חיוב בכתובה

לפנינו תביעת כתובה של האשה (להלן התובעת) מבעלה לשעבר להלן (הנתבע). סך הכתובה חמשה מליון ומאתים אלף שקלים ישנים והתובעת דורשת לחייב את הנתבע בסך מאה עשרים אלף ₪. להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין: א. בתאריך ד' כסלו תשד"מ 09.11.1984 נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י, ולהם בת משותפת בגירה. ב. לתובעת אלו הם נישואים שניים, לנתבע נישואין ראשונים. ג. לתובעת ילדים מנישואיה הראשונים והיא בוגרת מהנתבע בתשע שנים. ד. בתאריך ו' תמוז תשס"ט פתח הנתבע לראשונה תיק תביעה לגירושין. ה. בתאריך ה' כסלו תש"ע פתחה התובעת תיק תביעה לשלום בית לחילופין גירושין בכפוף לחיוב הנתבע לשלם לה את כתובתה. ו. בתאריך י"א תמוז תש"ע 23.06.2011 התגרשו הצדדים בהתאם להסכמתם, לפיה בית הדין ידון בתביעת הכתובה לאחר סידור הגט ולאחר שתתקבל הכרעת בית המשפט בעניינים הרכושיים (ראה החלטת בית הדין מיום כ"ה אייר תש"ע 09.05.2011) ז. בין הצדדים התגלעו חילוקי דיעות בטענת הנתבע לפיה האשה בגדה בו. ח. בבית המשפט התנהלו דיונים בתביעת התובעת לחלוקת הרכוש הכולל שתי דירות הרשומות על שני הצדדים, תכולת הדירה ויחידת נופש. ט. בית המשפט הכריע, שהדירה הקטנה שערכה נאמד בסך 280000 ₪, תיוותר לנתבע והתובעת תוותר על חלקה בדירה זו, והדירה הגדולה שערכה נאמד בשווי של 730000 ₪ תיוותר לתובעת והנתבע יוותר על חלקו בדירה זו תמורת תשלום של 225000 ₪ שהתובעת תשלם לנתבע (מחצית מההפרש של שווי הדירות) בקיזוז סך מזונות שחוייב הנתבע, והסמיכה את ב"כ הצדדים לפעול בהתאם. י. בתאריך י"א תמוז תש"ע 23.06.2011 החליט בית הדין שמהכספים המגיעים לנתבע יעוקל סכום של 75000 ₪ להבטחת תביעת הכתובה. יא. בתאריך ג' מרחשוון תשע"א 11.10.2011 התקיים דיון להוכחות טענת הנתבע. התובעת נחקרה ע"י ב"כ הנתבע שהכחישה בכל תוקף את האשמות הנתבע. ב"כ הנתבע הציע שהתובעת תיבדק לאמינות גירסתה על חשבות הנתבע. הצדדים הסכימו והתובעת התחייבה בקניין בפני בית הדין לקבל על עצמה כל פסק דין שיינתן בתביעתה בהתאם לשיקול דעתו עם קבלת תוצאות הבדיקה. בית הדין קבע את השאלות שהתובעת תיבדק בשיתוף עם הצדדים וב"כ. יב. התובעת נבדקה במכון פוליגרף י. הורביץ לשאלות: א. במהלך שלוש השנים שקדמו לגירושין, האם לנת בחדר אחד עם גבר זר? ב. במהלך שלוש השנים שקדמו לגט האם קיימת יחסי אישות עם גבר זר? התובעת השיבה בשלילה ובחוות הדעת נאמר כי הנבדקת נמצאת דוברת אמת. יג. בתאריך כ"ה שבט תשע"א 30.01.2011 התקיים דיון נוסף להוכחות, הוזמנו שלוש עדות מטעם הנתבע, אחת הופיעה, אולם מעדותה עולה כי אין בה ממש. עדה נוספת שלחה מכתב לבית הדין ובו בקשה שלא להופיע, בטענה שהנתבע הציע לה שוחד, ובית הדין נעתר לבקשתה, עדה נוספת לא הופיעה בגלל סכסוך שיש לה עם התובעת שתבעה אותה בבית משפט. הנתבע וב"כ בקשו לזמן את העדה שלא הופיעה, התובעת וב"כ התנגדו. הצדדים וב"כ נתבקשו ע"י בית הדין שימציאו לבית הדין סיכומים ובו התייחסותם לנושא הרכושי בצירוף אסמכתאות. יד. בדיונים שהתקיימו בבית הדין התובעת התפרצה כלפי הנתבע וב"כ לא פעם ואף הוצאה מהאולם לאחר שהותרתה על כך. ע"כ תקציר עובדתי. להלן טיעוני הנתבע וב"כ המרכזיים כפי שעולה מהסיכומים והחומר שבתיק: א. התובעת קיבלה מהנתבע סך מאתים אלף ₪ במסגרת החלטת בית המשפט. לדבריו, הנתבע הביא קונה לדירה שהציע לרכוש את הדירה במאתים אלף ₪ יותר מהסכום שהעריך השמאי, אלא שבית המשפט לא קיבל זאת, הוגשו ערעורים על החלטה זו שנדחו. בסכום זה מבקש הוא לראות את התשלום של הכתובה אם בכלל מגיע לה. ב. הצדדים רכשו דירה קטנה בת שני חדרים בעיקר מכספים שפדה הנתבע מזכויות פנסיוניות שקיבל. ג. הנתבעת לא היתה מעוניינת בנתבע, הביעה סלידה ושנאה כלפיו שגם בית הדין ראה במהלך הדיונים, פתחה תיק תביעה לגירושין והנתבע הסכים להתגרש,ובנסיבות הללו לא מגיע לה כתובה. ד. יועצת הנישואין של בית הדין המליצה לצדדים להתגרש. ה. התובעת אמרה לנתבע שקיימה יחסי אישות עם גברים זרים והיא אינה צריכה אותו. אמנם בדיקת הפוליגרף מראה לא כך, אולם התנהגותה מעוררת חשד רב. ו. התובעת שיקרה בבית המשפט בעניין השתכרותה, וגם לבית הדין היא משקרת. ז. הנתבע ללא זכויות פנסיה וזכויות סוציאליות ונותר עם הדירה הקטנה ללא תכולה. ח. התובעת משתכרת כארבעת אלפים ₪ לחודש. להלן עמדת ותגובת התובעת וב"כ: א. הנתבע מטעה את בית הדין. התובעת לא קיבלה מאתים אלף ש"ח כתוצאה מפסיקת בית המשפט, אלא מאה אלף ₪ שהוא מחצית ממאתים אלף ₪ שטוען הנתבע לשיטתו. וגם בזה יש לקחת בחשבון שהדירה שקיבל הנתבע שווה יותר ממה שהעריך השמאי. החלטות בית המשפט נומקו והערעורים שעתר הנתבע על החלטה זו נדחו. ב. הדירה הקטנה לא נרכשה מכספים להם טוען הנתבע אלא מכספים משותפים. הנתבע לא כלל את גירסתו. בכתב הגנה מיום 04.08.09 כתבה התובעת כי הדירה נרכשה בעיקר ממכירת דירה שהיתה לצדדים לכך נוספו כספי הפנסיה של הנתבע שהיוו חלק זעום מעלות הנכס.(ראה סעיף 13)הדירה הראשונה נרשה מכספי התובעת, הנתבע אף הכיר בכך וחתם על תצהיר בו הוא מתחייב להשיב לתובעת סכום של עשרים ותשעה אלף דולר במידה ויתגרשו או ייפרדו או תימכר הדירה, התצהיר לא זכה ליחס בפסיקת בית המשפט וחישבו כבר איזון, וגם הנתבע לא התייחס לכך בסיכומיו. (מצרף תצהיר) ג. בחודש מרץ 2009 עזב הנתבע את הבית לטובת אשה אחרת, למרות שהנתבעת כיבדה אותו במשך למעלה מעשרים שנות נישואיהם. ד. התובעת דרשה שלום בית, והנתבע הוא זה שפתח תיק תביעה לגירושין והתובעת הסכימה לכך כאשר ראתה שאין ברירה והתנתה זאת בקבלת זכותה לכתובה. (מצרף פסקי דין שהאשה לא מפסידה זכותה לכתובה במקרה זה) ה. התובעת מכחישה בכל תוקף את טענת הנתבע לבגידה, מבקשת לראות לתוצאות בדיקת הפוליגרף החיובית מצידה הוכחה לאמינות גירסתה. ו. הנתבע לא הצליח להוכיח גירסתו בבית הדין, וגם העדה שהופיעה והעידה דחתה טענה זו. ז. הנתבע לא הוכיח כל עילה הלכתית לביסוס טענתו ויש לדחות את טיעוניו ולחייבו בכתובה. ח. התובעת עזרה רבות בכלכלת הבית לאחר שהכנסת הנתבע הייתה זעומה. ט. הנתבע עובד במשרה מלאה ב[...] השייך ל[...] ומסוגל לעמוד בתשלום. עד כאן תקציר טיעוני ועמדות הצדדים וב"כ. לדעתי, אין בכל המלל של הנתבע וכן העדות של העדה מטעמו שהופיעה בבית הדין, לאשש את הטיעון שהעלה בדבר בגידת התובעת. אדרבה, תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לבקשת הנתבע וב"כ, ולאחר שהתובעת קיבלה על עצמה בקניין גמור את החלטת בית הדין בהתאם לתוצאות שיתקבלו מהווה הוכחה ולכל הפחות רגליים לדבר שאין אמת בטיעוניו. גם הטיעון שהעלה בעניין שווי הדירה שנקבע בפסיקת בית המשפט בניגוד להצעה שהביא הנתבע ובכך הרויחה התובעת מאתים אלף ₪, אינו נכון כלל, ובצדק העיר לו ב"כ התובעת שיש לקחת בחשבון רק מחצית מהסכום וגם להתחשב שגם שווי הדירה הקטנה שווה יותר. עם זאת, מאחר ויתכן ששווי הדירה הקטנה שנותרה ברשות הנתבע, לא שווה בהרבה יותר ביחס לשווי של הדירה הגדולה שנותרה ברשות התובעת, ויתכן בכלל שלא שווה יותר ממה שהעריך השמאי, יש לקחת בחשבון סכום מסוים בשיקול הדעת שהתובעת קיבלה יותר. הטענה הנוספת שהעלה הנתבע שהתובעת גירשה אותו מהבית ופתחה תיק תביעה לגירושין כך שנאלץ להסכים להתגרש, מלבד היותו מוכחש ע"י התובעת הטוענת שהנתבע נטש את הבית לטובת אשה אחרת, אינו נכון עובדתית, שכן הנתבע הוא זה שפתח לראשונה תיק תביעה לגירושין, התובעת כל העת דרשה שלום בית ורק כאשר הנסיון לשלום בית כשל הסכימה להתגרש. הנימוק ההלכתי שיש לתת עליו את הדעת הינו סכום הכתובה שכאמור נקוב בשקלים ישנים וכידוע נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש לזה דין של נפסל המטבע או נפחת וגם בדין נפחת המטבע רבים מהפוסקים הסבורים שלא מצמידים את הסכום כלל. שאלה זו העסיקה רבים מהפוסקים והדיינים בימינו, אף אני כתבתי מספר פסקי דין שלא פורסמו בנושא,ולאחר שסיכמתי ארבע שיטות בשאלה זו, הבעתי עמדה ובה אני מאמץ את תקנת הראנ"ח לפשרה וכפי שציינתי שזו לדעתי הדרך הראויה בימינו בה הצדדים אינם מודעים להתחייבות של הכתובה ויש צדדים הלכתיים לכאן ולכאן שלא הוכרעו. וראה עוד סיכום נפלא של השיטות השונות בקונטרס משפט הכתובה לגר"ש שפירא שליט"א אב"ד נתניה פורסם בספר שורת הדין כרך י"ב מעמוד קצ"ג והלאה שהרחיב כידו הטובה ומסקנתו שאין להצמיד. וראה עוד מאמר של הגר"י גולדברג שליט"א אב"ד ירושלים בספר שורת הדין כרך י"ד עמוד ק"מ והלאה שהביא את הפוסקים הסוברים שיש לפשר (צויינו בפסקי הדין שכתבתי) ויצא נגד המנהג שהתפשט בבית הדין לפשר ללא שיעשו תקנה שכזו או שיסכמו לכך הצדדים. ובאמת שיש להשיב על חלק מדבריו וכמו שהעיר לו הגר"א שנפלד שליט"א אב"ד ירושלים (ראה שם הערת העורך) אסתפק בצירוף פסק דין שכתבתי בעניין, מאחר ואין זה רלוונטי למקרה דנן בו הצדדים הסכימו שבית הדין יקבע עמדתו בתביעה זו בהתאם לשיקול דעתו לאחר שתתקבל תוצאת בדיקת הפוליגרף, כך שבמקרה דנן נראה לי צורך לפשר ולהתחשב במסגרת השיקולים של בית הדין גם בטענת הנתבע, שהתובעת קיבלה את הדירה הגדולה בשווי הפחות מערכה האמיתי, וכן במכלול הנסיבות שהביאו את הנתבע לתבוע גירושין שיתכן ונבעו גם מהתנהגותה של התובעת כפי שבית הדין חזה במו עיניו במהלך הדיונים. מכלול הנסיבות העובדתיות והצורך לפשר בכתובה זו הנקובה בשקלים ישנים מביאים אותי למסקנה שיש לחייב את הנתבע בסך ששים אלף ₪ שיקוזזו מהסכום המעוקל ע"י בית הדין שהתובעת צריכה לשלם לו על פי פסיקת בית המשפט. לאור האמור יש לדעתי לפסוק באם יסכימו עמי עמיתיי כדלהלן: א. אין בסיס עובדתי והלכתי להפסיד את התובעת מתביעתה. ב. הנתבע בחזקת חיוב כתובה ותוספת. ג. על הנתבע לשלם לתובעת סך ששים אלף ₪ כפשרה בהתאם לשיקול דעת בית הדין. ד. סכום זה יקוזז מהכספים המגיעים לו מהתובעת על פי פסיקת בית המשפט בעניין הדירות. ה. יבוטל העיקול על יתרת הכסף שעוקל ע"י בית הדין בסך 15000 ₪. הרב מימון נהרי - אב"ד מסכים למסקנות ידידי אב"ד שליט"א שעל הנתבע לשלם לתובעת את הסכום האמור בגין פיצוי בלבד. בפרט לאור תוצאות הפוליגרף . הרב אברהם מייזלס – דיין לאור נימוקי אב"ד פוסק בית הדין כדלהלן: א. אין בסיס עובדתי והלכתי להפסיד את התובעת מתביעתה. ב. הנתבע בחזקת חיוב כתובה ותוספת. ג. על הנתבע לשלם לתובעת סך ששים אלף ₪ כפשרה בהתאם לשיקול דעת בית הדין. ד. סכום זה יקוזז מהכספים המגיעים לו מהתובעת על פי פסיקת בית המשפט בעניין הדירות. ה. יבוטל העיקול על יתרת הכסף שעוקל על ידי בית הדין בסך 15000 ₪. ניתן ביום ט"ו באייר התשע"א (19/05/2011) הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה - דיין הרב אברהם מייזלס - דיין