ביאור הגר"א אבן העזר 134

צריך כו'. תוס' דעירובין שם והרי"ף והרא"ש בפ"ד דגיטין וש"פ: שאם כו'. גמ' שם: אע"פ כו'. הרמב"ם ממ"ש בב"ב מודעא בלא קנין: ואע"פ שלא כו' דקי"ל כריב"ק בפ"ג דסנהדרין ובגטין ל"ג ב' דלמא כריב"ק ס"ל שם: אע"פ כו'. ב"ב מ"ם ב': ואפי' כו'. הרא"ש שם: ואף על פי כו'. גמרא דערוכין שם: וא"צ קנין רמב"ם ממש"ש צ"ל דעשייה כו' אלמא אפי' בגילוי דעת ס"ד דמהני: לכן צריך כו' וי"א כו' ז"ל הרמב"ם בפ"ו הי"ט וכן אם אמר כו' בטל הוא וכ"ד שאבטל בו מודעא זאת ה"ה בטל וכתב אחר כך ונתנו לה אע"פ שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל א"כ מהו תקנה דבר זה כו' וטעמו דטעם דביטול השליחות משום דדיבור מבטל דיבור כמ"ש ל"ב ב' וכן ביטול המודעא וה"ה למודעא על הביטול וערא"ש פ"ד ס"ו. ודעת הרשב"א וש"ע דוקא שיפסול עדים דכל שאין העדים נאמנים אין הקלקול אלא בידי שמים ואין אדם עשוי לקלקל אשתו בידו שמים כמ"ש בירושלמי וע"כ גומר בלבו לבטל כל מודעא וליתן מדעת וכ"מ בגמ' ע"ו ב' באומרת נאמנת כו' ואם איתא האי נאמנות מאי עבידתיה דאינו אלא בממון אלא כנ"ל בירו' שאין כו' ועיין תוס' ס"ד א' ד"ה שאני כו' ור"ח כו' עיין רשב"א סי' תקע"ג ועמ"מ שם שכתב שכ"ז כתב לכתחילה לחוש לדברי הרמב"ם שם דס"ל דביטול בסתם אינו מבטל כל המודעות ע"ש: ומודעא דמודעא על כו'. דעד העולם לחוד לא מהני כמ"ש בר"פ הכותב איבעיא להו ר"י פירי פירות דוקא כו' א"ד כו' הר"ן שם: ואע"פ כו'. ע"ל סימן קמ"א ס"ס ס"ו: וה"ה אם כו'. דבריו תמוהים ששם כתב שאין הקנין כלום וכמ"ש הרמב"ם מפ"ה מה' מכירה: אבל אם כו' כמ"ש מ"ה מ"ו אריב"ש מעשה בצידן מאי קונם כו': ואפילו גירש כו'. כמ"ש בב"ב מ"ז ב' ודלמא שאני כו': ומצוה כו'. גיטין ל"ד א': ואפי' בטל כו'. תוס' דיבמות שם נ"ב א' ד"ה דמסר כו' וע"ש בד"ה דמבטל כו': משמתינן ליה. טור והוציא זה מתשובת הרא"ש וכבר הקשה ב"י עליו ונ"ל דסובר דרשות בידם להחרים ומכ"ש בקדושין ע' ב' ואע"ג דתוס' ביבמות שם ד"ה דמתפקר כו' תי' משום שביזה כו' פשטא דגמ' לא נרא' דפריך ר"נ ולינגדיה מר דרב כו' והשיב לו דעדיף כו' משמע דהרשות בידו ול"ק לו כלל דביזה אותו עצמו וקא ציער שליחא כו':