תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 31.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אֲבָל שֵׁית – אֵין לְךָ מֶחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״; הַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הִיא, וְהַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דְּאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה –
אָמַר רַבָּה: מָה לוֹ לְשַׁקֵּר? אִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבֵנְתַּהּ וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: ״מָה לִי לְשַׁקֵּר״ בִּמְקוֹם עֵדִים – לָא אָמְרִינַן.
הֲדַר אֲמַר לֵיהּ: אִין, דַּאֲבָהָתָךְ הִיא – וּזְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ; וְהַאי דַּאֲמַרִי לָךְ דַּאֲבָהָתִי, דִּסְמִיךְ לִי עֲלַהּ כְּדַאֲבָהָתִי.
טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן, אוֹ אֵין טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן? עוּלָּא אָמַר: טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: אֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן.
וּמוֹדֵי עוּלָּא הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ: שֶׁל אֲבוֹתַי וְלֹא שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ – דְּאֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהֵיכָא דַּהֲוָה קָאֵי בֵּי דִינָא וְלָא טְעַן, וַאֲתָא מֵאַבָּרַאי וּטְעַן – אֵינוֹ חוֹזֵר וְטוֹעֵן. מַאי טַעְמָא? טַעְנְתֵיהּ אַגְמְרֵיהּ.
וּמוֹדוּ נְהַרְדָּעֵי הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ: שֶׁל אֲבוֹתַי שֶׁלְּקָחוּהָ מֵאֲבוֹתֶיךָ – דְּחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהֵיכָא דְּאִישְׁתַּעִי מִילֵּי אַבָּרַאי וְלָא טְעַן, וַאֲתָא לְבֵי דִינָא וּטְעַן – דְּחוֹזֵר וְטוֹעֵן. מַאי טַעְמָא? עֲבִיד אִינִישׁ דְּלָא מְגַלֵּי טַעְנְתֵיהּ אֶלָּא לְבֵי דִינָא.
אָמַר אַמֵּימָר: אֲנָא נְהַרְדָּעָא אֲנָא, וּסְבִירָא לִי דְּטוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהִלְכְתָא: טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן.
זֶה אוֹמֵר: שֶׁל אֲבוֹתַי, וְזֶה אוֹמֵר: שֶׁל אֲבוֹתַי; הַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ וְאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה, וְהַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דְּאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה.
אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹקִי אֲכִילָה לְבַהֲדֵי אֲכִילָה, וְאוֹקִי אַרְעָא בְּחֶזְקַת אֲבָהָתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת הִיא! אֲמַר לֵיהּ: נְהִי דְּאִיתַּכְחַשׁ בַּאֲכִילְתָה,