תלמוד בבלי מסכת כתובות דף 58.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
קוּבְיוּסְטוּס — הִגִּיעוֹ. מַאי אִיכָּא — לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ מוּכְתָּב לַמַּלְכוּת, הָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ.
מִכְּדִי, בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר לָא אָכְלָה, מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ קִבֵּל, מָסַר, וְהָלַךְ.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מַחְלוֹקֶת בְּבַת כֹּהֵן לְכֹהֵן, אֲבָל בְּבַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
וְאָמַר אַבָּיֵי: מַחְלוֹקֶת בַּאֲרוּסָה, אֲבָל בִּנְשׂוּאָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּבַת כֹּהֵן לְכֹהֵן, אֲבָל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּאֲרוּסָה, אֲבָל בִּנְשׂוּאָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ שְׁתֵּי יָדוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹתֵן לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה, וְהִיא מוֹכֶרֶת וְלוֹקַחַת בַּדָּמִים חוּלִּין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהוּזְכְּרָה תְּרוּמָה — נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִם בְּחוּלִּין.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ טִירְחָא.
הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה. מַאי טַעְמָא? ״קִנְיַן כַּסְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי קִנְיָן דְּאָחִיו הוּא.
עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל. הַשְׁתָּא בִּפְנֵי הַבַּעַל אָמְרַתְּ לָא, בִּפְנֵי הַיָּבָם מִיבַּעְיָא?! ״זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ״ קָתָנֵי.
זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? אָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: מִשּׁוּם סִימְפּוֹן.
בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, קַמַּיְיתָא שֶׁמָּא יִמְזְגוּ לָהּ כּוֹס בְּבֵית אָבִיהָ, וּבָתְרָיְיתָא מִשּׁוּם סִימְפּוֹן.