תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 4.

רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: כְּגוֹן דִּנְדַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ נְזִירוּת מֵאַלְתַּר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מֵאַלְתַּר חָיְילָא עֲלֵיהּ, מִי אִיכָּא ״בַּל תְּאַחֵר״? וְעוֹד: הָאָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: חָיְילָא נְזִירוּת עֲלֵיהּ מֵאַלְתַּר, וְכִי פְּלִיגִי — לְעִנְיַן מַלְקוֹת פְּלִיגִי! אֲפִילּוּ הָכִי קָם לֵיהּ בְּ״בַל תְּאַחֵר״, מִשּׁוּם דְּקָא מְאַחַר נְזִירוּת דְּטָהֳרָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: הוֹאִיל וְכֵן, נָזִיר שֶׁטִּימֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תְּאַחֵר״ דִּנְזִירוּת טָהֳרָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״ תִּגְלַחְתּוֹ. וְלָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תִּגְלַחַת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, מִצְוַת גִּילּוּחַ מִיהָא לָא מְיקַיֵּים. מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי אָמַר: עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״ קָרְבְּנוֹתָיו. וּמִן הָכָא נָפְקָא לֵיהּ? מֵהָתָם נָפְקָא לֵיהּ: ״כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ״ — אֵלּוּ חַטָּאֹת וַאֲשָׁמוֹת! מַהוּ דְּתֵימָא: חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בְּנָזִיר. מַאי חִידּוּשׁ? אִילֵּימָא דְּלָא מַתְפֵּיס לַיהּ לְחַטַּאת נָזִיר בְּנֶדֶר. הֲרֵי חַטַּאת חֵלֶב, שֶׁאֵין מַתְפִּיסָהּ בְּנֶדֶר, וְעוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״! אֶלָּא: מַאי חִידּוּשֵׁיהּ — סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִם אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ אֲפִילּוּ מִן חַרְצָן — הָוֵי נָזִיר לַכֹּל, אֵימָא לָא לַיעֲבוֹר עֲלֵיהּ מִשּׁוּם ״בַּל תְּאַחֵר״ — קָא מַשְׁמַע לַן. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כִּי נָזִיר מִן חַרְצָן הָוֵי נָזִיר לַכֹּל, אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אֵין נָזִיר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכּוּלָּן — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְעוֹד: הַאי חִידּוּשׁ לְחוּמְרָא הוּא! אֶלָּא: מַאי חִידּוּשֵׁיהּ? דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל