בשאלת קיום הצוואה האזרחית האחרונה, למעט בכל הנוגע לביטולה של הצוואה הראשונה, וככל האמור. בהערת שוליים הוסיף בית הדין קמא וציין לדברי הפוסקים שדנו בשאלת מעמדה ההלכתי של צוואה שנעשתה בדרך המשפטיתאזרחית המקובלת אף שלא לפי ההלכה. ג. תנאי סמכותו של בית הדין בענייני ירושה וצוואות – קבלת סמכותו ולא 'קבלת סמכותו לדון על פי דין תורה' לא הוגש ערעור לפנינו בעניין זה ועל כן לא נדון בו לגופו, אלא שמוצאים אנו לנכון להעיר על לשונו של בית הדין "בלי שכל היורשים יקבלו את סמכותו של בית הדין לדון על פי ההלכה" ולומרכי סמכותו של בית הדין אינה תלויה בהסכמת כל היורשים ובקבלתם את סמכותו "לדון על פי ההלכה": סעיף 155(א) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965דורש, כדי להסמיך את בית הדין ליתן צו ירושה או צו קיום צוואה,את הסכמתםבכתב של "כל הנוגעים בדבר"לסמכותושל בית הדין.הא ותו לא. סעיף 155(ג) לחוק זה קובע כימשהסכימו"כל הנוגעים בדבר"לסמכותבית הדין מוסמך הוא לדוןומוסמך הוא – וממילא אף חייבעל פי ההלכה –לפסוקבעניינו של העיזבון "לפי הדין הדתי הנוהג בו"(למעט ההסתייגות האמורה בהמשך הסעיף לעניין זכויותיהם של קטינים או פסולי דין). ד. מי 'הנוגעים בדבר' שהסכמתם לסמכות נצרכת כשעצם נגיעתם תלויה בשיטות המשפט השונות, הדתית והאזרחית? אכןבשאלה מי הם "הנוגעים בדבר" יש מקום לעיוןבכל הנוגע לצוואה שהתשובה לשאלת תוקפה שונה בין הדין האזרחי לדין תורה, כשלפי האחד מהם תקפה היא ועל כן "הנוגעים בדבר" הם המוטבים בצוואה ומעמדם של היורשים שלולי הצוואה (היורשים "על פי דין") נגרע (אף שלאישור הצוואה השפעה עקיפה עליהם שכן שולל הוא את אפשרותם לזכות בעיזבון מכוח הירושה שעל פי דין ובאמצעות צו ירושה), ואילו לפי הדין האחר היא בטלה ועל כן יש ליתן "צו ירושה" שהנוגעים בדבר לגביו הם היורשים שעל פי דין או הנטענים להיות כאלה. משורת הדין אפשרשבמקום כזה תהיההסמכות למתן צו ירושה תלויה בהסכמתם של אלהוהסמכותלמתן צו קיום צוואה – בהסכמתם של אחרים. אלא שקביעה כזו – אחריתה תסבוכת משפטיתשל החלטות סותרות של ערכאות שונות, ועל כן ובפרט נוכח העובדה שגם לקיום צוואה יש ליורשים שעל פי דין נגיעה אף אם אינם "נוגעים בדבר" במלוא המובן המשפטי של מונח זה –דרך המלך היא אכן להיזקק לקיום הצוואה רק אם יש הסכמה לסמכות מצידם של אלה ושל אלה, של היורשים שעל פי דין ושל מוטבי הצוואה,כאחד. אךמכל מקוםכאמור אין צורך בקבלת סמכות בית הדין "לדון על פי ההלכה","קבלת הדיין" נדרשת כאן ולא "קבלת הדין",ומשנתקבל הדיין–קמה וגם ניצבה מאליה סמכותושעל פי חוק, סמכות המאפשרת – וממילא מחייבת אותו –לדון על פי ההלכה(אלא אם יסכימו היורשים שעל פי ההלכה לחלוקה אחרת של העיזבון ויקנו את העיזבון לאחרים – בהתאם לכך – ואזי תהיה גם חלוקה זו "על פי ההלכה"). ה. פסק דין לגופו של עניין ומתן הוראות מכל מקום כאמור לעיל הערעור שלפנינו אינו בעניין זה. פסק דיננו הלכה למעשה הוא אפוא בנוגע לעניין שהובא לפתחנו: 1. בית הדין דוחה את הערעור. 2. פסק דינו של בית דין קמא שלפיו צוואתו הראשונה של המנוח בוטלה על ידי צוואתו האחרונה – עומד בתוקפו. 3. כאמור, בית דין קמא מכל מקום לא נתן תוקף לצוואה האחרונה לגופה וקבע רק כי יש בה כדי לבטל את קודמתה. 4. אף שדחינו את הערעור – אין הוא ערעור סרק ואין בית הדין מוצא לנכון לחייב בגינו בהוצאות משפט. 5. מזכירות בית הדין תשיב לפיכך למערער את הערובה לתשלום ההוצאות המשפט שהפקיד בקופת בית הדין. 6. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטיהם של הצדדים ושל המנוח. ניתן ביום ד' באב התשע"ט (5.8.2019). הרב אליעזר איגרא הרב א' אהרן כץ הרב שלמה שפירא