תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 110:

סָבַר רַבִּי חֲנִינָא לְמֵימַר: אַרְעָא בְּחֶזְקַת יַתְמֵי קָיְימָא, וְעַל בַּעַל חוֹב לְהָבִיא רְאָיָה. אֲמַר לְהוּ הַהוּא סָבָא, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה. מַאי טַעְמָא? אַרְעָא, כֵּיוָן דִּלְגוּבְיָינָא קָיְימָא – כְּמַאן דְּגַבְיָא דָּמְיָא, וְעַל הַיְּתוֹמִין לְהָבִיא רְאָיָה. אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: סָפֵק זֶה קָדַם וְסָפֵק זֶה קָדַם – קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. אַלְמָא כֵּיוָן דִּלְמִיקָּץ קָיְימָא, אָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה וּשְׁקוֹל. הָכִי נָמֵי, הַאי שְׁטָרָא כֵּיוָן דִּלְגוּבְיָינָא קָיְימָא – כְּמַאן דְּגַבְיָא דָּמְיָא, וְעַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה. אַיְיתוֹ יַתְמֵי רְאָיָה דְּאִינְהוּ אַשְׁבַּחוּ, סָבַר רַבִּי חֲנִינָא לְמֵימַר: כִּי מְסַלְּקִינַן לְהוּ – בְּאַרְעָא מְסַלְּקִינַן לְהוּ. וְלָא הִיא, בִּדְמֵי מְסַלְּקִינַן לְהוּ, מִדְּרַב נַחְמָן. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשָׁה שָׁמִין לָהֶם אֶת הַשֶּׁבַח, וּמַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים, וְאֵלּוּ הֵן: בְּכוֹר לְפָשׁוּט, וּבַעַל חוֹב וּכְתוּבַּת אִשָּׁה לִיתוֹמִים, וּבַעַל חוֹב לְלָקוֹחוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל בַּעַל חוֹב לְלָקוֹחוֹת? וּמַאי אִית לֵיהּ שְׁבָחָא לְלוֹקֵחַ? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח! וְכִי תֵּימָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן – בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם, כָּאן – בְּשֶׁבַח שֶׁאֵין מַגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם. וְהָא מַעֲשִׂים בְּכׇל יוֹם, וְקָא מַגְבֵּי שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמַסֵּיק בֵּיהּ כְּשִׁיעוּר אַרְעָא וּשְׁבָחָא, הָא דְּלָא מַסֵּיק בֵּיהּ שִׁיעוּר אַרְעָא וּשְׁבָחָא. וְכִי לָא מַסֵּיק שִׁיעוּר אַרְעָא וּשְׁבָחָא, דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי לְלוֹקֵחַ וּמְסַלֵּק לֵיהּ, הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: אִי אִית לֵיהּ זוּזֵי לְלוֹקֵחַ לָא מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ לְבַעַל חוֹב – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אִית לֵיהּ זוּזֵי לְלוֹקֵחַ מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ לְבַעַל חוֹב, וְנֵימָא לֵיהּ: אִי הֲווֹ לִי זוּזֵי – הֲוָה מְסַלֵּיקְנָא לָךְ מִכּוּלַּאּ אַרְעָא, הַשְׁתָּא דְּלֵית לִי זוּזֵי – הַב לִי גְּרִיוָא דְּאַרְעָא בְּאַרְעַאי שִׁיעוּר שְׁבָחַאי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּשַׁוְּיַאּ נִיהֲלֵיהּ אַפּוֹתֵיקֵי, דַּאֲמַר לֵיהּ: לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ. מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז – אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. שְׂכִיר יוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר לַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם. שְׂכִיר שָׁעוֹת – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם. שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַּיּוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, יָצָא בַּלַּיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לִשְׂכִיר יוֹם שֶׁגּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר״. וּמִנַּיִן לִשְׂכִיר לַיְלָה שֶׁגּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״. וְאֵימָא אִיפְּכָא! שְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף. תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁ״עַד בֹּקֶר״? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״ – מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַד בֹּקֶר רִאשׁוֹן בִּלְבַד. מִכָּאן וְאֵילָךְ, מַאי? אָמַר רַב: עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תְּשַׁהֶא״. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה – ״אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ״. תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ צֵא שְׂכוֹר לִי פּוֹעֲלִים – שְׁנֵיהֶן אֵין עוֹבְרִין מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. זֶה, לְפִי שֶׁלֹּא שְׂכָרָן,