דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן

דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן בית הדין האזורי באר שבע בפני כבוד הדיינים: הרב אברהם צבי גאופטמן י"ט בכסלו התשע"ט דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן נושא הדיון: דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן נימוקים מורחבים בירור העובדות בפנינו מונחת פנייתה של המבקשת להתיר לה להינשא לכהן, למרות שנתגרשה בעבר בג"פ ממר [מ']. המבקשת התאלמנה מבעלה הראשון, לאחר מכן נישאה למר [מ'] והתגרשה ממנו בגט פיטורין. כיום היא חיה ביחד עם כהן, ומבקשת להינשא לו כדמו"י. המבקשת פנתה לביה"ד על מנת לקבל צו לגילוי מסמכים רפואיים של בעלה לשעבר. לטענתה, המידע המצוי בהם עשוי להביא להפקעתם של קידושיה בשל מקח טעות, ובכך לאפשר את נישואיה לכהן עמו היא מצויה בקשר זה מכבר. ביה"ד פנה לגרוש כדי שיוכל להביע עמדתו באשר למצבו הרפואי ולבקשת האישה לגילוי מסמכיו הרפואיים, אולם הגרוש לא נענה לפניות ביה"ד. ביום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.2017) ניתנה החלטה לפיה ביה"ד מורה לשירותי בריאות כללית להמציא לעיון ביה"ד בלבד כל מסמך רפואי הנוגע לנדו"ד. ביום י"ד בתמוז תשע"ח (27.6.2018), התקבלו המסמכים הרפואיים. מפאת צנעת הפרט, לא נוכל לפרט את תוכנם (עיקרי הדברים הובאו בהחלטה חסויה), אך נאמר כי אין בהם כדי להוכיח את טענת האישה. נזכיר שהאישה טענה כי היא עצמה ביקרה עם הגרוש אצל רופא, בנוגע לבעיה התפקודית שלו. מעיון בסיכום הביקור אצל הרופא עולה כי אכן המבקשת והגרוש הגיעו יחדיו אל הרופא כחמישה חודשים לאחר שנישאו. לאחר שערך בדיקה גופנית, הרופא התמקד בעיקר בעניינים פסיכולוגיים, והמליץ לחזור לביקורת כעבור חודשיים. מטענות האישה ומהמסמכים הרפואיים קשה להבין האם הבעיה עמה התמודדו בני הזוג הייתה חוסר בכוח גברא, או בעיה בפליטת הזרע, דהיינו שהבעל אינו יורה כחץ. מכל מקום, מסיכום הביקור שנכתב ע"י הרופא, ניתן להבין כי למרות שהיו קשיים בקיום היחסים, סבר הרופא המטפל, כי בעזרת הדרכה נכונה, יכלו בני הזוג לקיים יחסים באופן תקין. נציין, כי למרות חוסר שיתוף הפעולה מצד הגרוש, היה מקום לשקול להביאו לביה"ד בצו הבאה ולקבל עמדתו, אולם לאחר שהתקבלו המסמכים הרפואיים, ובשל העובדה שבכל אופן איננו רואים מקום להפקעת הקידושין בנדון זה, וכפי שנפרט לקמן, לא ראינו צורך להביא הבעל לשעבר לביה"ד בעל כורחו. א. האם בטוענת לחוסר כוח גברא, יש לבקש או לדרוש מהאישה להמתין לרפואת הבעל לא בכדי מצינו בדברי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, כי כאשר אין לבעל גבורת אנשים, יש לדבר על לב האישה להמתין ולאפשר מתן דרכי טיפול לפתרון הבעיה. (יבמות סה ע"ב, ד"ה כי) בשם "ואף על הקישוי כתב שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים". בהקשר לכך נזכיר את דברי (סימן קכז), וז"ל: מצינו בדבריו התייחסות לשתי דרכי טיפול, הן בפן הפסיכולוגי והן בפן הרפואי. גם בנדו"ד הודרכו בני הזוג בפן הפסיכולוגי. אמנם, גם אם היה מתברר אח"כ כי אכן סבל הגרוש מבעיה גופנית, שהיא זו שגרמה לאין אונות, הרי היום ניתן לטפל בכך באמצעים רפואיים שונים. הנודע ביהודה (מהדו"ת אבן העזר סימן פט): "ועל דבר אשר פסק בין הזוג הנ"ל שימתינו איזה זמן ובתוך כך יעסוק הבעל ברפואות אולי יש תרופה, יפה פסק וכן כתבו כל הגאונים הראשונים שלא למהר הגירושין בזה ולדבר על לב האישה אולי יש תקנה ברפואות ולא תאמר שזה הוא רק בנושא בתולה ובימי בחרות אבל בזו שכבר הוליד עמה ואח"כ נתקלקל אין להמתין על רפואות, לא כן הוא אלא אפילו בזקן יש תרופה כמ"ש הריב"ש בסי' קכ"ז והביא ראיה מר' יוחנן שאמר הן החזירוני לנערותי". וכעין זה כתב (אבן העזר סימן קג), וז"ל: "ומצאתי בתשובות מורי הרב הגדול כמהר"ר לוי ן' חביב שכתב על ענין כזה וז"ל ואפילו אם כנים דבריה רחמי שמים מרובים ולא תמהר להפריד בינה ובין אלוף נעוריה כי קשה גירושין וטוב לה שתמתין ב' או ג' שנים ואולי תזכה להבנות מבעלה ע"כ מכל זה נראה בעיני שאפילו בידוע הדבר שאין לבעל גבורת אנשים כעת שאין לכוף לגרש לאלתר עד שיראה שתוחלת ממושכה אין לה תקנה". בשולחן ערוך אלא שיש לבחון מה הדין במקום בו האישה אינה רוצה להמתין, אלא עומדת על תביעתה לחייב הבעל בגט. האם ניתן לאלצה לחכות או שזו רק בבחינת עצה טובה, ואם האישה אינה מעוניינת לשמוע לעצה זו, אין מתמהמהים ומחייבים את הבעל בגט מיד. הגר"א גולדשמידט (שם), אם האישה תאמץ לבבה, אין חוסמים אותה, ויוציא וייתן כתובה, ואילו שהבאנו לעיל. עיי"ש שביאר את שורש המחלוקת בשני אופנים. רבינו חננאל נציין כי לאישה יש בת מבעלה הראשון, ממנו התאלמנה, ועל כן לא יכולה הייתה לטעון שאינה יכולה להיבנות מבעל זה, וזקוקה ל"חוטרא לידה ומרא לקבורה" (עיין שו"ע קנד, ו). ב. האם חוסר כח גברא יכול לשמש כעילה למקח טעות ולהפקעת הקידושין והנה אף שמצינו מחלוקות בין הפוסקים, הן בשאלה אם ניתן לכוף על הגט בטענת חוסר כוח גברא או רק לחייב, הן בשאלה אם ניתן לכוף על האישה להמתין לרפואת הבעל, לא ראינו בדבריהם שניתן יהיה להפקיע את הקידושין בטעינת מקח טעות בלא גט (כלשון זו כמעט, מצאתי אח"כ , סימן מט), וכן מצינו מפורש בדברי "והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול פסק דצריך ליתן גט וכתובה, אפילו אינה באה מחמת טענה, כיון דאין יכול כלל לקיים לה עונה." ביאור לדבר מצינו בדברי (ח"א אבן העזר כד, ענף ו) שכתב: ביאור נוסף מצינו בתשובה מבד"צ לונדון, ערוכה ע"י הגר"י אברמסקי זצ"ל (הובאה באוצר הפוסקים, לה, ה, אות יז), וז"ל: "ומ"ש התוס' ביבמות (סה, ע"ב) בשם ריצב"א, דבטוענת שבעלה אין לו גבורת אנשים, והודה הבעל שאינו יכול לבעול, דצריכה גט ויש לה כתובה, משום דהוי כנכנסה לחופה ולא נבעלה כו', הרי משמע דצריכה גט אפילו באין לאיש גבורתו מתחילת הנישואין, דאי לאו הכי לא הוי כנכנסה לחופה ולא נבעלה [...] ואולי י"ל דלהכי צריכה שם גט, משום דהוי דבר שבינו לבינה ואינו ידוע לזולתם [שאינו יכול לבעול], ולגבי עלמא לא מפיהם אנו חיים, ואינם נאמנים להתירה בלא גט." מורם מדבריו כי אפשר שהצורך בגט הוא רק במקום בו אין אסמכתא רפואית ברורה לכך שאין לבעל גבורת אנשים, ולכן לא ניתן להסתמך על דברי האיש והאישה ולהתירם לעלמא בלי גט. ויעויין בדברי (אבן העזר ח"א סימן עט), שקודם שהביא את דברי ה"עין יצחק", כתב כי יש מקום לטענת מקח טעות וביטול הקידושין מצד הסברא, וזה לשונו: "והנה לכאורה כיון שברור ופשוט שזה שאינו ראוי לביאה שהוא בעיקר האישות שלזה כלה נכנסה לחופה והתורה קרא לזה עינוי, עיין ביומא דף ע"ז מקרא דאם תענה. ולשון הברייתא שהובאה בתוס' כתובות דף מ"ח לראב"י שהקרא דשארה כסותה ועונתה קאי רק על חיוב כסות בלבד למד חיוב מזונות מק"ו מכסות וחיוב תשמיש מק"ו מכסות ומזונות, ומה דברים שלא ניסת עליהם לכתחלה אין רשאי למנוע ממנה, דברים שניסת עליהם לכתחלה אינו דין שאינו רשאי למנוע ממנה עיין שם. אם כן, מפורש שרק בשביל תשמיש ניסת האישה. ואם כן, פשוט וברור שאם אינו ראוי לתשמיש הוא מום היותר גדול לעניין מה שניסת האישה לו דהא חסר בו העיקר שניסת בשבילו ואין צורך כלל להביא ראיות על זה." עיין שם שהסיק בעובדא דידיה שאינו יכול לבעול ונתברר שהיה זה לפני הקידושין ואי אפשר היה להשיג ממנו גט בשום אופן, שאין לעגנה ויש להתירה מטעם קידושי טעות. ועיין עוד בשו"ת (אבן העזר ח"ג סימנים מח-מט). מקור חשוב הנוגע לביטול קידושין בשל היעדר גבורת אנשים מופיע בדברי מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, (ענייני אבן העזר, סימן מד). לדבריו, קשה לבטל קידושין בטענת חוסר כוח גברא, הן מפני שהרפואה מצויה בזה, הן משום שיש לומר דאישה בכל דהוא ניחא לה, אפילו לצוותא בעלמא, עיי"ש. בהמשך תשובתו הוסיף וכתב דברים שיש בהם שייכות גדולה לנדו"ד, וז"ל: ועיין בשו"ת (ח"ג, סימן קלה). מהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיה בכוח הגברא של הבעל (הגרוש). טענותיה, רובן כולן, עוסקות באלימות הבעל ובהשפעה על בתה הקטנה המתגוררת עמם. יתירה מכך, בשלב מסוים, האישה אף פתחה תיק שלום בית וצו עיכוב יציאה מהארץ, כאשר כותבת בבקשתה: עיכוב יציאה מהארץ ע"מ לעשות שלום בית. רק כשבעה חודשים לאחר הנישואין, פותחת האישה תיק גירושין. נציין כי שלושה שבועות לפני כן התנהל בבית הדין דיון בתיק הסכם ממון, בו הסדירו הצדדים את יחסיהם הממוניים, כאשר מההסכם עולה האפשרות בה ימשיכו בחיי נישואיהם. התמיהה המתבקשת היא, אם טענות האישה על חוסר תפקוד בחיי האישות של הבעל היו כה מהותיות בעיניה, מדוע חיכתה חודשים ארוכים עד שתבעה גירושין. גם לו יצויר שסברה האישה שבעיית התפקוד תחלוף, עדין אין בידינו ראיה ברורה שזאת הסיבה שבעטיה תבעה גירושין, בפרט לאור העובדה שכלל לא ציינה זאת במשך כל ההתדיינות המסועפת עם הבעל לשעבר. נוסיף עוד, שהבעל עבר ברית מילה זמן קצר לפני נישואיו. יתכן שאף לכך היתה השפעה מסוימת על אופן תפקודו. אפשר שהמתנה נוספת להחלמתו, היתה מביאה עמה פתרון לבעיה. לאור הנ"ל, לא ניתן לבטל את קידושי המבקשת מדין מקח טעות בשל טענתה להיעדר גבורת אנשים. עוד נעיר כי רבות נכתב בעניין ביטול קידושין מחמת מקח טעות, בשל מום הנמצא בבעל, עיין באוצר הפוסקים (סימן לט סעיף ה, ס"ק טז-כט) שהביאו בארוכה סוגי מומים שונים בבעל, וסקרו את שיטות הפוסקים השונות בביטול נישואין בטענת מקח טעות ע"י האישה. רבים מהפוסקים סוברים שאין מקום לביטול מקח בשל טענה למום שנמצא בבעל, משום "טב למיתב טן דו". אחרים סוברים שיש צורך בגט מספק, ולכה"פ מדרבנן. עם זאת, יש שכתבו כי במום גדול ובמקום עיגונא, ניתן להפקיע את נישואין, בשל מקח טעות, כאשר הוברר הדבר מעל לכל ספק, עיין למשל בשו"ת (ח"א, סי' עא), ועיין גם במנחת אברהם (ח"ב סימן י). נציין, כי ככלל הפקעת קידושין הינה דבר מורכב וחמור, ובתי הדין עושים בכך שימוש במשורה, בדרך כלל רק בתיקי ממזרות ובמקרי עגינות קשה, גם זאת, רק לאחר שהובררו הדברים למעלה מכל ספק. עם כל ההבנה למצוקתה של המבקשת, הדברים אינם נוגעים למקרה שלנו בו אין מדובר בהתרת ממזרות או בתיק עגינות, אלא במבקשת שלאחר שהתגרשה, חולקת חיים משותפים עם כהן, ופונה אל ביה"ד כדי להכשיר זאת ולהתיר לה להינשא עמו כדמו"י. ג. ריח הגט הפוסל בכהונה נימוק נוסף לדחיית הבקשה להיתר נישואין לכהן, הינו בשל עצם העובדה שהמבקשת התגרשה בגט פיטורין, בין אם היה צורך בדבר ובין אם לאו, וכדלקמן. השולחן ערוך (אה"ע ו, א): "כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין. ואפילו ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא. והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואף על פי שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה." מקור הדברים הינו בגמרא (צד, ע"א) שדרשה מהפסוק "ואישה גרושה מאישה לא יקחו" – אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה. כלומר, אפילו שאמר לה שהיא מגורשת ממנו ואינה מותרת לעלמא, יש לאוסרה בכהונה. בענין זה מצינו דיוק מעניין בדברי (דברים כד, א), שעמד על כך, שמחד גיסא, התורה קוראת לגט "ספר כריתות", מאידך, כאשר מדברת על איסור נישואי כהן וגרושה, נוקטת בלשון "ואישה מאישה", ולא מתנסחת בלשון: "ואישה וכתב לבאר, שהגט אינו נקרא "ספר גירושין", אלא "ספר כריתות", כדי לגלות על אופן הגירושין, שייכרת חבל האישות שביניהם, שלא תהא מאוגדת בו כל ימי חייה. אולם לגבי איסור כהונה, אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, בכל זאת אסורה לכהונה, ולכן כתוב (ויקרא כא, ז) "ואישה גרושה מאישה", שלמרות שהיא רק גרושה מאישה, אבל לא כרותה, שעדיין מאוגדת בו, גם כן פוסל בכהונה. בתוקף האיסור, כתב (פ"י מהלכות גירושין ה"א): "כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהן שנאמר (ויקרא כ"א) ואישה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהן יוצא אפוא, שהרמב"ם סובר שריח הגט שפוסל בכהונה הוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק הינו אסמכתא בעלמא, ועיין בביאורו לשו"ע (סימן ו סק"ג) נקט שהאיסור הוא מהתורה, וז"ל: "בגיטין פ"ב משמע דדרשה גמורה ונפסלה מן התורה וכו' ואף להרמב"ם בפ"י מה"ג שכ' שהיא מדרבנן מ"מ כופין כמו בכל איסורי דרבנן." ובאשר להיקף האיסור מחמת ריח הגט, כתב "ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה." מתשובת הרשב"א (ח"א סימן תק"נ), וז"ל: "שאלת יש תקנה בעיר הזאת בחרם וקנס שלא לקדש שום בת ישראל אלא בעשרה ושליח ציבור. וראובן שדך בתו עם שמעון ואחר כך נתבטלו הקידושין. וכשנתבטלו לחשו את ראובן שיתן שמעון גט כדי שלא יוציא קול עליה שהיא מקודשת. וראובן הנזכר היה עם הארץ ושמע לקול המלחשים ההם ונתן שמעון גט לבתו. אבל לא יצא עליה שום קול הברה שהיתה מקודשת. ואפילו העדים מעידים שלא נעשה אלא מפני החשש ולא משום קול קידושין. אחר כך שדך ראובן הנזכר את בתו לאלעזר הכהן. אם יכול אלעזר לישאנה? כיון שלא נעשה הגט אלא מפני החשש הנזכר והעדים מעידין כן והדבר ידוע אליו שכן הוא והרי זה גט אישה פנויה או לא? ואם תמצא לומר שיכול לישא אותה הודיעני אם צריך הכרזה או לא? תשובה: גט זה פוסל לכהונה. חדא, דמאן לימא לן דלא נתקדשה לו כהוגן, אף על פי שיש תקנה בעיר ובקנס שלא לקדש אישה שם אלא בעשרה ובשליח צבור, דילמא עבר וקדש או לא ידע או שקדש על ידי שלוחו או שלוחה חוץ מן העיר. ואפילו אם לא נתקדשה לו כמו שאמרת, מכל מקום אין זה ידוע לכל, ואיכא מאן דשמע בגיטא ולא שמע בהא [...] ועוד דאמרינן בקדושין (פ"ג דף ס"ה) היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. ואיבעיא לן עלה מהו ליתן גט רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין. בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין למה לימא לא ניחא לי ליתסר בקרובותיה. והא הכא דהוא אומר לא קדשתיך וכל זמן שלא נתן גט מותר בקרובותיה. אף על פי שהיא אומרת קדשתני ומבקשים ממנו ליתן גט והכל יודעין שאינו אלא לספיקא ופטור מליתן כתובה. אפילו הכי כל שנתן גט הוא אסור בקרובותיה." הרשב"א דן בעם הארץ ששידך ביתו והתבטלו השידוכין, וכדי שלא יצא קול על בתו שהיא מקודשת, נתן לה המשודך גט. אף העדים העידו שלא היה קול קידושין, והגט ניתן רק מפני החשש. הכריע הרשב"א שגט זה פוסל לכהונה משני נימוקים: האחד, שמא באמת קידש. השני, מחשש שמא יש מי ששמע שניתן גט, אך לא שמע שלא היו קידושין. (כלל לה סימן יד) מצינו שהזכיר את הנימוק השני לגבי מחזיר גרושתו, כאשר לא היה צורך במתן הגט מעיקר הדין, וז"ל: תשובה מילתא דפשיטא שהיא אסורה. דלית דין צריך בשש כי היודע שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרוחא דמילתא, וכי תימא יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגטה ולא שמע בהכרזה, כדאמרינן בחליצה (יבמות לו) איכא דידע בחליצה ולא ידע בהכרזה. נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל." מכל מקום, נמצאנו למדים מדברי הרשב"א, כי גם גט שניתן בשל חשש בעלמא פוסל משום ריח הגט. והנה לכאורה מצינו סתירה ליסוד זה מדברי בתשובה אחרת (ח"ד סימן שד), שנשאל באשר לצורך בג' חודשי הבחנה, כאשר הגט ניתן ללא צורך, וז"ל: תשובה: רואה אני בנדון שלפנינו כדברי המתירין שאין זו צריכה להמתין, דלא נכנסה זו בכלל גזירותיו של ר' מאיר. לפי שאישה זו ודאי אין חוששין לקידושיה כלל ולא היתה צריכה גט כלל ומחמת כל הטענות הקודמות. ולא עוד אלא קלא דמתחזק בבי דינא חיישינן לה אי הוי בתר אירוסין לא חיישינן לה, כדאסיקנא בשלהי פרק המגרש (דף פט:). ואין זה גט מאישה אלא מאיש אחר ומותרת לכהן ולקרוביו. וכדאמרינן ואישה גרושה מאישה ולא מאיש אחר. אלמא אף על פי שקבלה גט ליכא משום הרואים דכלל זה עולה בידינו שכל גט שאינו גט כלל הרי הוא כמי שאינו ואפילו נתגרשה מאישה בגט שאין לו תורת גט אינה כגרושה לאסור לכהונה . כארבעת גיטין שבפ' כל הגט (דף כה) דר"י אמר אפי' אחרון אינו פוסל [...] ואם נפשך לומר והלא שנינו בפרק האומר (דף סה) האומרת קדשתני, והוא אומר לא קדשתיך. איתמר אמר רב כופין, ואמרינן אהייא, אילימא אסיפא וכו', כופין אמאי, לימא לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. ואם איתא היכי מתסר הוא בקרובותיה והלא הוא עומד וצווח שאינו אישה והיא אינה אשתו [...] לא היא, דשאני התם דכיון שהיא אומרת שנתקדשה לו ונאסרו עליו קרובותיה ואפשר שהוא כדבריה שנתקדשה לו בפני שנים והלכו להם למ"ה כל שהגט ניתן לה ממנו הרי הוא בספק גט. ולפיכך נאסר בקרובותיה ואפי' עומד וצווח. וכ"ש אם יהיו ב"ד רואין לכוף אותו ליתן לה גט. וכ"ש היא שצריכה להמתין שלשה חדשים. דלפי דבריה ארוסתו היתה. אבל זו שאנו רואין ודנין קדושין אלו שאינם קדושין ומצד עצמם אנו מבטלין אותם אין זה גט של כלום. ועוד ראיה מההיא דהאישה רבה (דף צב) דקא מייתי נמי מר. דהתם תנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ואף על פי שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה ומשום דנתגלה שהקדושין אינם קדושים והוי גט מאיש שאינו אישה. וכדתנן התם זו מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה ואישה גרושה מאישה, ולא מאיש שאינו אישה. אלמא כל שנתגלה שאין הקדושין קדושין אין לו תורת גט ולא חיישינן לרואים שמא יאמרו ראינו גרושה נשאת לכהן. אלא כל שאין הגט גט שמצריכים אותו ב"ד אינו גט ואין חוששין לו. שאילו הצריכוהו ב"ד בזה ודאי חוששין ופסלה מן הכהונה." (שם, סק"ב) כתב דתשובה זו של הרשב"א היא ממש היפך התשובה שהביא הרמ"א בשמו, וכתב דיש לחלק. "ואפשר בתשו' סי' תק"ן שאני דאע"ג ע"פ הדין לא היה צריך לגרש וגירש מעצמו אמרינן שמא אמת הדבר דקידש, משא"כ בתשובות שהביא הב"י לא היה שם אלא ב' עדים וא' מת (לכאו' צ"ל: מכחיש) א"כ תו ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל." דהיינו, בסימן תק"ן העובדה שגירש מעצמו, מעלה חשש שבאמת היו קידושין, ולכן נאסרה לכהונה. משא"כ בסימן ש"ד, שלא נתן גט מעצמו אלא הצריכוהו לתת גט לרווחא דמילתא, אף שלא היה כל חשש, שהרי העד הכחיש, לכן אין זה גט כלל וכלל, ואין צורך בג' חודשי הבחנה. אמנם מלשון הרמ"א נראה שלא סבר כחילוק זה, שהרי כתב במפורש דאף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה. מכל מקום, לאור דברי הב"ש, אפשר שכאשר ביה"ד מסדר גט לאחר נישואין אזרחיים, אין האישה נאסרת לכהונה, מפני שהדבר נעשה לרווחא דמילתא, ואין חשש שקידשה כדמו"י, ובפרט בעוברי עבירה שאין לומר בהם חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואפשר שגם לדברי הרמ"א לא נאסרה בכהונה, שהרי הרמ"א עסק בנתגרשה בשל העובדה שהיה קול קידושין, ונישואין אזרחיים אין להחשיבם בד"כ כקול קידושין, וצ"ע. במשפטיך ליעקב (ח"ו, עמ' נ) הסתפק בזה לאור דברי הב"ש, וז"ל: "לפי חילוקו של הב"ש יש לומר דדוקא כשאנו חוששים למציאות או להלכה שיש כאן קידושין, ומכח זה הצרכנו גט או שנתן מעצמו, פסלה מכהונה [...] ואם כן למאי דקיי"ל דבקשר אזרחי צריכה גט מחמת חומרת אשת איש, לכאורה הרי מחמת ההלכה אנו חוששים שיש כאן קידושין, וא"כ לכאורה הגט פסלה מכהונה, או י"ל דלמעשה אין חוששים לקידושין, והראיה שכשאי אפשר להשיג גט מתירים ללא גט [...] וממילא הגט לא פוסל לכהונה, כיון שאין כאן חשש למציאות של קידושין כדברי המקדש בתשו' הרשב"א, דהמציאות ברורה לנו, אלא אנו מחמת חומרת איסור אשת איש מצריכים גט, וצ"ע." ומעיקרא היה מקום לחלק בין שתי התשובות, שהאחת עוסקת בריח הגט לכהונה, שבזה יש להחמיר, ואילו השניה עוסקת באיסור הבחנה, דקיל טפי. אלא שלפי הרמב"ם הסובר שאף האיסור לכהונה הוא רק מדרבנן, לכאורה אין לחלק בכך, וכ"כ במשפטיך ליעקב (שם). יתירה מכך, מוכח מדברי הרשב"א שלא כתב כן רק לענין הבחנה, אלא אף לענין שיאסר בקרובותיה, וכ"כ (ח"ו, אה"ע א). ממילא נראה שהוא הדין אף לעניין איסור ריח הגט לכהונה. ובענין הנותן גט שאינו מחויב בו מעיקר הדין, אם נאסר בקרובותיה, עיין עוד (קידושין סה, ע"א), (פ"ט מאישות הט"ז) ובנו"כ, (שם). ועיין עוד בתשובת (אה"ע ח"ב, לג) שדן באישה שנתגרשה בגט פיטורין מאדם שחיה עמו בלי חופה וקידושין, ורצתה להינשא לאחד שבא עליה בזמן שהיתה מיוחדת לראשון, אם שייך בזה כשם שאסורה לבעל כך לבועל. ועיין בתשובת (שם), שנדונו היה בבני זוג שנישאו אזרחית וחיו יחדיו במשך שנים רבות, והתגרשו בגט פיטורין, והאישה נישאה לאחר והתגרשה ממנו כעבור זמן קצר, וביקשה לחזור למי שהיתה נשואה לו אזרחית. ועמד אף הוא על הסתירה בדברי הרשב"א, והביא שכתב שדווקא בקלא דלא פסיק ורגלים לדבר שהקול אמת, וגם היא אינה מכחשת הכל, בזה הוא דס"ל לרשב"א שהגט פוסלה מהכהונה, משא"כ במכחשת הקול ואין עדים. ובשו"ת (סימן כג) כתב שכל אחד ואחד מטעמי הרשב"א יש בו כדי לפוטרה מהגט [דהיינו שלא אמר מקודשת , והויין ידים שאינן מוכיחות וכו'], ובשו"ת כתב דשאני נידון הרשב"א שיש בו כמה ריעותי בקידושין. עיי"ש. ולענין הלכה חזינן שלמרות שהבית יוסף הביא את תשובת הרשב"א שהחמיר לאוסרה לכהונה בגירשה מחמת קול קידושין, מכל מקום לא העלה את הדברים על שולחנו, ומשמע שלא ס"ל להחמיר בזה, וז"ל שו"ת (שם), שהסיק להלכה בנדון דידיה לגבי מחזיר גרושתו מנישואין אזרחיים: ועיין היטב בתשובת (ח"א, אה"ע, סימן ב). מכל מקום, בנדון דידן בו עובר לסידור הגט, לא העלו בני הזוג כל טענה שיש בה כדי להפקיע נישואיהם בשל מקח טעות, ברור שסידור הגט היה נצרך מעיקר הדין, ואין אפשרות להתיר למבקשת להינשא לכהן, גם בגלל עצם סידור הגט. הלום מצאתי בשו"ת הרב הראשי לגר"מ אליהו זצ"ל (עמ' 189), שנשאל לגבי אישה שנתגרשה מבעל שהיה עושה מעשי טירוף, ואחר כך נישאה לכהן, וטענה שקידושיה הראשונים בטעות יסודם, והעלה שמאחר שהיו קידושין גמורין וחיו חמש שנים יחדיו, ונולד להם בן, אזי אף שאם ביה"ד היה פוסק שהיו אלו קידושי טעות וא"צ גט, הרי שהיתה מותרת לכהן, אך מאחר שפסק שצריכה גט ונעשה גט, ואין אנו יודעים אם נעשה מחומרא או מדינא, ואף אם נאמר שנעשה מחומרא, כבר כתב הרשב"א שיאמרו שבית דין בירר שהקידושין לאו טעות הם, לפיכך לא היה מקום להתירה לכהן, והבן הוא חלל, וחייב לגרשה מיד, עיי"ש. ועיין גם בפס"ד של ביה"ד הגדול (תיק 973667) במ"ש הרה"ר הגר"ד לאו שליט"א בנדון של טענת מקח טעות וסידור גט לאחר נישואין אזרחיים, ודוק לדידן. סיכום ומסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשת לכהן מהטעמים הבאים: לא ניתן לבטל את נישואיה הקודמים בטענת מקח טעות, הן בשל העובדה שמהמסמכים הרפואיים המצויים בידינו לא ניתן להוכיח את טענותיה שלבעל אין גבורת אנשים, הן בשל העובדה שמהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיות בתפקודו של הבעל בתחום הנ"ל. בנוסף, גם אם טענותיה נכונות, עדין לא ניתן להפקיע את הנישואין בטענה זו, מפני שפעמים רבות יש לכך פתרון רפואי. כמו כן, יתכן שהאישה סברה וקיבלה, דבר המקבל חיזוק מהעובדה שהאישה המשיכה לחיות עם הבעל במשך כמה חודשים, ואף פתחה תיק שלום בית. ככלל, הפקעת קידושין הינה דבר מורכב וחמור, ובתי הדין עושים בכך שימוש במשורה, בדרך כלל רק בתיקי ממזרות ובמקרי עגינות קשה, גם זאת, רק לאחר שהובררו הדברים למעלה מכל ספק. עם כל ההבנה למצוקתה של המבקשת, הדברים אינם נוגעים למקרה שלנו בו אין מדובר בהתרת ממזרות או בתיק עגינות, אלא במבקשת שלאחר שהתגרשה, חולקת חיים משותפים עם כהן, ופונה אל ביה"ד כדי להכשיר זאת ולהתיר לה להינשא עמו כדמו"י. בנוסף לאמור, יש לומר כי עצם מתן הגט יש בו כדי לאוסרה לכהן, מחמת ריח הגט הפוסל בכהונה. ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים. ניתן ביום י"ט בכסלו התשע"ט (27.11.2018). הרב אברהם צבי גאופטמן