הזכות להתנגד לסמכות התלויה בהסכמה ללא תלות במניעי ההתנגדות

לפניי בקשת רשות ערעור שעניינה החלטת בית הדין הרבני האזורי ירושלים כי הסמכות בסוגיית מזונות הילדים (או למצער כלשון החלטתו של בית הדין בסוגיית המזונות הזמניים) היא של בית הדין. לטענת המבקש ענייני המזונות לא נכרכו בתביעת הגירושין ואף לא הייתה הסכמה לדון בהם בבית הדין ומשכך לא קנה בית הדין את הסמכות לדון בהם – לא במזונות עצמם ואף לא בסוגיית 'השבת המזונות'. המשיבהמבקשת לדחות את הבקשה תוך שהיאמעלה טיעונים שונים בנוגע להתנהלותו של המבקש כלפי ילדיו ולתוםליבו – טיעונים שאף אם נקבלםכצורתם,ככתבם וכלשונםאין בהם כדי להקים סמכות. וראוי לעמוד כאן עלנקודה שאולי נתעלמה מהמשיבה: חוסר תוםלב וכנות עשויים לשלול סמכות(בהקשר של כריכה ומבחנה המשולש), אין הם יכולים להקים סמכות יש מאין. לאמור:אפשר שהתנגדותו של המבקש לסמכותבית הדיןנובעת ממניעים פסולים, מרוע לב, מהתאכזרותכלפי ילדיוומרצון 'לטרטר'את המשיבה, כטענתה,אך אם לא נכרכו המזונותבתביעת הגירושיןואף הסכמה לדון בהם בבית הדין לא הייתה– ויהיה הטעם לאיההסכמה אשר יהיה –לא קנה בית הדין את הסמכות לדון בהם. כך גם לענייןטענה נוספתשמעלה המשיבהכי היה ברור מראש לשני הצדדים,המשתייכים למגזר החרדיחסידי, כי ידונובכל ענייניהםבבית הדין הרבני. ראשית דברטעונהטענה זוהוכחה: לשון הסכם הגירושין שבין הצדדים אינה תומכת בה,ולצערנו גם למדנו מן הניסיון כי אי אפשר לקבוע מסמרות בכלל כי המשתייכים למגזר דתי או חרדי זה או אחר מבכרים תמיד לדון בבית הדין הרבני או בדין תורה בכלל. אולםאף אם נניח כי כךהיה ברור לצדדים –אין כאן הסכמה מפורשת ואף לא הסכמה מכללאלסמכות בית הדין,רצונותומחשבות הלב אינם עולים די הסכמה במובנה המשפטיואף לא בזה ההלכתי (אם כי לענייננו השאלה היא משפטית ולא הלכתית). אף זו טענה שעשויה להיות בעלת משמעות מסוימת, ומסוימת בלבד, בשאלת תוםהלב, אך אין בה כדי להקים סמכות. עם זאתהמשיבה מעלה גם טיעון שלפיו מדברים מסוימים של המבקש בבית דין קמא השתמעה הסכמהלדון במזונות בבית הדין –טיעון שאם יתקבל עשוי להקים את הסמכות,ולחילופיןעשוילהקיםלפחותאת הטענה כי המבקשלא העלה את טענת הסמכות בהזדמנות הראשונה ולפיכךמושתק הוא מלהעלותה, ובעניין זה בלבד – נאמר כאן – עשויה להיות משמעות גם לשאלת תום הלב של המבקש שאותו מבקשת המשיבה ללמוד מהתנהלויות אחרות שלו. טיעונים אלה עשויים להתקבל, אךלאחר העיון בחומרשעליו הם מבוססיםרשאים אנו לומר כי בא כוח המשיבה יצטרך כנראה להתאמץ כדי לבססם עוד עובדתית ומשפטית. בנסיבות אלהסיכוייו הלכאוריים של הערעור אינם מבוטלים, בלשון המעטה. הוסף לכך שאם נחליט שלא ליתן רשות ערעורולהורות כיהמבקש יהיה רשאילערער, אם ירצה, עת יהיה ערעורו ערעור בזכות, היינולעת פסיקה סופיתשל בית דין קמא, שבמסגרת ערעור עליה אפשר יהיהלהעלות גם טענות סמכות–אפשר שנגרום בכך עוולמשמעותי לשני הצדדים גם יחד, שכן ההליך בבית דין קמא הוא לכאורה בשלבים בראשיתיים שלו,ותוצאתה של החלטה כזו עשויה להיות ניהול הליך ממושך – ושמא אף יקר – שלבסוף יתגלה כעקר. בהינתן האמור לעיל, הדעת נותנת ליתן רשות ערעור. עם זאת,איננו יכולים לבטל כליל גם את הטענה כי הערעור נועד אך ורק 'לטרטר'את המשיבה – ולאחר העיון בכלל תיקי הצדדים נוסיף כישמא גם להתנקםבה –ומטעם זה יש מקום להורות על הפקדת ערובהלהוצאות המשפט כתנאי למתן רשות הערעור ולשמיעתו בפועל, למרות סיכוייו הלכאוריים. אכןבמאזן של כל האמורפוחתת האפשרות כי הערעור ערעור סרק הוא ומשכךאין מקום להעמיד ערובה כזו על סכום גבוה. לאחר שיקול דעת אני קובע כי ניתנת בזה רשות ערעור על החלטת בית דין קמא בנוגע לסמכותו, אולם הרשות ושמיעת הערעור יותנו בהפקדת ערובה להוצאות המשפט בסכום של 5,000 ש"ח שיופקדו בקופת בית הדין בתוך חמישהעשר יום (לרבות ימי הסגר). במקביל להפקדת הערובה ובתוך אותו פרק זמן גם יפתח המבקש תיק ערעור (התיק דנן מיועד רק לבקשת רשות הערעור) וישלם אגרה כדין. לתיק הערעור ייסרקו כתב הבקשה לרשות ערעור שייראה ככתב ערעור, על המבקש לצרף אליו השלמות טיעון נוספות. המשיבה תהיה רשאית להגיש תגובה הכוללת אף היא השלמות לטיעוניה שבתגובתה לבקשת רשות הערעור – שאף היא תצורף לתיק – בתוך חמישהעשר יום נוספים, ולאחר מכן ייקבע מועד לדיון בערעור. ניתן ביום ה' בשבט התשפ"א (18.1.2021). הרב שלמה שפירא