דחיית בקשה לצו שיאסור את כניסת האיש לנכס הצדדים והימצאותו בקרבתו לאחר זכיית האישה בהתמחרות; פרשנות הוראה על מועד תגובה; הגשת בקשות דומות בערכאות שונות

החלטה וצו זמני א. לפנייבקשת המשיבה לאסור על המערער את הכניסה לדירה שבבעלותםהמשותפת של הצדדים,שאינה משמשת למגוריהלעת הזאת אך עתידה לכאורה לעבור לבעלותה בהתאם לזכייתה בהתמחרות, "לכאורה" כאמור שכן כזכור יש עוד דין ודברים בעניין תנאי ההתמחרות והסכם המכר וקבוע בעניינו דיון. מנגד לפניי תגובת המערער. וכמו כןלפנייבקשה חוזרתשל המשיבה למתן החלטה, בקשה שהוגשה ביום האחרון שבו רשאי היה המערער להגיב ושבו אכן הגיב כאמור, אךהטוענת למתן החלטה בהעדר תגובהעל יסוד איתגובתו עד אליה. ב. טענה זו במועד כזה לא רק אינה צודקת אלא גם אינה ראויה. אכן בא כוחה של המשיבה ביקש להצדיק את טענתו באומרו כי המועד כבר חלף: ההחלטה שהורתה על תגובה בתוך שלושה ימים ניתנה ביום ב', ומשמעותה, לדבריו, כי יש להגיב עד ליום ד' בצהריים (התגובה והבקשה החוזרת הוגשו ביום ה'). שמא 'שכח' בא כוח המשיבה את לשונו הברורה של המחוקקבסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981, "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין"ואת לשוןתקנה רד(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, "בחישוב הזמנים שנקבעו בתקנות אלה, לפי מעשה פלוני, אין מביאים בחשבון את יום המעשה עצמו". ואם גםנלמד זכות ונאמר כיסבור הוא שהוראות אלה אינן חלות על פרשנותה של ההחלטההמורה על הגשת התגובה, משום שההחלטה עצמה אינה בגדר 'חיקוק' שבפרשנותו עוסק חוק הפרשנות ואף אינה חלק מהתקנות עצמן שבפירושן עוסקת תקנה רד(1) האמורה –לכל הפחות היה מצופה ממנולבקש כי יפרש בית הדין את דבריו ולנמק מדועסבור הוא שישלפרשם שלא כדרך שהיה מתפרש אותו ביטויעצמו "בתוך שלושה ימים"כשהוא נקוב בחיקוקאו בתקנות. ג. מתגובת המערעראני למד גם כי היבט אחר של אותה שאלה עצמהשל כניסה לדירהנדוןבמקביל גםבערכאה אחרת, בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה,תחת המעטה והעילה של דיון בצווי הגנה. איגילויה של עובדה זו בבקשה שהוגשה לבית דיננו(אף שהוזכר בה, כמעט כבדרך אגב, שבית המשפט דן בצו הגנה בהקשר להרחקת המערער מדירת המשיבה הנוכחית)אינו מן הראוי. צוין כיבית המשפט עצמו אכן הבהיר, כפי שעולה מהצרופות לתגובה זו, כי במסגרת הדיון שלפניו לא היה מקום לאסור או להתיר את הכניסה לנכס. זאת –שלא כדברי המערער כי בית המשפט התיר את כניסתו, בית המשפט לא התיר אלא קבע כי אם אין איסור – ממילא מותר.את השאלה אם יש או אין איסוראו אם יש או אין להטילו, ועל מי, שכן התם ביקש המערער לאסור על המשיבה את הכניסה – שאלה זו במנותק מהשאלה הספציפית של צוו ההגנה –הבהיר בית המשפט כי יש להניח לפתחו של בית הדין. עודאני למד מהמונח לפניי כי באותה החלטה גם קבע בית המשפט דיון נוסףבשאלת צווי ההגנה, שלמרות האמור באופן מעשי עשויה להיות להכרעה בה השלכה על ענייננו, למועד שבו גם הוגשו לפנינו התגובה והבקשה החוזרת.גם עובדה זו לא הובאה לפנינועד כה, ועל אחת כמה וכמה שלא הובאההחלטה – תוצאתו של אותו דיון. אכן תוצאה כזו – ייתכן שעדיין אינה קיימת או שלא הייתה קיימת בעת שהוגשו התגובה והבקשה,מן הראוימכל מקוםשתובא לעיוננולכשתינתן. ד.אף שהמשיבה זכתה לכאורה בהתמחרות, ולכאורה ההנחה היא שתרכוש את חלקו של המערער בנכס למרות המחלוקות שבין הצדדים, מכל מקוםכל עוד לא הושלמה הרכישה ואף הסכם מכר לא נחתם – הצדדים שניהם הם בעליו של הנכס. ניסיון לטעון אחרת – יותר מתמוה הוא. ייתכן שניסיון לעכב את יישום תוצאות ההתמחרות, אם יתברר שאכן נעשה ניסיון כזה על ידי המערער ושלא בתום לב,יצדיק תביעות כאלה או אחרות, וכך על אחת כמה וכמה הטענות בדבר נזקים או החלפת מנעול בדירה שגם המשיבה שותפה בה אף לולי זכייתה בהתמחרות,אך עדיין לא ברור מדוע, ובפרטשעהשהמצב הקיים הוא שאיש מהצדדיםאינודר בנכס, יש לקבוע כעת שהמערער אסור בכניסה לנכס והמשיבה – מותרת. מה שאכןמוצדקלקבוע –לא למרות האמור אלא במשנה תוקףדווקאכתוצאה שלו– הואשוודאי אין המערער רשאי למנוע את כניסת המשיבה באמצעות החלפת המנעול. לא מצאתי בתגובתו הכחשהלטענה כי כך עשה. ה.רשאים אנו בדרך כלל לצפות משני אנשים בוגרים, וודאי מבאי כוחם,להיות מסוגלים להתנהלות סבירהבנוגע לנכסמשותף,למרות הסכסוךשביניהם, ולא לכזו המזיקה לשניהם. התנהלות סבירה יכולה הייתה להיות הסכמה על שימושו של האחד בנכס תוך תשלום דמי שימוש לאחר, עד להשלמת המכר, ותוך שהאחר נמנע כמובן מכניסה לנכס, ולחילופין הסכמה על השכרת הנכס לאחר תוך ששני הצדדים נהנים מהפירות (אם כי כעת ספק אם יש תוחלת לכך, שכן לכאורה מדובר יהיה בהשכרה קצרת טווח שלא תמיד אפשר למצוא בנקל את המעוניינים בה). בהעדר יכולתשל הצדדים להגיע לכך,ונראה כי אכן בעניינם של הצדדים שלפנינו נכזבת ציפייה זו, אפשר שאין מנוס מהכרעה של "גם לי גם לך לא יהיה"בכל הנוגע לשימוש בנכס או לכניסה אליו עד להשלמת המכר. ו. כך או כך,לא מצאתיבבקשות המשיבהכל עילהשיש בה להצדיק את הבקשהלאסור עלהמערער להתקרב אל הנכסמעבר לטווח מרחק זה או אחר. גם לשיטתהשלהשמעת זכייתה בהתמחרות הפכההיאלבעליו של הנכס – אין ספק שלאנעשתה לבעליה של רשות הרביםהסמוכה לו.הרחקת אדם מרשות הרבים אפשריתבעילות הקבועות בחוק, אךלא מצאתי אפילו טענה לעילות אלה, וכשבקשות שלכאורה נוגעות לעילות ממינים אלה נדונו לכאורה בערכאה אחרת –הדבר מתמיהעוד יותר. ואוסיף ואומר כיאין אלה, ואף לא האמור לעיל,התמיהות הראשונותשיש לנובתיק זהעל ההתנהלות – לא רק של הצדדים אלא אף של באי כוחם –ולא בכדי קבענו דיוןבשאלות שבדרך כלל אמורות היו להיות מוכרעות בהחלטות על בסיס בקשות ותגובות גרידא. ז. תוצאת האמור היא כיאני דוחה מכול וכול את הבקשה לאסור על המערער להתקרבלנכס. איסורו להזיק לנכס כפי שנטען שעשה – מובן מאליו הוא. לעניין הכניסה אל הנכס אני שוקל לאסור אותה על שני הצדדים כאחד, עד למועד הדיון לפנינו או עד לסיום כריתת הסכם המכר.אני שוקל גם לצוות על התקנת שני מנעוליםלנכס במעמד באי כוח שני הצדדיםותוך שהמפתחות יימסרו לבאי כוח הצדדיםשיחזיקובהם –כלאחדמהםבמפתחות אחד המנעוליםבלבד – בנאמנות, כדי ששום צד לא יוכל להיכנס לדירה שלא בהסכמת חברו או על פי ציווי בית הדין. מדובר בצעד חריג הגורר גם עלות וטורח לשני הצדדים ולבאי כוחם, אךכשהצדדים מתנהלים באופן חריג אין מנוס גם מהוראות חריגות. ח. לעת עתהאני אוסר על שני הצדדים את הכניסה לנכס למשך חמישה ימיםממועד חיתום החלטה זו (ולמען הסר ספק: מלבד יום חיתום ההחלטה),ומורה לשני הצדדים כאחד להגיבבמהלך פרק זמן זהולנמק– אם מי מהם מתנגד למתן ההוראה הנ"ל בסעיף הקודם –מדוע לא יינתן צוכאמור, ואיזה צו אם בכלל יינתן לדעתו במקומו של צו זה. ט. החלטתי זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום י' בטבת התשפ"א (25.12.2020). הרב שלמה שפירא