תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 44.

הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה, אִם הָיָה חוֹלֵץ — חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה, וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם — מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה. גְּמָ׳ אַרְבָּעָה אַחִין סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: אַרְבָּעָה מֵאַחִין. הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְשָׁבְקִי לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: ״וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ״ — הֵן וְלֹא שְׁלוּחָן. ״וְדִבְּרוּ אֵלָיו״ — מְלַמֵּד שֶׁמַּשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הוֹגֶנֶת לוֹ. שֶׁאִם הָיָה הוּא יֶלֶד וְהִיא זְקֵנָה, הוּא זָקֵן וְהִיא יַלְדָּה, אוֹמְרִין לוֹ: מָה לְךָ אֵצֶל יַלְדָּה, מָה לְךָ אֵצֶל זְקֵנָה? כְּלָךְ אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךָ, וְאַל תָּשִׂים קְטָטָה בְּבֵיתֶךָ. לָא צְרִיכָא, דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי! עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן: אַרְבַּע — אִין, טְפֵי — לָא, כִּי הֵיכִי דְּנִמְטְיֵיהּ עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי וְכוּ׳. וּנְיַיבֵּם לְתַרְוַיְיהוּ! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו״, בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה, וְאֵין בּוֹנֵה שְׁנֵי בָתִּים. וְנַחְלוֹץ לְתַרְוַיְיהוּ?! אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר קְרָא: ״בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל״, בַּיִת אֶחָד הוּא חוֹלֵץ, וְאֵין חוֹלֵץ שְׁנֵי בָתִּים. וּנְיַיבֵּם לַחֲדָא וְנַחְלוֹץ לַחֲדָא! אָמַר קְרָא: ״אִם לֹא יַחְפּוֹץ״, הָא חָפֵץ — יְיַבֵּם. כׇּל הָעוֹלֶה לְיִבּוּם — עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, כֹּל שֶׁאֵין עוֹלֶה לְיִיבּוּם — אֵין עוֹלֶה לַחֲלִיצָה. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בַּיִת מִקְצָתוֹ בָּנוּי וּמִקְצָתוֹ חָלוּץ. וְיֹאמְרוּ! אִי דִּמְיַיבֵּם וַהֲדַר חָלֵיץ — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא, [דִּלְמָא] חָלֵיץ וַהֲדַר מְיַיבֵּם, וְקָם לֵיהּ בְּ״לֹא יִבְנֶה״. וְאֵימָא: כִּי אִיכָּא חֲדָא — תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם, כִּי אִיכָּא תַּרְתֵּי — לֹא תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם! אִם כֵּן, צָרַת עֶרְוָה דְּאָסַר רַחֲמָנָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא תַּרְתֵּי בְּעָלְמָא אָמְרַתְּ לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ — צָרַת עֶרְוָה מִיבַּעְיָא? אַלְּמָה לָא? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עֶרְוָה אַבָּרַאי קָיְימָא, וְתִתְיַיבֵּם צָרָתַהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲסִירָא. אֶלָּא: ״יְבִמְתּוֹ״ ״יְבִמְתּוֹ״ — רִיבָּה. הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, כָּאן שָׁנָה רַבִּי: לֹא יִשְׁפּוֹךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ, וַאֲחֵרִים צְרִיכִים לָהֶם. מַתְנִי׳ הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ — יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ — שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר. גְּמָ׳ וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא הַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ הַוָּלָד מַמְזֵר? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּאן שָׁנָה רַבִּי: אֲחוֹת גְּרוּשָׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֲחוֹת חֲלוּצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים! תְּנִי: קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אַיְירִי בָּהּ — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״וּמוֹדִים״. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אַיְירִי בַּהּ, מַאי ״וּמוֹדִים״? וְדִלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּיֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת. הָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן: אֵיזֶהוּ מַמְזֵר — כׇּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּ״לֹא יָבֹא״ — דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. וְדִלְמָא קָסָתֵים לַן תַּנָּא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי. אִם כֵּן, לִיתְנֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת, קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ לְמָה לִי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אַיְירִי בַּהּ. [וְדִלְמָא] לְעוֹלָם לָא אַיְירִי בַּהּ, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְנוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ וּקְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ — תָּנֵי נָמֵי קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ. אֶלָּא: קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא הָוֵי מַמְזֵר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר קְרָא: ״בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל״, הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״בֵּיתוֹ״. אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: הַכֹּל מוֹדִים בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ,