תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 26:

עַד דַּאֲמַרִי לֵיהּ הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים – אָסוּר לְקַלְקְלוֹ. לְבָתַר דִּנְפַק, אֲמַר: אַמַּאי לָא אֲמַרִי לֵיהּ: כָּאן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כָּאן חוּץ לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה – קוֹצֵץ וְיוֹרֵד וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ (וְכוּ׳). בְּעָא מִינֵּיהּ יַעֲקֹב הַדְיָיבָא מֵרַב חִסְדָּא: עֵצִים שֶׁל מִי? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט הַבָּאִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן – מִשּׁוּם הָכִי לֹא מוֹעֲלִין; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: בָּתַר קַרְקַע אָזְלִינַן, אַמַּאי לֹא מוֹעֲלִין? אֶלָּא מַאי? בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן?! אֵימָא סֵיפָא: שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הַבָּאִים בְּשֶׁל הֶדְיוֹט, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. וְאִי בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן, אַמַּאי לֹא מוֹעֲלִין? מִידֵּי אִירְיָא?! בְּגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן עָסְקִינַן, וְקָא סָבַר: אֵין מְעִילָה בְּגִידּוּלִין. רָבִינָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כָּאן חוּץ לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. אָמַר עוּלָּא: אִילָן הַסָּמוּךְ לַמֶּצֶר – בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, גַּזְלָן הוּא – וְאֵין מְבִיאִין מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים. מְנָא לֵיהּ לְעוּלָּא הָא? אִילֵּימָא מִדִּתְנַן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת הַמְפוּזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כׇּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּמָּה הָווּ לְהוּ – תְּרֵי אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי; לְכׇל חַד וְחַד כַּמָּה מָטֵי לֵיהּ – מָאתַן וְחַמְשִׁין; הָא לָא הָוֵי דְּעוּלָּא! וְאֶלָּא מִדִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כׇּל