תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 154.

רְאָיָה – בְּמַאי? רַב הוּנָא אָמַר: רְאָיָה בְּעֵדִים. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר. רַב הוּנָא אָמַר רְאָיָה בְּעֵדִים – קָא מִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי נָתָן; (סִימָן: מַנִּיחַ.) רַבִּי מֵאִיר – כְּרַבִּי נָתָן, וְרַבָּנַן – כְּרַבִּי יַעֲקֹב. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר – קָא מִיפַּלְגִי בְּמוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ; דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וְהָא אִיפְּלִיגוּ בַהּ חֲדָא זִימְנָא! דְּתַנְיָא: אֵין נֶאֱמָנִין לְפוֹסְלוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין! צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר הָהִיא – בְּהַהִיא קָאָמְרִי רַבָּנַן, מִשּׁוּם דְּאַלִּימֵי עֵדִים וּמַרְעִי שְׁטָרָא; אֲבָל הָכָא – הוּא דְּלָאו כָּל כְּמִינֵּיהּ, אֵימָא לָא; וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר; אֲבָל בְּהָךְ, אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן; צְרִיכָא. וְכֵן אָמַר רַבָּה: רְאָיָה בְּעֵדִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי טַעְמָא? אִי נֵימָא מִדְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ: ״כַּד הֲוָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלוֹהִי בְּשׁוּקָא״, וּבְהָא לָא כְּתִיב בָּהּ – שְׁמַע מִינַּהּ שְׁכִיב מְרַע הָוֵי; אַדְּרַבָּה! מִדְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ: ״כַּד קְצִיר וּרְמֵי בְּעַרְסֵיהּ״, וְהָא לָא כְּתִיב בָּהּ, שְׁמַע מִינַּהּ בָּרִיא הָוֵי! אִיכָּא לְמֵימַר הָכִי וְאִיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ. וּבִפְלוּגְתָּא; דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רְאָיָה בְּעֵדִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי בְרַק בְּאֶחָד שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו, וּמֵת, וּבָאוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְעִרְעֲרוּ לוֹמַר: קָטָן הָיָה בִּשְׁעַת מִיתָה, וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: מַהוּ לְבוֹדְקוֹ? אָמַר לָהֶם: אִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְנַוְּולוֹ. וְעוֹד, סִימָנִין עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה.