מבחני חזקת והלכת הש

רקע – פסיקת בית הדין האזורי והמחלוקות שבין הצדדים לפנינו ערעור וערעור שכנגד על קביעותיו של בית הדין הרבני האזורי נתניה בדבר חלוקת רכושם של הצדדים כדלהלן: 1. לאישה מחצית מהזכויות ב'דירה הקטנה'. 2. לאישה אין זכויות ב'דירה הגדולה'. 3. האישה פטורה מלשלם דמי שימוש עד היום. 4. מהיום ואילך על הצדדים להגיע להסדר כספי בעניין דמי השימוש בדירה לפי קביעת הזכויות דלעיל. האישה מערערת על סעיפים 2 ו4 לפסק הדין, האיש מערער על סעיפים 1 ו3 לו. נזכיר בקצרה: בין העניינים שנדונו במסגרת סוגיית חלוקת רכוש הצדדים היו שני נכסים ש'היו לאחדים' ביד הצדדים – דירה שבמקורה ירש אותה המשיב מהוריו (להלן וכדלעיל: הדירה הגדולה) ודירה קטנה צמודה לה (להלן וכדלעיל: הדירה הקטנה) שאותה רכש המשיב לאחר זמן ושאוחדה פיזית עם הדירה הגדולה. שתי הדירות (להלן: הדירה המאוחדת) הושכרו יחדיו לצד ג', תוך שנערכו בהן שיפוצים. לאחר פרוץ המשבר בין הצדדים שבה המערערת ארצה בעוד המשיב נותר בחו"ל ודרה לבדה כמה שנים בדירה המאוחדת תוך שהיא אף עורכת בה שיפוץ נרחב. האמור עד כה מוסכם הוא, אם כי מדברי הצדדים ומהחומר שבתיק עולה כי קיימות מחלוקות בדבר טיב הסכמתו של המשיב למגורי המערערת לבדה בדירה המאוחדת ולשיפוצים – אם הסכים להיקף ההוצאה שהוציאה המערערת על השיפוצים מן הנכסים המשותפים או להיקף מצומצם יותר; אם הסכים שהמערערת תגור בדירה לבדה, חינם, כל ימיה, או הסכים לשימוש מצומצם מזה, שלה, בדירה; ומתי חזר בו מהסכמתו זו. כמו כן היו מחלוקות בין הצדדים בדבר מקורות מימון רכישתה של הדירה הקטנה והסיבות לרישומה על שם המשיב לבדו ובדבר השיפוץ הראשון שנערך – מחלוקות שנעו בין הציר העובדתי של השאלה כיצד מומן שיפוץ זה לציר המשפטי של שאלה זו – מה משמעות מימון השיפוץ ועשייתו על ידי השוכר (צד ג' הנ"ל) תוך שהעלות מקוזזת מדמי השכירות שהוא משלם, דמי שכירות שנכנסו דרך קבע לחשבון משותף לצדדים. לאחר עיון בחומר שבתיק, בדברי בית דין קמא ובטענותיהם של הצדדים – שתקפו כל אחד מצידו הוא ובתורו, בכתב ובעל פה – את מסקנותיו של בית דין קמא הגענו למסקנות דלהלן: 1. מקובלת עלינו מסקנתו של בית דין קמא כיהמשטר הרכושי ששרר בין הצדדים, שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, ושחל עליהם – הלכתית – גם מכוח הקניין שקיבלוהיה משטרה של הלכת השיתוף. 2. לדעתנו, בנוסף לכך וגם לולי האמור היה צורך לבחון את עניינם של הנכסיםהאמורים גםבמשקפי כוונת השיתוף הספציפית. 3. מקובלת עלינו מסקנתו של בית דין קמא כימכוח האמור יש לקבוע שהצדדים שותפים בחלקים שווים בדירה הקטנה. 4. אנו סבוריםשלא כדעת בית דין קמא שסבר כי האמורבעניין הדירה הקטנהנובע רק מההנחה שבעניינהשל הדירה הקטנה, שנרכשה במהלך הנישואין,עומדת חזקת השיתוףשביסוד הלכת השיתוףבמלוא עוזה כל עוד לא נסתרהעל ידי המשיב ומן העובדה שהמשיב אכן לא הרים את נטל הראיה הדרוש כדי לסתורחזקה זו. המשיב טען כי הדירה הקטנה נרכשה מכספי ירושה שהיו בכספת ובית הדין קבע כי גרסה זו לא הוכחה ולכן 'מספק' יש להעמיד את הדירה על החזקה הכללית – חזקת השיתוף. לדעתנו לא הכרעה מספק יש כאן ועל בסיס חזקה שלא נסתרה גרידאאלא הרבה מעבר לכך:ההסברבדבר כספים שהיו בכספת עלומה, מלבד ביסוסו רק על עדות שגם בית דין קמא קבע שאי אפשר לסמוך עליה, הוא גם הסברבלתיקבילבנסיבות חייהם של הצדדים. המשיב עצמו טען שהצדדים נהגו בשיתוף מלא וכי הוא מצידו נהג ברוחב יד, ורק לגבי הדירה הגדולה לא שיתף את המערערת, בשל הסנטימנטים שיש לו אליה, בהיותה דירת הוריו שבה גדל.גם לו קיבלנו את הסברוזה באשר לדירה הגדולהקשה היה להלום את גרסת הכספתעם הודאתו בדבר השיתוף שבו נהגו הצדדים ביתר הדברים מלבד הדירה הגדולה. גם קשייהם הכלכליים של הצדדים בתקופות קודמות בחייהם מקשים על הטענה שטען שהיו בידיו כל אותן עיתים, מפטירת הוריו ועד לרכישת הדירה הקטנה, כספים בכספת.התיאור כולו נראה בלתיסביר בעליל מכדי לקבלוויכולים אנו לומר כיגם לו לא הייתה חזקה לא לכאן ולא לכאן היינו מניחיםבקרוב לוודאישגרסתה של המערערתבדבר רכישת הדירה הקטנההיא האמינה שבשתי הגרסאות. 5. מכאן לעניינה שלהדירה הגדולה: בית דין קמא הניח אף הוא שלו הייתה נקבעת הבעלותהמשותפת בדירה הקטנהבתורת ודאי, היה בה כדי להשליך אף על הדירה הגדולהשאוחדה עימה. נשוב לנקודה זו להלן.אלא שבית דין קמא סברכאמורשהשותפות בדירה הקטנה נקבעת רק מכוח הספקועל כן גם לגבי הדירה הגדולה קיים אותו ספק. לעניין הדירה הגדולה קבע בית דין קמא שחובת הראיה מוטלת על המערערת, בעניין זה הסתמך בית הדין על הפסיקה שקבעה כי בדירת ירושה יש יותר מקום שלא להחזיק בחזקת השיתוף אף אצל צדדים שנהגה בהם הלכת השיתוף. כיוון שקבע בית הדין שלעניין הדירה הגדולה מוטלת הראיה על המערערת וקבע גם כי קיים ספק כאמור – הכריע בית דין קמא כי הדירה הגדולה תיוותר, מספק, בבעלות המשיב. ברםלאור מסקנתנו דלעיל גם הדירה הגדולה משותפת היא. כאמור לדידן אין מדובר בהעמדה על חזקה מספק גרידא, אלא בנטייה ובבירור קרוב לוודאי בדבר הבעלות המשותפת בדירה הקטנה – בעלות שממנה נגזרת גם השותפות בדירה הגדולה וכדלהלן. 6. נוסיף ונעיר כיההבחנה בין דירת ירושה לנכסים אחרים אין משמעה שבדירת ירושה אין כלל חזקת שיתוף, אלא שקיים שוני במדרג הראיות– בין מסת הראיות הנדרשת כדי להכריע בעניינם של נכשי ירושה לזו שבנכסים אחרים.אין פירוש הדברגםכי בהכרח יעבור נטל הראיה אל הצד הטוען כי שותף על ידי חברובנכסיו מן הצד האחר הטוען כי לא שיתף את הלה, וכפי שהניח לכאורה בית דין קמא. אדרבה, לפחותבמקרים שבהם באופן כללי חזקת השיתוף חזקה היא ומבוססת היטב– מקרים של נישואין ממושכים, ראשונים ויחידים, כשבמרבית הנכסים אכן מוסכם או מוכח שנהגו הצדדים בשיתוף– גם נכסי ירושה מוחזקים ככאלה שהצד האחד שיתף בהם את האחר. אלא שבנכסים אלה נקל יותרלצד הטוען כי לא שיתףאת חברולהוכיחאת טענתו – מסת הראיות שנדרש הוא להציג נמוכה יותר. ומשהציג ראיות לכאורה העוברות את הרף הנדרשממילאיתהפך הנטל על שכנגדוהרוצה לסתור ראיות אלה בראיות נגדיות. 7. מכאן אף בענייננו:גם אם אין אנו יכולים לקבוע כי גרסת המערערביחס לשאלה העובדתית של צורת רכישת הדירה הקטנה והסיבות לרישומה על שמו בלבד – עובדות המשליכות כאמור גם על עניינה של הדירה הגדולה – גרסהשקרית ומופרכת היא ב100%, ברמה שהייתה מאפשרת אף להוציא ממון מיד מוחזק גמור, עדייןיכולים אנו לקבוע כי גרסה זו דחויה ברמה מספקתשל ודאותכדי שנוכל להעמיד על בסיסהגםאת חזקת השיתוףבדירה הגדולה. מאחר שהנחנו, וכדברי בית הדין קמא, שאם אכן נרכשה הדירה הקטנה מכספים משותפים אזי איחודן של הדירות וכו' מוכיח על כוונת שיתוף גם בדירה הגדולה; ומאחר שהסקנו שבכל הנוגע למי שחלה עליהם הלכת השיתוף גם בנכסי ירושה קיימת חזקת שיתוף בסיסית (ולפחות במקרי נישואים ממושכים ושיתוף כלכלי כללי וכו' וכבנידוננו) אלא שקל, יחסית, לסתור חזקה זו; הרי שלאחר שקבענו שבעניינה העובדתי הנוגע לרכישתה של הדירה הקטנה אין ספק שקול אלא קרוב לוודאי שגרסת המערערת היא הנכוחה, ממילא די בכך כדי לקבוע שאף לגבי הדירה הגדולה אכן הוכחה – ובוודאי לא נסתרה – במידה מספקת חזקת השיתוף. ונבהיר: אכןהמשיב טען טענות לסתור את חזקת השיתוף, בכללן טען כי העובדה שנהג ברישום נכס זה באופן שונה משנהג בנכסים אחרים – יש בה כדי לסתור את החזקה.טענות אלה לא דיבהן כשלעצמן כדי להוכיח אישיתוף, שכן יכולים להיות הסברים וטעמים אחרים לרישום,אך ישבהן לכאורהכדי לערער את החזקה. ברםמשעומדת נגדן ההוכחהשמכוחה של הנחתנו בדבר הבעלות בדירה הקטנה –לו הייתהזו הנחה שמספק, כדעת בית דין קמא, אכןלא היה בה כדי לסייעונצרכים היינו לשקול אם טענותיו של המשיב דיין כדי להוציא מחזקת השיתוף למצב של ספק גמור – ביחס לדירה הגדולה (ואזי היה מקום לומר שיש להותירה כפי הרישום), או שאינן מספיקות לכך.אך כיוון שלדעתנו ההנחההאמורההיא בבחינת קרוב לוודאי, ודאי שיש בה כדי לאזן– אם לא למעלה מכך – את טענותיו של המשיב,ולפיכך יש להותיר את החזקה, חזקת השיתוף, על מכונה. כאמור:אין אנו זקוקיםלהוכיחשיתוףבדירה הגדולהלמעלה מכל ספק אלא לקבוע שחזקת השיתוף– הקיימת ביסודה –לא התערערה דיה. וזאת ודאי נוכל לקבוע. 8. לעצם הזיקה בין הבעלות בדירה הקטנה לבעלות בדירה הגדולה, כאמור לעיל, מקובלת עלינו גישתו העקרונית של בית דין קמא. נוסיף ונבאר:איחודם של שני נכסים לאחד יש בו כדי ללמד על כוונה שהבעלות עליהם תהיה אחת.לו היה האיחוד מושלם ברישוםדומה כיהיה הדבר נעלה מכל ספק. בענייננואכן לאהושלם האיחודברישום, אולם זו כשלעצמה אינה ראיה לסתור – אין מדובר ברישום בעלות גרידא, שני הנכסים היו רשומים בבעלותו של המשיב, וכבר מילתנו אמורה שבבני זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף עובדה זו כשלעצמה אינה מלמדת על אישיתוף,הרישום החסרבענייננוהואשינוי מעמדן הרישומי של שתי יחידות ליחידה אחת –פרוצדורה מצויה פחות ונוחה פחותלביצוע,הטעונה הליכים בירוקרטייםשסביר להניח שרוב האנשים היו מוותרים עליהם כל עוד אין הללו הכרחיים בעבורם. משכךהימנעות מהסדרת רישום כזה אין בה כדי ללמדשהכוונה באיחודן של הדירות לא הייתה לאיחוד מלא. גם לו היה נותר ספקבדבר, כאמור לעיל עוסקים אנובבני זוג שהמשטר הרכושי הנוהגבהם הואמשטרה של הלכת השיתוף, וכאמור באלהאין צורך בהוכחה פוזיטיבית לכוונת שיתוףאלא באיסתירתה של החזקה, וכאמור אף בנכס ירושה תיתכן חזקה זו אלא שסתירתה קלה בהשוואה לסתירת החזקה בנכס שנרכש במהלך הנישואין.איחודן של שתי הדירות אינו נחוץ אפוא אלא כדי לומר שאירישומה של הדירההגדולה על שם המערערת (כשותפה)אינו ראיה מספיקהכדי להוציאה מן החזקה –ותכלית זו ממלא האיחוד גם ללא השלמתו ברישום. לדעתנוגם אם נצרף את שני הספקות יחדיו: הסיכוי הקלוש שמא גם בדירה הקטנה לא נוצר שיתוף והסברה שאיחוד הדירות ללא רישומן כאחת אינו מלמד על כוונה לעשותן אחת לגמרי, לרבות במישור של הבעלות –עדיין לא היה בהם כדי לסתור את חזקת השיתוף הכללית. סוף כל סוף בשתי השאלות נוטים הדברים לכיוון של הוכחת שיתוף והספקות האמורים כשלעצמם אינם יוצרים הוכחה לאישיתוף אלא לכל היותר מחלישים את ההוכחה לשיתוף. וכיוון שבענייננו, כאמור,אין אנו זקוקים להוכחת שיתוף ודאית אלארקלכזו שתותיר את החזקה הכללית על עומדהלמרות היות הדירה דירת ירושה ולמרות טענות המערער – די בהוכחה המסופקת לנו מאיחודן של הדירות ומההסתברות של גרסת המערערת בדבר רכישת הדירה הקטנה. 9.השיפוץשנעשה בדירה המאוחדתאומנם אינו יכול ללמד על כוונת שיתוף ספציפיתבשעתו, לו נדרשה כזו, כיוון שכטענת המשיב שיפוץ זה נעשה לאחר הקרע בין הצדדים.אולם יש בו כדי ללמד כי בשעתו הבינו שני הצדדים כי שיתוף כאמור כבר קייםזה מכבר – מכוחה של חזקת השיתוף הכללית, ולאו דווקא במובן המשפטי: לא באנו לומר כי הצדדים הסיקו אז כי מעמדה המשפטי של הדירה נגזר מהלכת השיתוף, אלא שהצדדים הניחו עובדתית כי אכן שותפים הם,וזו גופא חזקת השיתוףהמקבלת עתה את ביטויה המשפטי: הלכת השיתוף. 10. כךגם מגורי המערערת לבדהבנכס,שעה שבין הצדדיםכבר חל קרע.אין אלה מבססיםבעלות מכוחה שלכוונת שיתוף ספציפית, אך זו אינה נחוצה לנו כאן. מה שיש במגורים אלההואחיזוקנוסף – ולאמור, למעלה מן הצורך –להנחה כי שיתוף היה זה מכבר. גם אם בשלב זה או אחר חזר בו המשיב מהסכמתו למגורי המערערת לבדה בנכס, חינם, מכל מקום הסכמתו לכך משך זמן מחזקת את ההנחה והחזקה שראה במערערת מי שיש לה זכות, אומנם לא בלעדית אלא גם היא שותף, בדירה המאוחדת. חזרתו מהסכמה זו מובנת – סוף כל סוף גם הוא שותף, אךההסבר להסכמתומלכתחילה,כביכול בשל נדיבות לב גרידא, שעה שהצדדים כבר פרודים ומלאי טינה זה לזה– הסבר שקשהלקבלוהוא,ומסתבר ממנובהרבה ההסברכימתוך הבנה והנחה באותה שעה כי למערערת זכות בנכסלא מצא לנכון לנקוט "גם לי גם לך לא יהיה"–גם זה, ייאמר לזכותו של המשיב, אינו מובן מאליואצל בני זוג מסוכסכים – אבל לזה נוכל להאמין ביתר קלות משנוכל להאמין לתאוריית הנדיבות המופרזת. ואולי גם נקיפות מצפון ורגשי אשם על נסיבות הפירוד, הם הסיבה לשתיקתו. ולמותר לציין שיחס נדיב– גם ככל שהיה –בעת היות הצדדים נשואים בשלום אינו יכול להוכיח הנחה בדבר יחס כזה בעת המלחמה. 11.לא רחוקהוא לומרכי האמור בסעיפים האחרונים– במצטבר –יכול היה אף לבססהכרעה מכוחכוונת שיתוף ספציפית,אך פטורים אנו מלהזדקק לכךנוכח האמור כי בענייננו קיימת גם חזקת השיתוף הכללית שלגביה ודאי די והותר יש בענייננו. 12. מכל הנ"ל ברור גם כימקובלים עלינו מקל וחומר דברי בית דין קמא שפטר את המערערת מדמי שימוש. אומנם ייתכן חיוב של שותף בדמי שימוש אולםטעמיושל בית דין קמא לפטור את המערערת מהללו,למרות הנחתו שאין לה זכות בדירה הגדולה,נכונים במשנה תוקף לפי קביעתנושיש לה חלק בה. 13. סוף דבר: א. הצדדים שותפים בחלקים שווים בדירה המאוחדת – הקטנה והגדולה גם יחד. ב. המערערת פטורה מדמי שימוש בעבור התקופה שבה גרה בדירה לבדה, בעבר. ג. ככל שתוגש פסיקתא לצורך שינוי רישום הבעלות בדירה הקטנה ובדירה הגדולה גם יחד ובהתאם לאמור – ייעתר בית הדין לבקשה לחתימה על הפסיקתא. ד. המזכירות תשיב לאשה את ההפקדה שהפקידה לצורך שמיעת ערעורה. ה. המזכירות תעביר לאישה סך 5000 ש"ח מדמי ההפקדה שהפקיד האיש לצורך שמיעת ערעורו, להחזר הוצאות משפט. שאר הסכום יוחזר לאיש. ו. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים. ניתן ביום כ"ח באב התשע"ט (29.8.2019). הרב אליעזר איגרא הרב א' אהרן כץ הרב שלמה שפירא