סיכום
תובע, מטפל בנער מטעם כפר נוער, תבע את כפר הילדים וגידול הנוער בגין תשלום עבור החזקת נער בן 17. התובע וכפר הנוער הסכימו שהתובע יטפל בנער תמורת תשלום חודשי של 5,000 ש״ח כולל טיפול, אוכל וביגוד, בתוספת דמי חונך (600 ש״ח) ודמי נסיעה (200 ש״ח). התקשורת כללה 8 חודשים מנובמבר 2002 עד יוני 2003. התובע קיבל תשלום חלקי בלבד ודרש את סך 23,000 ש״ח עבור דמי טיפול בתוספת 4,800 ש״ח עבור הוצאות. בית הדין מצא שהנתבע לא פטר את התובע מפורשות מעבודתו, ולכן התובע נחשב ממשיך בעבודה עד תום התקופה. בית הדין קבע שעל הנתבע לשלם 23,800 ש״ח בתשלומים חודשיים.
עובדות
התובע קיבל בקשה ממנהל כפר הנוער להטפל בנער בן 17 עד גיל 18. הצדדים דברו בעל פה ובעקבותיו עשו זיכרון דברים. התקופה הייתה מ-1 בנובמבר 2002 עד 30 ביוני 2003 (8 חודשים). בחודשים הראשונים קיבל התובע את התשלום המלא, אך מהחודש השלישי קיבל רק סכום חלקי (3,000 ש״ח במקום 5,800 ש״ח). התובע טען שנאלץ לשלם מכיסו עבור טיפולים, אוכל וביגוד. הנער לא היה יציב והיה צריך לנסוע לחפש אחריו. הנתבע טען שהתדרדרות בהתנהגות הנער הייתה תוצאה של טיפול לקוי. הנתבע טען שהיא שילמה כבר 17,000 ש״ח והציעה פשרה בסכומים נמוכים אך התובע דחה.
החלטה
בית הדין קבע שהתובע נחשב ממשיך בעבודתו עד תום התקופה המוסכמת, מכיוון שהנתבע לא פטרו מפורשות מעבודתו. בית הדין דחה את טענת הנתבע לטיפול לקוי, משום שלא הופצה התראה רשמית על הפסקת עבודה. בית הדין קבע שדמי הוצאות עבור נסיעות של הנער חייבות לשלם בסך 1,600 ש״ח (200 ש״ח לחודש לשמונה חודשים). בית הדין התקבל הצהרת החונך המאשרת קבלת 4,200 ש״ח עבור עבודת חינוך. סך הכל שעל הנתבע לשלם: 23,800 ש״ח (ללא הצמדה וריבית). התשלום יחולק לשלושה תשלומים חודשיים שווים, החל מעת קבלת פסק הדין.
נימוקים
בית הדין מצא שמכיוון שהנתבע לא פטר מפורשות את התובע מעבודתו, למרות אי-שביעות רצון מטיפולו, יש לראותו כממשיך בעבודה. בנוסף, העובדה שהתובע הופיע בעצמו לפני ועדת הרווחה של בני ברק כדי לדווח על מצב הנער מצביעה על המשך קשר עבודה. בקבלות שנחתמו על ידי הנער ובהצהרת החונך, בית הדין מצא ראיות מהימנות לכך שהטיפול השוטף בנער התנהל כמו שצריך. בחוסר ראיות מפורשות להפסקת עבודה והעדר התראה רשמית, בית הדין קבע שהתובע זכאי לתשלום מלא עבור הטיפול בנער והוצאות הנלוות. בית הדין סירב לכללל הצמדה וריבית משום שמדובר בעיית איסור ריבית בהלכה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:51 תשלום עבור החזקת נער תשס"ו/7 התובע: מר א', מטפל בנער מטעם כפר נוער. הנתבעים: כפר ילדים ונוער המיוצג ע"י מר ב'. בנושא: תשלום עבור החזקת נער . טענות הצדדים: התובע: אני נתבקשתי ע"י מר ב' לקבל לטיפול נער בן 17 עד שיגיע לגיל 18, דברנו בע"פ ואחר כך עשינו זיכרון דברים בתנאים אלה: אני אמור לקבל תשלום חודשי בסך 5,000 ש"ח עבור כל הטיפול בנער כולל אוכל ושנה ושאר הטיפולים הנדרשים, כמו כן דמי חונך בסך 600 ש"ח לחודש ודמי נסיעה ואפטר בסך 200 ש"ח לחודש, העניין התחיל למניינם ב 1/11/02 עד 30/6/03 בסך הכל 8 חודשים, בחודשים הראשונים קבלנו את התשלום החודשי ועבור החודש השלישי קבלנו רק סך 3,000 ש"ח ודמי ההוצאות הנלוות לא קבלנו ושילמנו מכיסנו. אני דורש את כל התשלומים עבור כל החודשים שלא קבלנו דמי טיפול בסך 23,000 ש"ח החזר הוצאות 4,800 ש"ח סך הכל 27,800 ש"ח (התובע דרש גם הצמדה וריבית בסך 1072 ש"ח) אנו טיפלנו בנער במסירות עד כמה שיכולנו והוא לפעמים ברח והייתי צריך לנסוע ולחפש אחריו. נתבעים: חודשיים לאחר ההתחלה חלה התדרדרות גדולה אצל הנער ואנו בהתחלה דברנו עם א' שהוא צריך להתפנות רק בטיפול בו ולא להתעסק בשום דבר אחר, הוא לא תפקד כמו שצריך ולכן לדעתי לא מגיע לו תשלום. כמו כן הוא היה אמור להביא קבלות על ההוצאות ולא הביא רק לחודש אחד. לפי חשבוננו שילמנו לו כבר 17,000 ש"ח ואני מוכן להציע פשרה, פעם הצעתי 5,000 ש"ח והוא לא קיבל וכן הצענו עוד סכום יותר גבוה והוא מיאן להתפשר בזה. הצדדים הרחיבו את תאור העובדות אולם אלה הן עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין הנושא העיקרי העומד לפנינו, האם לראות את המטפל כממשיך בעבודתו עד תום שמונת החדשים או לראותו כמפסיק לעבוד כפי דברי הנתבעים. לאחר העיון בנושא סבור בית הדין שהיות והמנהל לא פיטר מפורשות את התובע מעבודתו למרות שלא היה מרוצה מאופן טיפולו, יש לראותו כממשיך בעבודתו, ומה גם שלאחר כמה חודשים גם התובע הופיע לפני ועדת הרווחה של עיריית בני ברק לדווח על מצב הנער. היות וישנם חילוקי דעות אודות גובה התשלום מה שולם, נמצא שלדעת התובע מגיע לו סך 23,000 ש"ח, ולדעת הנתבע יש להוריד עוד 5,000 עבור עוד חודש, נמצנו עומדים על סך 18,000 ש"ח. בית הדין סבור שדמי הוצאות עבור נסיעות של הנער צריך הנתבע לשלם. במסמכים שהובאו לבית הדין ישנם קבלות שהנער חתום בהם עבור הוצאות שלו, וזה מסתבר מאוד שאת הטיפול השוטף כן קיבל הנער, וכן הוכחות מצד המוסד על תשלום 17,000 ש"ח. לפי דברי המטפל הנער לא יציב ולא יכול היה להשיג קבלות, ולכן יש לשלם עבור כל חודש סך 200 ש"ח סך הכל 1,600 ש"ח. לגבי הוצאות החונך, התקבלה בבית הדין הצהרתו של החונך, כי קיבל ממר א' 4,200 ש"ח עבור עבודתו בתור חונך הנער. במסמכים שהוגשו ע"י המוסד ישנם הוכחות על תשלום 17,000 ש"ח, אך בכל המסמכים שהובאו לא מוזכר שמפטרים אותו על טיפול לקוי. לסיכום: על הנהלת המוסד לשלם לתובע בשלב זה סך 23,800 ש"ח (בלי הצמדה וריבית, אין בית הדין מחייב סתם, כי זו בעיה של איסור ריבית). ניתן לפרוש את התשלום לשלושה חודשים כל חודש שליש מהסכום החל מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים דיני עבודה > הפסקת עבודה על ידי המעביד > זכות העובד לשכר עבודה > עובד מתרשל ולא הודיעו לו על הפסקת העבודה מחילה - מתנה - צוואה > מחילה > מכללא > מעשים על פיהם ניתן לאמוד קיום מחילה > שתק ולא העיר