הכחשה ופדיון שבועת היסת
סיכום
תובע, מוכר ירקות ופירות, תבע את הנתבע, בעל חנות המספק שירות מכירה, על סכום של למעלה משמונת אלפים שקל. לפי הסכם ביניהם, הנתבע היה אמור לרשום את המכירות בקופת החנות ולהעביר למוכר 7.5% מסכום הפדיון. הנתבע טען שהוא שילם את כל ההתחייבויות. בית הדין בדק את רשימות הצדדים אך לא הצליח להגיע לוודאות מלאה לגבי סכום החוב. בהעדר ראיה חתוכה לטובת התובע וברשימות הקופה שאושרו על ידי הנהלת חשבונות לטובת הנתבע, קיבל בית הדין את טענתו של הנתבע. בנוגע לשבועת היסת, בית הדין החליט שאין מקום לפדיון השבועה יען שהנתבע מסתייע בראיה משמעותית (רשימות מאושרות), וביטל את התביעה.
סכומים כספיים
עובדות
מר א' (התובע), מוכר ירקות ופירות, סיכם עם מר ב' (הנתבע), בעל חנות, שימכור ירקות ופירות דרך קופת החנות. לפי ההסכם, הנתבע היה אמור לרשום את המכירות בקופה וההנהלת חשבונות הצליחה את הרשומות. התובע טען שלפי חישוביו מגיע לו למעלה משמונת אלפים שקל. הנתבע טען שהוא שילם לתובע את כל הסכום לפני שעזב את העבודה. הצדדים הגישו רשימות ונחתמו על שטר בוררות.
החלטה
בית הדין דחה את תביעת התובע. בהעדר ראיה חתוכה לטובת התובע וברשימות הקופה המאושרות על ידי הנהלת חשבונות לטובת הנתבע, קיבל בית הדין את טענתו של הנתבע כי שילם את כל ההתחייבויות. לא חויב הנתבע בתשלום סכום התביעה. בנוגע לשבועת היסת, בית הדין קבע שאין מקום לפדיון השבועה יען שהנתבע מסתייע בראיה משמעותית (רשימות מאושרות של הקופה).
נימוקים
בית הדין ביחס לשאלת החוב הולך בעקבות הכלל הידוע בתלמוד: 'המוציא מחבירו עליו הראיה'. היות שאין ראיה חתוכה המוכיחה שמגיע לתובע תשלום, והנתבע טוען טענת ברי שהוא שילם את הכל בהסתמך על רשימות הקופה שאושרו על ידי הנהלת חשבונות, אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום. בנוגע לשבועת היסת, אמנם מדרבנן הנתבע היה חייב להישבע, אך נהגו בתי דין לפדות שבועה באיזה תשלום. בעניין זה, בית הדין סבור שיען שהנתבע מסתייע בראיה משמעותית (רשימות מאושרות), אין צורך בפדיון השבועה.