פתחי תשובה על חושן משפט 424
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אפילו הוא שוגג. כתב בדגמ"ר וז"ל פירוש שלא ידע שהיום שבת או לא ידע שמלאכה זו אסורה בשבת אבל אם חבל במתעסק שלא במתכוין בלל זה לא מקרי חיוב לענין שבת כלל דמלאנת מחשבת בעינן ועוד דמקלקל הוא וכאן לא שייך דמתקן אצל יתרו עסמ"ע סק"ב שהרי זה לא נתכוין לחבול כלל ולא עשה נ"ר ליצרו וממילא יש כאן חיוב תשלומין דלענין תשלומין אדם מועט לעולם כנלע"ד ואפילו מאן דס"ל בש"ס הקדום דאפילו לא נתכוין לאשה פטור מודה כאן בחובל בשבת ועיין בב"ק דף ל"ה בתוס' ד"ה מתני' בשוגג מה שהשיגו על רש"י עכ"ל:
וחבלו בו אחרים פטורים. עסמ"ע סק"ו עד וכ' הב"י דנ"ל דהכל מודים בזה כו'. ועיין בשו"ת ח"צ דפוס לבוב בליקוטים שבסוף הספר סימן ל"ח מ"ש בזה:
דוקא בסמוכה. עבה"ט שכ' נראה דאם אינה סמוכה על שלחנו אפי' אביה רוצה כו' ועיין בחידושי אא"ז פמ"א למסכת ב"ק דף פ"ז ע"ב שתמה על הסמ"ע בזה והניח בצ"ע ע"ש:
החובל בבניו כו'. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן ק"מ אודות מלמד שכעס על תלמידו והכה אותו בשביל למודו עד שחבל בו אם חייב בד' דברים או פטור. והשיב נראה פשוט דפטור מכולם כדאיתא במסכת מכות מה חטיבת עצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד וא"ל דהיינו דפטור מגלות מגזה"כ אבל חייב בד' דברים זה אינו דהא מבואר שם בגמרא דאלו פטורים משום דמצוה קעביד א"כ מה"ט יש לפטור מכולם כדאמרינן גבי רץ בע"ש בה"ש ועוד דהא הני תלתא מדמה הש"ס להדדי ובשליח ב"ד פטור אפי' אם הזיקו כמבואר בב"י ס"ס ח' ובהגהת ש"ע שם בלי חולק כו' וכן מבואר בת"ה סי' רי"ח (הובא לעיל סי' תכ"א סי"ג בהגה) דלאו דוקא בנו ותלמידו אלא אפילו לכל אדם שכפוף תחת ידו ראוי להכותו להפרישו מן העבירה כו' וכ"ש בשביל ביטול תורה אע"ג דקיי"ל דיש להכותו בערקתא דמסאני ולא באכזריות (כדאיתא בש"ע יו"ד סי' רמ"ה ס"י) מ"מ דיעבד אין לקנסו בשביל כך ואף דבתשובת הראנ"ח ח"א סי' קי"א כתב דבשליח ב"ד שהכה מפני כעס וחימה חייב (הביאו הכנה"ג לעיל סי' ח) מ"מ בח"ח דאורייתא מרתחא ליה בפרט שהוא צער גדול כשלומד עם התלמיד ואינו משים לב על למודו יש לפוטרו מכל אבל מ"מ כדי שלא יהא רגיל לעשות כן ולמגדר מלתא פסקתי שישלם שכר הרופא עכ"ד ע"ש. ולדבריו צ"ל דאלו הדינים שבסעיף זה בחובל בבניו מיירי שלא הכהו לייסרו אולם בתשובת קרית חנה סימן כ"ב לא כ' כן (הבאתיו בקצרה בפ"ת ליו"ד סי' רמ"ה שם) אלא דהכא מיירי אפילו במכהו ליסרו ומה דאמרו יצא. האב המכה את בנו כו' הוא רק דפטור מגלות משא"כ לענין ד' דברים דאתרבו שוגג כמזיד כו' והאריך בזה ע"ש וצ"ע: